פרשת בלק

| ו' תמוז התשע"א | 08.07.11 | 00:00
בפרשת בלק, נחשפים מעלותיו של עם ישראל במלוא עוצמתם, ודווקא מפיו של בלעם הרשע, אותו רשע למרות שהיה לקוי פיזית ופגום רוחנית, הצליח לראות, להבין ולהפנים במעלותיהם של ישראל בגשמיות וברוחניות.
היה זה כאשר בני ישראל עמדו בפאתי ארץ מואב לאחר שהביסו את הכנעני מלך ערד, סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, חשש בלק מלך מואב מפני בני ישראל ושלח לקרא לבלעם, הידוע כגדול נביאי אומות העולם, שכוחו בפיו ושהיה בעל שליטה בחוכמת הכישוף והקסמים כדי שיקלל את עם ישראל. לאחר שתי נסיונות כושלים, בהם ניסה בלעם לקלל את ישראל, וה` באהבתו לעם ישראל, שם בפיו דברי ברכה מופלאים - החליט בלק להביאו אל ראש הפעור בניסיון אחרון להשלמת משימתו המרושעת.
הפרשת מספרת, "וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר ... מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" בלעם צפה משם על עם-ישראל, "וירא את ישראל שוכן לשבטיו", ובעקבות זאת "ותהי עליו רוח אלוקים".
פרשן המקרא הידוע, רש"י, שואל: מה ראה בלעם שגרם לאותה השראה של "רוח אלוקים" עליו? עונה רש"י, שהוא ראה שני דברים: א) "ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין". ב) "ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אוהל חברו".
ננסה להבין, מדוע ראיה זו של "כל שבט שוכן לעצמו ואין פיתחיהם מכוונין זה כנגד זה" פעלה אצלו התפעלות כה גדולה עד שלפי חז"ל התבטא בלעם ואמר "ראויים הללו שתשרה שכינה עליהם"?
כהרגלינו נקדים בסיפור חסידי על אדמו"ר הריי"צ, הרבי השישי של חב"ד, שבהיותו בן ארבע הוא שאל את אביו, מדוע האדם נברא עם שתי עיניים ולא נברא עם עין אחת? כשם שיש פה אחד ואף אחד! השיבו אביו, יודע הינך את הא` - ב` ? כן השיב. שאלו אביו, ומה ההבדל בין שין ימנית לשין שמאלית? השיב הריי"צ, בשין ימנית הנקודה בצד ימין, ובשין השמאלית הנקודה בצד שמאל... זו הנקודה, השיבו אביו, כי לפעמים זקוקים לעין החזקה (הימנית), ולפעמים לחלשה (השמאלית): "בהתבוננך במעלות הטובות של בני האדם - המשיך אביו להסביר - השתמש בעינך החזקה, הימנית. ואלו בראותך את האדם חוטא הבט עליו בעינך החלשה, השמאלי�!
 �...". ומסיים הרבי הריי"צ: מאז נשתרש בליבי שעל יהודי, יהיה מי שיהיה, תמיד צריכים להסתכל ולהביט בעין יפה...
חזרה לפרשתנו: אמנם מפרשי המקרא רואים את התפעלותו של בלעם מכך שכל שבט ושבט שוכן לעצמו, אינם מעורבים זה בזה ואין פתחי בתיהם מכוונים זה כנגד, דבר זה השפיע עליו ש"ותהי עליו רוח אלוהים" ומפיו בוקע מיד המשפט הידוע: "מה טובו אוהליך - יעקב, משכנותיך - ישראל". בלעם רואה את צורת הבנייה הגשמית של בתי בני ישראל. אבל בעיקר הוא מבחין בצורת הבנייה הרוחנית של עם ישראל, את ה"אוהליך" ואת ה"משכנותיך", "את בתי הכנסיות ובתי המדרשות". הוא רואה את ערכי היסוד של עם ישראל לימוד התורה, עשיית חסד, הצניעות, התמימות, ההתקדשות וההיטהרות.
אבל רצוני לנגוע בנקודה זו מזווית אחרת, מעלת הצניעות שבבני ישראל. צניעות אחרת. שתי המעלות שראה בלעם, האחת, ראה פתחיהן שאינן מכוונין זה מול זה, והשניה, כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין מבטאים את הצניעות הגדולה של עם-ישראל. עד שאפילו דבר קל ופשוט, כמו כיוון הפתחים, שלא יהיו זה כנגד זה, פעלו אפילו על בלעם הרשע שלא יקלל את עם-ישראל, אלא שיברכם בברכות גדולות.
כלפי מה הדברים אמורים: לצערנו, טבע בני אדם לקנא האחד בשני. אנו עדים לדברים המתרחשים בכל יום, לדוגמא, ראובן, כיאה למעמדו הכלכלי ולהכנסתו הגדולה, ערך בר מצווה מפוארת לבנו עם הפקה מיוחדת, חצר ארועים מפואר ותפריט כיד המלך "ערב שכולו הנאה" כולם נהנו ושמחו. בנו של שמעון ביקש מאביו ארוע בר מצווה לא פחות מבנו של ראובן, "גם אני רוצה", משפט מאוד מוכר... אבל מה לעשות ששמעון מעמדו הוא בינוני ומטה... אבל הבן מתעקש ומבקש, ורגש המחוייבות לסביבה, קרי: השכנים, החברים והמשפחה וכו` מביא אותנו להגיע למצב של חיים על פי דמיון, חיי בועה, ללא קשר למציאות... היום, אנשים עושים אי�!
 �ועים המוניים וגדולים רק בשביל השואו, כדי לעשות רושם...
עלינו לדעת ראשית, כי "לא כל הנוצץ - זהב" כפי שאומר המשפט העממי, כשאנו רואים אדם שחי בוילה מפוארת, ורכבי יוקרה חונים בחצרו, אין מה לקנא חלילה, וכי אנו יודעים כמה כסף הוא חייב לבנקים? האם יש לו אושר ונחת מילדיו ומאשתו? העושר אינו מבטיח אושר. אין אדם בעולם המוכן להחליף את מצבו עם כל ה"חבילה שמסביבו" עם אדם אחר... למרות עושרו, כי העושר לא מחייב אושר. אך האדם המאושר הוא בהחלט עשיר כפשוטו. מובא שעשי"ר ראשי תיבות: עיניים, שיניים,ידיים, רגליים. אתה ובני ביתך בריאים ב"ה, אתה עשיר גדול! כל השאר זה רק רוווח...
את זה ראה בלעם, את הצניעות שבבני ישראל, את השמח בחלקו, שכל שבט ושבט שוכן לעצמו, אינם מעורבים זה בזה ואין פתחי בתיהם מכוונים זה כנגד זה, הכוונה, שהסתפקו במה שהיה לכל שבט ושבט בבחינת "איזהו עשיר השמח בחלקו".
נסיים באפיזודה מיוחדת מהחסיד רבי זושא מאניפולי שאמר על עצמו: כשאני אגיע למעלה, לשמים לאחרי מאה ועשרים שנה. לא ישאלו אותי מדוע לא הגעתי למעלתו של משה רבינו, אלא בטוחני שהשאלה תהיה: האם הגעתי למעלתו ולמדרגתו של זושא... האם ניצלתי את יכולותי ומיקסמתי את כוחותי בעבודת ה`....
חברים יקרים זהו המסר מפרשת השבוע, בא ניישם את זה, מצד אחד לשמוח במה שיש לנו ואף לשמוח במה שיש למישהו אחר, לפרגן מכל הלב, ואז נהיה מאושרים באמת!
פייסבוק מייל

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות