איך יצא בן כזה (עשו) ליצחק ורבקה הצדיקים?- פרשת תולדות

בתחלת הפרשה אנו קוראים על הדרמה המתחוללת בקרבה של רבקה בעת עיבורה, וכפי שמתארת התורה, "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה`.  וַיֹּאמֶר ה` לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר". פרשן המקרא הגדול, רש"י, אומר: כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת אלילים עשיו מפרכס לצאת, דבר אחר: מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות. רבקה לא מבינה מה קורה לה, והולכת לשאול בישיבת שם ועבר למה זה אנוכי? והתשובה שהיא מקבלת, "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו".כאן מתבשרת רבקה כי לידת התאומים` אינה לידת תאומים רגילה הדומים להוריהם מולידהם אלא יש כאן לידה של תאומים שונים לגמרי האחד מהשני עוד במעי אימם ומכאן הסיבוך שבלידה זו.השאלות המתבקשות הן כיצד יתכן מצב שלצדיקי עולם כיצחק ורבקה יוולד בן רשע כעשיו, הבוגד ומשליך אחריו את מורשת בית אבא ויוצא לתרבות רעה מרגע לידתו?! שנית, בפירושו השני של רש"י, "מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות" מה לרשע הזה ולעולם הבא?!
כדרכנו, נפתח בסיפור חסידי שארע לפני יותר מחמישים שנה בחדרו של הרבי מליובאוויטש בניו יורק. בשנת תש"כ, נכנסה קבוצת סטודנטים לשיחה אישית עם הרבי מליובאוויטש. במהלך השיחה נשאלו שאלות בענינים הקרובים לליבם של הסטודנטים בהם ביקשו לדעת את השקפת היהדות.הרבי פתח בשיחה קצרה לפני הסטודנטים ולאחר מכן הם התבקשו להציג את שאלותיהם. אגב, הרבי שאל את הסטודנטים אם ברצונם לשאול את כל השאלות יחד ושהוא יענה על כולן, או שהם מעדיפים שיתן תשובה לאחר כל שאלה. הסטודנטים העדיפו לקבל תשובה על כל שאלה לחוד והתחילו בשאלותיהם. אחת השאלות שנשאלו שם הייתה: מהו תפקידו של רבי?

הרבי השיב והסביר את תפקידו של הרבי באמצעות משל ממבנה מערכת אספקת החשמל בימינו. המערכת מורכבת מתחנת-כח המצויה, בדרך כלל, במרחק מהעיר וממנה נמשכים כבלים אל המקומות הזקוקים לזרם החשמל. אולם כדי שזרם החשמל יביא תועלת יש צורך בהסטת המתג הנכון. יש למצוא אותו ולהפעיל אותו ואז ממלא הזרם את תפקידו. מצב דומה קיים במישור הרוחני. בכל יהודי טמונים כוחות רוחניים, אלא שכדי שהכוחות הללו יבואו לידי ביטוי וימלאו את תפקידם, יש לגלות את ה"מתג" הנכון המפעיל את אותם כוחות רוחניים.זה תפקידו של הרבי. לדעת למצוא אצל כל יהודי את ה"מתג" המתאים ובאמצעותו לעורר את כוחותיו.

הרבי נוסך בעם היהודי בטחון ואמונה ועל-ידי כך, חרף המצב הירוד שבו עמדו היהודים, הרים את רוחם בצורת קיצונית, מהרמה הנמוכה ביותר אל העליונה ביותר, זאת, בעיקר, על-ידי שהחדיר בכל אחד רגשי שמחה.ובענייננו, אילו היה עשו הופך לאדם רשע לאחר לידתו ולאחר בגרותו היינו יכולים לייחס זאת לעובדה שכל אדם מקבל חופש בחירה מוחלט להיות צדיק או רשע. אך אנו רואים כאן שנטייתו המוקדמת לרוע ולרשע, הייתה טרם לידתו בעודו במעי אימו. משמעות הדבר, כי נטייתו הטבעית של עשיו לעבודת אלילים לא הייתה לכשעצמה דבר שלילי, אלא שהשליחות שיועדה לו מלכתחילה הייתה להיות עם הרוע והרשע ולכובשו.הרמב"ם בשמונה פרקים שלו מביא שישנם שני סוגי נשמות שכל אחד מהם ממלא תפקיד ספיציפי בהגשמת תכלית הבריאה.

ישנו את "החסיד המעולה" וישנו את "הכובש את יצרו". האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מסביר בספרו ה"תניא" כי ישנם שני סוגי נשמות, המקבילים לאלו שהזכיר הרמב"ם, ומכנה אותם "צדיקים" ו"בינונים". ה`צדיק` ו`החסיד המעולה` עובד את ה` בקדושה ובטהרה כיעקב אבינו איש תם יושב אוהלים, הוא אינו בא במגע עם העולם הזה אלא פורש ממנו ועובד את ה` בהתמסרות מוחלטת לפיתוח הטוב והמקודש בעולמו של הקב"ה. לעומת, ה`בינוני` ו`הכובש את יצרו` אינו פורש מן העולם אלא הוא כן בא במגע עם העולם הזה, הוא עומד בפני הנסיונות והפתיונות שהעולם הזה טומן בחובו, ותפקידו להיאבק כנגד התכונות השליליות והסטיות האיומות שהוטבעו בעולם על מנת לבררו ולהפיק עונג מיוחד שיכול לבוא רק מתוך התגברות על הרוע. וזה היה ייעודו של עשיו. מכאן נוכל להבין כיצד יכולים שני צדיקים כיצחק ורבקה להוליד צאצא שהוא רע מלידה? ומה לו לעשיו עם העולם הבא שהיה מריב עם יעקב על שני העולמות? אלא כאמור, גם יעקב וגם עשיו טוענים זכות בשני העולמות כחלק מעבודת חייהם. אלא שסדר העדיפויות שלהם הוא הפוך. אצל יעקב העולם הזה הגשמי אינו אלא אמצעי להגשמת המטרה. לעומתו עשיו, ההתעסקות וההתמודדות עם העולם הזה החומרי והמאבקים הכרוכים בו הינם עצם מהותם של החיים שלו. זו המטרה עצמה.מאבק "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ", מסמל את המלחמה היום יומית אצל כל אחד ואחת מאיתנו. לכל אחד יש את ה`יעקב ועשיו האמורים בפרשה`, כלשונו של רש"י. וכפי שהאדמו"ר הזקן, בעל התניא, משתמש במלחמה הזו בין יעקב לעשיו, כמשל ודוגמא למלחמה הפנימית שקיימת בתוכנו בין הנפש הבהמית לנפש האלוקית. וכך הוא כותב בספר התניא: "אך הנה כתיב ולאום מלאום יאמץ. כי הגוף נקרא עיר קטנה, וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם. כך שתי הנפשות האלקית והחיונית הבהמית שמהקליפה נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו..." ולמי הכוח לנצח? על כך עונה האדמו"ר הזקן (פרק כ"ו) במשל: מ"שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול, גם אם הוא גיבור יותר מחברו, ככה ממש בניצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם."
 
ישנו מדרש מעניין על פרשתינו, המספר כששמע עשיו שהסתלק אחיו יעקב ובניו לקחוהו לקבורה במערת המכפלה, מיהר ובא עשיו עם צבא רב לחברון, ולא נתן ליוסף לקבור את אביו במערת המכפלה. מיד רמז (יוסף) לחושים בן דן, שהיה חרש ולא הבין על מה המהומה, וחושים נטל חרב, והוריד את ראשו של עשיו הרשע שתגלגל עד שנכנס לתוך מערת המכפלה, ונח בחיקו של יצחק אביו...במדרש זה יש מוסר השכל גדול מאוד. יהודי יכול כביכול להתנתק מהקב"ה ובצעירותו יכול לעשות הרבה שטויות בחיים, עד שחלילה הוא מרגיש מנותק מאביו, מהקב"ה, אבל האמת היא שרק הגוף מנותק, הראש יחזור בסופו של דבר לאבא כי מהותו של הבן הינו חלק עצמי מהאב שאינו יכול להינתק כלל.... וההיפרדות הוא הניתוק הינו זמני בהחלט.חברים יקרים, בהשגחה פרטית השבוע, כמידי שנה, מתקיים הכינוס השנתי של שלוחי חב"ד העולמי בניו יורק. זהו כינוס אליו מגיעים כארבעת אלפים שלוחי חב"ד מכל ארבע כנפות תבל אשר במשך השנה עוסקים בעבודת השליחות לקרב, לגלות ולחבר כל יהודי לאבינו שבשמים מתוך חיבה ואהבה ללא גבולות. שלוחים אלו ממלאים את שליחותם שקיבלו מהרבי למצוא אצל כל יהודי את ה"מתג" המתאים ובאמצעותו לעורר את כוחותיו ולנסוך בו בטחון ואמונה ועל-ידי כך להרים את רוחם, מהרמה הנמוכה ביותר אל העליונה ביותר, זאת, בעיקר, על-ידי החדרת רגש שמחה ביהודי שהיא המתכון הנכון וסוד ההצלחה לנצח את היצר, כלשון האדמו"ר הזקן בתניא "כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם."כינוס זה מעניק כח רב לעוד שנה של פעילות נמרצת ללא לאות למען עם ישראל במפעל השליחות אותו הקים הרבי מליובאוויטש זצ"ל מתוך דאגה והכרה כי בכל יהודי טמון בעצם, יהלום.מי יתן שנוכל תמיד להיות קשורים בקשר חזק לצדיקים, ודרכם להקב"ה ושתמיד נהיה חזקים ונוכל להאיר את אור התורה ואורו של הקב"ה  המביאים לאור הגאולה "אורו של משיח".