פרשת מטות

פרשת השבוע פרשת מטות מספרת לנו, כי עם ההכנות לכיבוש ארץ ישראל, הכניסה אליה וחלוקת הנחלות לשבטים, באו שבטי ראובן וגד ומבקשים ממשה: היות ויש לנו "מקנה עצום ורב", ומאחר שהצד המזרחי של הירדן שופע ומיוחד למרעה צאן ובקר, לכן רצוננו לקבל את הארץ הזו, שממזרח לירדן, במקום חלקנו בארץ ישראל. ובלשון הכתוב: "ויגשו אליו ויאמרו: גדרות צאן נבנה למקננו פה, וערים לטפנו... אל תעבירנו את הירדן". משה רבינו שומע את בקשתם ונוזף בהם: "האחיכם ילכו למלחמה ואתם תשבו פה"?! ועל כך השיבו בני גד ובני ראובן, אדרבה, לא רק שהם ילכו למלחמה ביחד עם כל ישראל, אלא שהם יחלצו חושים "לפני בני ישראל". ואז נתרצה משה רבינו לבקשתם.ננסה להבין, איפוא, מדוע בתחילה לא הסכים משה לבקשתם ובסוף נתרצה להם? מה עמד מאחרי סירובו של משה לבני גד ולבני ראובן ומה גרם לו להתרצות להם לאחר מכן?

כדרכנו נקדים ונפתח בסיפור חסידי ולאחר מכן נבאר את הדברים בעז"ה.מסופר בפי החסידים, אחד מתלמידיו המובהקים של היהודי הקדוש, ר׳ פרץ מפרשיסחא זצ״ל רצונו היה לנסוע לארץ ישראל. אך, כשביקש את רשות רבו, היהודי הקדוש, מיאן רבו לתת לו. לא ידע ר׳ פרץ על מה ולמה, אולם לא הי׳ הרהר אחרי רבו, בידעו שבטח נכון הדבר. והנה אחרי ימים מועטים חלה ר׳ פרץ במחלה קשה ונפל למשכב. בא אליו רבו, היהודי הקדוש לבקרו, ושאלו "האם עוד בדעתך לנסוע לארץ ישראל? ענה ר׳ פרץ: כתוב בפרשת מטות: ומקנה רב הי׳ לבני גד ולבני ראובן" ולכאורה, מדוע מציינת זאת התורה שהיה להם מקנה רב? וכי זה שבח להם? הוא שואל והוא משיב וכך הסביר את הפסוק, "ומקנה רב״ - שיש בהם (בשבטים) קנין ב`הרב שלהם` (משה רבינו). זאת אומרת, שהצדיקים הללו, בני גד ובני ראובן, טענה צודקת היתה להם, שיש להם קנין רב ברבם, משה רבינו ע״ה. והיות ומשה רבינו ע״ה נקבר בעבר הירדן, לכן אינם רוצים להפרד ממנו אלא להשאר שם עם רבם, בעבר הירדן. ובאמת הועילה להם טענתם. וכך הנני רואה - ממשיך ר` פרץ - שרבינו יסתלק מן העולם בזמן הקרוב, לכן גם איני רוצה לעלות עוד לארץ ישראל אלא להיות ביחד עם רבי הקדוש, כי יש לי קנין בו... ובאמת כך היה, ר׳ פרץ נסתלק מן העולם. ורבו, היהודי הקדוש נסתלק בזמן קצר אחר כך.

חזרה לפרשתנו, בדין ודברים בין משה רבינו לבני גד ולבני ראובן, מוסבר בחסידות כי טענת בני גד ובני ראובן הייתה כטענת המרגלים שלא רצו להיכנס לארץ ישראל מאחר והמדבר היה עבורם `מקום אידיאלי` לחיי קדושה, ללא טרדות של פרנסה ועבודת האדמה. ולכן לא רצו בני גד ובני ראובן להיכנס לארץ ישראל. ע"כ הוכיחם משה רבינו אם כוונתכם והעדפותכם היא בשביל ה`נוחות` שלכם... (מדבר, ללא הפרועות בעבודת ה`) אני לא מסכים: אתם תשבו בשלווה בעבר הירדן ושאר השבטים יחרפו נפשם במלחמה (התמודדות עם העולם)?! כבר היינו בסיפור הזה עם המרגלים... כוונת ה` היא התעסקות עם העולם וההתמודדות עם העולם, ואותה יש למלא. בני גד ובני ראובן קולטים את הביקורת ומשיבים כי אינם מתכוונים לשבת בשלווה ולהניח לשבטים להילחם, אלא, אלא הם יעלו עם שאר השבטים לכיבוש ארץ ישראל ויתמודדו עם העולם כשאר אחיהם. וכך הם השיבו" "ויגשו אליו ויאמרו: גדרות צאן נבנה למקננו פה, וערים לטפנו" ואנחנו ניחלץ חושים לפני בני ישראל". אז הסכים משה לטענת אך בתשובתו אליהם שינה ואמר "בנו-לכם ערים לטפכם וגדרות לצנאכם". דבר מעניין, משה רבינו מחליף את סדר דברי בני גד ובני ראובן, ומקדים את הילדים לפני בעלי החיים...משה מזהה סדר עדיפות לקוי. לא ייתכן שיהודי ישים את ה`ביזנס` (מקנה) בעדיפות ראשונה ואת המשפחה, האישה והילדים (טפנו) בעדיפות שנייה... כל מעייניכם זה הכסף, הרכוש, הצאן והבקר ומה קורה עם המשפחה, האישה והילדים למה הם בעדיפות שניה?! משה מבחין שהשבטים נתנו דעתם לכספם, כלומר למקנה שלהם, יותר משהתייחסו לבניהם ולבנותיהם. היה על משה ללמד אותם לקח בערכים ובסדרי עדיפויות. קודם המשפחות ואחר כך הרכוש. לדבר כזה משה רבנו לא הסכים.לכן בתחילה לא הסכים משה רבינו להישארותם בעבר הירדן, מאחר וסוג התנהגות כזו מתאימה לחוץ לארץ. בארץ ישראל יהיו המשפחה, האישה והילדים בראש דאגתם ואח"כ את הפרנסה שגם היא מחוייבת על פי התורה הקדושה. אלא רק לאחר שבני גד ובני ראובן שינו את גישתם ואמרו אחר כך, "טפינו נשינו מקננו וכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד, ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה` כאשר אדוני דובר"... הקדימו את הטף למקנה, את המשפחה ל`ביזניעס`, התרצה משה רבינו לדבריהם.יש כאן מסר עצום שאקטואלי בימינו, כנראה לא פחות מאז כניסת עם ישראל לארצו. מה קודם למה? המשפחה שלנו, ילדינו? או אולי העבודה, ה`ביזנעס`?... משה רבינו התווה לנו את הדרך בחיים. קודם כל, המשפחה, האישה והילדים ואחר כך כל השאר, חשובים ככל שיהיו, פרנסה, ביזנעס וכו`.

הדברים אקטואליים תמיד אך בדורנו על אחת כמה וכמה. לצערינו, אנו חיים בדור פתוח, הכל פרוץ, הנוער חיי ללא גבולות ועושה מה שבא לו. בימים אלו של חופשת הקיץ עם החופש הגדול  אנו נחשפים לסיפרים שונים שה` ישמור אותנו... השאלה המתבקשת איך הגענו לזה? מאיפה זה בא עלינו? אז ישנם שיאשימו את מערכת החינוך, את בית הספר וכו` אך האמת היא אנחנו יכולים להאשים רק את עצמנו. אם אנו כהורים, עסוקים כל השבוע בעבודה, בפרנסה ובעסקים, מ`צאת החמה עד צאת הנשמה`, בקושי רואים את הילדים, וכשמגיעים הבייתה בערב אנחנו עייפים ורוצים `קצת שקט` אז איננו מתעניינים בילדינו, מה עבר עליהם במשך היום, מה למדו, עם מי הם מתרועעים? וגם כאשר מגיע סוף שבוע, ההורים מאד עייפים, צריכים לנוח, לקרוא את העתונים מה שהתרחש השבוע, כי לא היה זמן לקרוא במשך ימי השבוע... באופן כזה, לא נצפה לניסים ולנפלאות והתוצאות יהיו בהתאם. היום, דיאטה זה IN. הכלל הראשון בדיאטה הוא לדעת כי כל מה שמכניסים לפה יתבטא בתוצאות הגוף, כמות האוכל, הממתקים והסוכרים וכ"ו ובהתאם מידות הבגדים ומכן המחלות ה"י. לכן תמיד צריך לשמור על הפה, תרתי משמע, לא לדבר שטויות, ולא לאכול שטויות. בחינוך הילדים כל אחת כמה וכמה.אחד מאדמור"י חב"ד אמר פעם: כמו שמצווה להניח תפילין בכל יום, ככה ממש חובה על כל אחד להשקיע כל יום חצי שעה מחשבה על חינוך הילדים והתוצאות יהיו בהתאם... בעז"ה אין ספק שכל אחד ואחד ע"י ההשקעה בחינוך הילדים בסופו של דבר `כי האדם עץ השדה` תראו כל אחד ואחד נחת מהילדים בעזהשי"ת.