פרשת כי-תבוא

| ט"ז אלול התשע"א | 15.09.11 | 00:00

פרשת כי תבוא פותחת במצוות ביכורים עליה נתמקד בדברנו. "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה` אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה` אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם"
בפשטות, הצווי הוא כשאשר בני ישראל יכנסו לארץ הם יתחייבו במצות ביכורים. דהיינו את הפירות הראשוניים שיגדלו עליהם להביאם אל בית המקדש. מהמילים "וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" לומדים חז"ל, שהמצוה תחול על בני ישראל רק לאחר שיכבשו את הארץ ויחלקוה לשבטים. דהיינו ארבע עשרה שנה לאחר כניסתם לארץ. והדברים דורשים ביאור: ראשית במה מתייחדת מצוות הביכורים עליה נצטוו מיד בכניסתם לארץ? שנית, מדוע חיובה בפועל הוא רק לאחר כיבוש וחלוקה? ועוד ועיקר, מדוע מצווה זו צריכה להעשות בשמחה יתירה, וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב הרי קשה לתת דבר חדש וראשוני שאדם עמל בו כמה שנים?!
נפתח כהרגלנו בסיפור חסידי שיאיר לנו את ההסבר בהמשך.  אחד מחסידיו של הרבי הצמח צדק זצ"ל ביקש מרבו שידוך הגון עבור ביתו שהגיעה לפרקה. הרבי שלח וקרא לאחד מבחורי הישיבה הסמוכה לבית הרבי, ובו במקום נסגר השידוך בשעה טובה ומוצלחת.
לאחר תקופה, החלו חיכוכים בין בני הזוג ובשלב מסויים פנתה הבת לאביה והביעה בפניו את רצונה להתגרש. החסיד שב לרבו להתייעצות והרבי ענה "חס ושלום להתגרש". חזר החסיד והשכין שלום בין בתו לבעלה. אך לא עבר זמן רב ושוב פנתה הבת לאביה שרצונה להתגרש. שוב נסע החסיד אל רבו וביקש את רשותו לצעד הגורלי אך הרבי בשלו, "חס ושלום להתגרש". שוב שב החסיד לבתו ובמאמצים מרובים השכין שלום בית אצל בתו. אך לא ארכו הימים והבת החלה רוטנת שרצונה להתגרש ולא הסכימה עם נסיעתו אל הרבי בטענה "האם הרבי הוא גנרל גוברנטור?" וכי הרבי בעל הבית עלי להחליט לי עם מי לחיות? והיא התגרשה.לאחר זמן מצאה זיווג שני עם אלמן ירא שמים וחייה היו טובים אך ילדים לא היו להם. לבעלה האלמן היו ילדים מנישואין ראשונים אבל מהאישה השנייה לא. ועל כן, צערה של האישה היו גדולים ביותר.
יום אחד הבעל היה צריך לנסוע לצורך עסקיו לעיירה שליד ליואבוויטש, עיירתו של הרבי, ביקשה האישה מהבעל שיכנס להרבי ולבקש ברכה עבור ילדים. ואכן כך עשה, כשהגיע, נכנס אל הרבי וביקש ברכה שיהיו להם ילדים. ענה הרבי: האם אני גנרל גוברנטור שאוכל לפקוד על ילדים?! התפלא האיש על התשובה אך כשסיפר זאת לאשתו היא נזדעזעה מאוד ואז הבינה הכל...

חזרה לפרשתינו: לא לחינם נצטוו ישראל ראשונה על מצוות ביכורים מיד בכניסתם לארץ, למקום ירושתם ונחלתם. מתי היא מצוות ביכורים? מצד אחד נאמר "כי תבוא אל הארץ" מיד בכניסה לארץ. אך בהמשך נאמר וירשתה וישבת בה - לאחר חלוקה דהיינו ארבע עשרה שנה... הייתכן?
אלא, מצוות ביכרים מלמדת אותנו יסוד ואבן דרך בחיי היהודי באופן הנהגתו כלפי הקב"ה וכלפי בני האדם. מצות ביכורים נועדה לבטא את רגשי תודתו של יהודי להקב"ה על השפע שהעניק לו. למרות שעל פי טבע האדם עמל על שתילת העץ, גידולו וטיפוחו במשך כמה שנים עד לנביטת הפירות אך על האדם לדעת כי זהו חסד ה` עימו. ההודיה לה` באה בשני רובדים. ישנה את ההודיה הטבעית והספונטנית "כי תבוא" היא זמינה, היא מיידית, יהודי מודה לה` באופן טבעי כפי הידוע שהבעל שם טוב הקדוש על אף מדרגתו הגדולה, היה שואל ומתעניין אצל אנשים פשוטים על שלומם ושלום משפחתם. וכי למה? הכל כדי שהם יאמרו "ברוך ה`". זוהי הודאה כללית טבעית וספונטנית ממש כמו ה"מודה אני של יהודי" שאומרו מיד בקומו משנתו ללא הכנה אלא באופן טבעי. "כי תבוא" מיד!
אך ישנה הודיה אחרת, הודיה שבאה לאחר מחשבה, לאחר התבוננות בטוב שה` נתן לאדם, בשפע שהעניק לו, במשפחתו הבריאה ובילדיו המחוננים אז הוא מודה לה` על כל הטוב אשר גמלו. זו הודיה פנימית יותר, מעמיקה יותר ומחושבת ממש כמו ההודאה בתפילת שמונה עשרה לאחר ההתבוננות וההתיישבות, לאחר ההבנה והמודעות אל חסד הבורא עם האדם.כך או כך, חברים יקרים, חובתנו להודות לבורא עולם על כל דבר ודבר, לומר תודה זה לא בושה!! על כל מה שיש חייבים לומר תודה! "לפיכך אנחנו חייבים להודות..." אנו אומרים בתפילה, שכן הכרת הטוב הינה מושג בסיסי ויסודי בחיים הנלמד ממצות הביכורים בה האדם מבטא את רגשי תודתו  להקב"ה על השפע שהעניק לו. לפעמים אנו עדים לתופעות מדהימות, אדם שהיה עשיר גדול, לא חסר לו דבר, אדון הארץ שכל כולו אומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", או במילים פשוטות יותר הוא אומר "אני בניתי את העסק בעשר אצבעותי" ולמרות מה שיש לו הוא אינו מסתפק ומרגיש ממורמר מאחר שהוא חש שכולם חייבים לו... בודאי שהתנהגות זו באה כתוצאה מחשיבה קלוקלת ומחוסר ראיה אמיתית של מצבו... שהרי אילו היה חושב שכל מה שיש לו זה חסד ה` שעשה עימו, היה מודה לה` על הכל והיה שמח בלי גבול...תקופה זו, כפי שכולנו רואים וחשים, היא הרי תקופה של תהפוכות, מהפכות מתרחשות בעולם, רעידות אדמה, גלי צונאמי והוריקנים למינהם השאירו עשירי תבל ללא קורת גג לראשם... ה` מוריש ומעשיר... ברגע א` מצב של אדם יכולת להשתנות לטוב ולמוטב... לא נותר לנו אלא לומר תודה על מה שיש, על פרנסה טובה, על בריאות במשפחה ועל הילדים המוצלחים.וזה מתקשר היטב לזמן זה בשנה, חודש אלול, ימי ההכנה ליום הדין, ראש השנה, ימי חשבון הנפש. יסתכל כל אחד במראה הפנימית שלו, יתבונן כל אחד במעשיו דיבוריו ומחשבותיו האם הם בהתאם לצווי הבורא המעניק לנו חיים ובריאות. ייתכן מאוד שנצא במינוס אחד גדול מהענין. אם-כן כל מה שיש לנו זה חסד ה`, מתנת חסד לא לפי מעשינו. אם כך תהיה מחשבותינו, הרי נשמח בחלקנו ובעיקר נאמר תודה!הדברים אמורים גם בין אדם לחברו, להגיד תודה לחבר על התחשבות, על עשיה למען הפרט או הכלל, זה לא עולה כסף אבל משמחת אותו ועושה לו טוב. תן צדקה לעני במאור פנים ותראה איך שמחת אותו ורוממת את מצב רוחו. זו היא חשיבותה של מצוות הביכורים, המצוה הראשונה עם כניסתם לארץ. כי האהבה והאחוה בין בני ישראל על אדמתם היא יסוד חשוב, להעריך ולהוקיר אחד את השני, לומר מילה טובה, להודות ולשמח את האחר. כוחנו באחדותינו. וההודיה היא בכינסה לארץ ברובד השטחי אבל עיקרה כאשר כבר מתיישבים בארץ, משתקעים בה ויודעים שכל מה שהשגנו כאן, אינו חלילה כוחי ועוצם ידי, אלא הכל בחסד ה` עלינו.

פייסבוק מייל

כותרות עיקריות

קצרים
0

אוהד או שחקן? - דודי כפלין

 

הרב דודי כפלין מהאי קוזומל - מקסיקו.

הוא הצליח לגבש מעין שפה חדשה. מגניבה כזאת. מושכת.

מלאת שיח על הבורא. שיח שעושה לך חשק לצלול לתוך חיי אמונה.

צפיה מהנה!

צפה בסרטון
רוחניות
רוחניות
קבלה