אימון אישי

עבודת התשובה

חלק שלישי - אגרת התשובה

| כ"א אב התשע"א | 21.08.11 | 00:00

בחלק הראשון של ספר התניא למדנו על עבודת השם. מהי וכיצד עושים אותה.
בחלק השני למדנו על הבורא, כיצד הוא בורא את העולם ומהם עיקרי האמונה. כעת נעבור לחלק השלישי, בחלק זה מאריך אדמו"ר הזקן (מחבר הספר) להסביר מהי עבודת התשובה. מהי תשובה וכיצד עושים את זה.

לשנות כיוון
יש המקשרים את התשובה עם בכי, עם תעניות רבות, סיגופים, יש המקשרים זאת עם רגשי אשמה, עצבות הלקאה עצמית וכיו"ב.
אמנם הרגשות האלו מתלווים לתהליך (ובהמשך נלמד איזה מהם נכונים ואיזה מיותרים) אך לא זו התשובה.
תשובה היא עזיבת החטא. להפסיק לעבור עבירות. לקבל החלטה שאני משתנה, לשנות כיוון, "לעשות פרסה" לצד השני של הכביש ולנסוע לכיוון הנכון. לפרוש מהעבירה ולקבל עלי את מלכותו ומצוותיו של הקב"ה. הדרישה היא לא בשמיים וכל אחד יכול לעשות זאת בכל רגע ממש.

לשוב אל השם
התנועה הזו של שינוי כיוון, היא השיבה אל השם. ייתכן כי מעדנו והלכנו בכיוון הלא נכון וכעת אנחנו משנים כיוון וחוזרים אל השם.
לפעמים בני זוג יכולים להיות באותו חדר ובמרחק פיזי קטן, אך מכיוון שכל אחד מפנה ראשו לכיוון הפוך הם הכי רחוקים בעולם. בסיבוב קטן של הצוואר והפניה של הפנים אל כיוון הבן זוג, ברגע אחד הם שבים אחד אל השני. כך גם עם הקב"ה, ייתכן כי הפנינו פנים לכיוון הלא נכון, אך בסיבוב אחד קטן, בהחלטה קטנה שאני משנה כיוון ברגע אחד אני חוזר להיות איתו ביחד. ההחלטה הזו שאני עוזב את החטא, וחוזר לקיים את רצון השם במלואו, היא התשובה.
בעומק יותר התשובה היא שיבה אל עצמי, אל מי שאני באמת. כאשר אני עובר עבירה אני שוכח לרגע מי אני באמת ומה תפקידי בעולם, התשובה היא לשוב אל עצמי ולגלות את האני הפנימי והאמיתי שלי, המעוניין בוודאי לעשות רצון הבורא.
אמנם, ייתכן כי בפועל לא אשתנה ביום אחד והתהליך ימשך זמן רב, אך את התפנית עצמה ניתן לעשות ברגע אחד.

עניין התעניות
אמנם יש גם את עניין התענית (ובדורנו זו צדקה כפי שנסביר בהמשך), אך התענית היא לא התשובה, היא לא החזרה אל השם. התענית היא תוספת.
כאשר בן אינו שומע בקול אביו ועושה נגד רצונו, גם אחרי שהוא מתנצל ומחליט לא לעשות זאת שוב, עדיין נשאר קצת רושם לא טוב בינו לבין אביו. על מנת להחזיר את המצב לקדמותו, הוא צריך לפייס את אביו, להביא לו מתנה.
בזמן בית המקדש, יהודי שעבר עבירה, לאחר שהיה חוזר בתשובה, גם היה מביא קרבן לבית המקדש, זו הייתה מתנתו לקב"ה כדי להחזיר את המצב לקדמותו.
בזמן הגלות, כיוון שחרב בית המקדש ואי אפשר להקריב קרבנות, הונהגו תעניות (צומות) רבים. לכל חטא היו את מספר הצומות המתאימים לו, ואדם ידע כמה פעמים לצום כדי לכפר על החטא. התענית היא תחליף לקרבן. במרום לתת את הבהמה שגדלה בחצר, אנו נותנים קצת מהנפש הבהמית שלנו על ידי התענית.

צדקה במקום תענית
ככל שעוברים הדורות טבע הגוף משתנה, והגופים בדורות שלנו, חלשים יותר ממה שהיו בעבר. בימים עברו אנשים היו צמים כמה ימים בשבוע, ולא היו מרגישים את זה כל כך, הצום לא הפריע להם להמשיך לתפקד כרגיל, ללמוד תורה, להתפלל, לעבוד, ואכן הצום שימש כקרבן לפייס את הבורא.
בדורנו שהגוף חלש יותר, כשאדם צם, קשה לו לעבוד, קשה לו ללמוד תורה, והצום מאבד את משמעותו המקורית. לכן בזמננו, אם רוצים לתת משהו מהנפש הבהמית יש לתת צדקה. הצדקה היא גם נתינה מאיתנו לשם, אך לעומת התענית, היא לא מחלישה את גופנו.
לפעמים המצב הוא גם כזה שהתענית היא לא נתינה מהנפש הבהמית, היא לא מקטינה אותה, להיפך, היא מגדילה אותה.לפעמים כתוצאה מהתענית הגאווה של האדם גדלה, הוא גאה בכך שהתענה, ואז התענית פועלת בדיוק את ההיפך מהכוונה המקורית שלה.

תענית שתיקה
לבית חבד בהודו נכנסה בחורה שסיימה קורס של עשרה ימי שתיקה. במהלך הקורס היא הרגישה כי אין זה המקום הנכון להיות בו וכי מעורבבים בו אלמנטים של עבודה זרה, אף על פי כן היא סיימה את הקורס. כשהגיעה לבית חב"ד אמרה לרב כי מרגישה שזו הייתה טעות ומעוניינת ב"תיקון". הרב הציע לה לשנן בעל פה קטע מספר התניא העוסק באיסור עבודה זרה. היא נענתה בחיוב, אך כעבור כמה שעות חזרה, אמרה שזה קשה וביקשה תיקון קל יותר. הרב הציע לה הצעה "אל תעשי כלום, פשוט אל תספרי לאף אחד אי פעם שהיית בקורס הזה". היא נורא שמחה ואמרה שזה נשמע לה פשוט וקל. כעבור שעתיים היא חזרה בוכה. היא אמרה שהיא לא מסוגלת לא לספר, והבינה שמה שנתן לה כוח לשבת ולשתוק עשרה ימים זה הגאווה לספר על זה לאחר מכן. במקום שהשתיקה תקטין לה את האגו, היא רק הגדילה לה את האגו...

כוחות מיוחדים
העובדה שגופנו חלשים ואין אנו יכולים לצום כבעבר, אינה חיסרון. אפשר היה לחשוב שאנו לא במדרגת הדורות הקודמים, לכן נסתפק בצדקה במקום תענית, אך אין זה כך. כל דבר הוא בהשגחה פרטית, אם בהשגחה פרטית יש לנו פחות יכולות לצום, משמע שבדורנו קיבלנו כוחות מיוחדים מהקב"ה, ובפעולה קטנה יותר היום ניתן לפעול, מה שבעבר היו צריכים לצום ימים שלמים, כדי להגיע לאותה תוצאה.
כך גם לגבי צדקה, מי שאין לו הרבה כסף לתת, אין זה חיסרון. אם בהשגחה פרטית יש לו פחות כסף לתת לצדקה, משמע שבסכום קטן הוא יכול לפעול מה שאחרים (שיש להם הרבה לתת) יכולים לפעול רק בסכום גדול.

לסיכום
תשובה היא עזיבת החטא וקבלת החלטה לשנות את הכיוון, להפסיק לעבור עבירות ולקבל עול מצוות.
אמנם זו תנועה אחת והיא יכולה גם להיעשות ברגע אחד, אך מצד שני אפשר גם לשכוח מההחלטה ברגע הבא ולחזור לדרך הישנה.
על מנת שההחלטה תהיה יציבה וחזקה, צריך לעבור תהליך נפשי עמוק קודם אותה החלטה. צריך להבין לעומק מהי משמעותה של העבירה, מהי משמעותה של המצווה, ולרצות באמת מעומק הלב לעבור מדרך של עבירות לדרך של מצוות.
על זאת בשבוע הבא.

 

הרב נדב כהן - אסנט צפת

פייסבוק מייל
הנקראים ביותר

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות