לא יראני האדם וחי?

>תשובה לשאלה ראשונה: אלו כמובן שני פירושים שונים באותו הפסוק, המעידים על הרובדים הרבים להבנת התורה ובראשם הפרד"ס: פ`שט ר`מז ד`רש ס`וד. הפירוש הפשטני של הפסוק הוא שאדם הרואה את הקב"ה אינו יכול להכיל את עוצמת האור ומת במקום. אולם הפירוש בדרך הדרש, המובא בזוהר, הוא כמו מה שנאמר לגבי עץ הדעת שהאוכל ממנו "חי לעולם", כך גם הרואה את הקב"ה חי לעולם. מאחר שאלו שני פירושים ורובדים שונים בהבנת הפסוק אין להקשות אודות הסתירה שביניהם, מכיון שהפירושים גם יכולים להיות הפוכים זה מזה. מאידך, הרבי לימד אותנו ששני פירושים שנאמרו בפסוק אחד בהכרח שיש קשר ביניהם אף אם בהשקפה ראשונה נראים הם כסותרים זה לזה, וכך נראה לומר גם כאן: הסיבה לאי האפשרות לראות את פני הקב"ה היא משום שאנו בני אדם מוגבלים וככאלו איננו יכולים להכיל בתוכנו את אורו הבלתי מוגבל של הקב"ה בהראותו אלינו. לכן כל עוד האדם חי בתוך גופו המוגבל אינו מצליח לראות את הבורא ורק במיתתו, כאשר הוא יוצא מהגבלות הגוף, הוא יכול להכיל אור בלתי מוגבל. אולם הדבר יתכן גם באופן אחר - כאשר האדם חי לעולם, סימן הוא שיש גם בו משהו בלתי מוגבל ואז הוא גם יכול להכיל בתוכו אור בלתי מוגבל [ברם, יתכן שכיום אין אפשרות של "וחי לעולם" לאחר שנתבטל הענין בחטא עץ הדעת]. >תשובה לשאלה השנייה: אכן דרגת היחידה - לא רק של משיח אלא של כל אחד ואחד מישראל - דבוקה בבורא, כמו שנאמר "יחידה ליחדך . . חבוקה ודבוקה בך". ואכן, כאשר דרגא זו מתעוררת אצל כל יהודי (בזמנים מסוימים בלבד, כמו תפלת נעילה ביום כיפור) אזי מתכפרים העוונות, אך בדרך כלל דרגא זו אינה מאירה באדם וממילא הוא שייך לחטא ועוון. מלך המשיח נקרא היחידה הכללית ומצד בחינה זו הוא אכן חי בחיים נצחיים, כפי שיתגלה לעתיד לבוא. מקורות: ראה קונטרס ענינה של תורת החסידות סעיף ה ובהמצויין שם.