אני מורה בתיכון דתי לאומי והייתי רוצה לשאול האם רצוי שנדון בכתה עם התלמידים בענייני אמונה(ה`, בריאת העולם וכו`), או שמא עלול הדבר לעורר בהם ספקות?
על הפסוק (ירמיהו ז,כח) "אבדה האמונה ונכרתה מפיהם" אמר רבי זוסיא מאניפולי: מפני מה אבדה האמונה? מפני שנכרתה מפיהם. חייבים ללמוד ולהבין את יסודות האמונה, ולא להסתפק במליצות שטחיות. הטענה, שהעיסוק בענייני אמונה יעורר שאלות וספקות, מנותקת ממציאות ימינו. כיום השאלות מגיעות ממילא אל הנוער, על-ידי הרחוב והתקשורת, ולכן חובה להסביר ולתת תשובות. גם גילאי היסודי (ובוודאי הנוער שבגיל ההתבגרות) והצוות החינוכי שלהם זקוקים למרצים מתאימים ומנוסים, כל מוסד ואנשים הקרובים לרוחו, שיעודדו את העלאת השאלות וישיבו עליהן. לדעת הרבי מליובאוויטש, יש ללמד עקרונות כמו `אתה בחרתנו` והשגחה פרטית, כמוסכמות ברורות. לאחר מכן, כשעולה שאלה, יש לענות תשובה אמיתית וברורה, ללא התחמקות. למשל, בעניין גיל העולם, כשעולה הטענה שהעולם קיים "מיליארדי שנים", חייבים להסביר לתלמידים בהיגיון, שמדובר בתאוריות רעועות ולא באמת מדעית מוצקה, וממילא אין כאן עימות בין תורה למדע. גם בעניינים שבהם אין כרגע למורה תשובה הגיונית מלאה, עליו להבהיר לתלמידיו את השקפת התורה כמות שהיא, ללא הצטדקויות, ולהסביר שהתורה דנה באמיתות מוחלטות, בעוד שהמדע גדולתו בכך שהוא מתחדש ומשתנה כל הזמן.
תגובות