נקמה

נצטווינו בתורה "לא תיקום ולא תיטור". מילים אלו כולוות לכאורה את כל סוגי הנקימה והנטירה, אולם חז"ל צימצמו זאת למקרים מסוימים בלבד. כך שעולה מדבריהם כי רק נקימה על הפסד ממוני אסורה אולם נקימה על צער הגוף (ובכללה יחס פוגע) מותרת, אם כי מידת חסידות היא להימנע גם מנקימה כזו, ושבחים גדולים נאמרו על "הנעלבין ואינם עולבין". עם זאת נושא זה שנוי במחלוקת בין הפוסקים ויש המחמירים בכל סוגי הנקמה. כך שמעיקר הדין יש מקום להקל בזה למי שאינו רואה עצמו בדרגת "נעלבין ואינן עולבין". אך לעיתים הרצון לנקמה גורר אחריו פעולות שמעבר לפגיעה והתנהגות זו בכוחה לערור שנאה ומדנים חדשים. לכן, אם כדבריך מדובר ב"חבר טוב" שהעליב אותך מן הראוי שתתפייסו ולא תיצרו מריבה שתביא אותכם למצבים שלא רציתם להיות בהם, וגם אם הצורך לנקום גבוה כ"כ די במניעת טובות שאינך מחויב בהן בלבד. מקורות: תלמוד בבלי מסכת יומא דף כג עמוד א. חידושי המאירי שם. ובהרחבה בקונטרס "הנקמה והנחמה".