פרשת השבוע

מחילת עוונות בחופה, ועשיו הרשע... - וישלח

כיצד ייתכן שהלימוד על כך, שחתן ביום חופתו מוחלין לו עונותיו, למדים חז"ל דווקא מעשו שהיה רשע?! וכי לא סיפרה לנו התורה על נישואי יצחק ורבקה, יעקב עם רחל ולאה, שהיו צדיקים ומהם היה ראוי ללמוד על מחילת העוונות ביום החופה? שנית, איזו זכות או איזה מעשה גדול ומיוחד עשה עשו עד כדי שימחלו עוונותיו?

יעקב פרידמן | ט"ז כסלו התשע"ב | 12.12.11 | 00:00

פרשת השבוע: לקראת סוף הפרשה אנו מספרת התורה את תולדותיו של עשו הרשע "וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם: עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי: וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת: על זו האחרונה, שואל רש"י במקום: ולהלן קורא לה מחלת?! ועונה רש"י, מצינו באגדת מדרש ספר שמואל שלושה מוחלין להן עונותיהם: גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה, ולמד הטעם מכאן לכך נקראת מחלת שנמחלו עונותיו.


מדרש זה דורש הבנה. ראשית, כיצד ייתכן שהלימוד על כך, שחתן ביום חופתו מוחלין לו עונותיו, למדים חז"ל דווקא מעשו שהיה רשע?! וכי לא סיפרה לנו התורה על נישואי יצחק ורבקה, יעקב עם רחל ולאה שהיו צדיקים ומהם היה ראוי ללמוד על מחילת העוונות ביום החופה? שנית, איזו זכות או איזה מעשה גדול ומיוחד עשה עשו עד כדי שימחלו עוונותיו?

 

נפתח כדרכנו בסיפר חסידי מהרב הצדיק ר’ מנדל מוויזניצא ז"ל שסיפר על חסיד אחד שבא פעם להרב הקדוש ר’ לוי יצחק מברדיצ’וב ז"ל, וסח לפניו את דאגתו, כי מצבו הפיננסי גרוע, והוא בעל חובות גדולים, ומכריו אינם יודעים שירד מנכסיו ואיבד את כספו בעסקים כושלים ואינו יודע אנה הוא בא ובפרט שיש לו בת שעומדת לפני חתונה ואינו יודע מהיכן תבוא הישועה?
אמר לו הרב הקדוש: לדעתי תקנה כרטיס הגרלה, ואי"ה תושע מזה בישועה גדולה.


אמר לו החסיד: אמנם, איני מפקפק חלילה, בהבטחת הרבי תתקיים, אך מי יודע מתי, שהרי דרך שטרי ההגרלות שכמה שנים עוברות לפעמים עד שיזכו, ובין כה וכה יתחילו בעלי החובות לנגוש אותי, וגם יש לי בת שהגיעה לפרקה ואני צריך להשיאה כעת. הבטיח לו ר’ לוי יצחק, שהשי"ת יזמין לו במהרה מעות, גם קודם שיזכה בהגרלה.


החסיד קיים, כמובן, את דברי הצדיק וקנה כרטיס הגרלה. בדרכו הבייתה נכנס למלון אחד, ונשאר לישון שם בלילה. ובאותו לילה הגיע למלון שר גדול אחד שאף הוא נתעכב לישון שם. בלילה חלם השר, כי במלון הזה נמצא עכשיו איש יהודי שיש לו כרטיס הגרלה שמזלו טוב, ועליו להשתדל להחליף את השטר שיש לו בשטר של היהודי, כי השטר של היהודי בודאי יזכה, ושלו אינו שווה כלום...


וייקץ השר והנה חלום, חזר לישון, ויחלום שנית אותו דבר, אז עמד ממשכבו, וציווה למשרתו שיחקור אם יש כאן איזה יהודי זר, ואם יימצא יקרא אותו אליו. המשרת הלך ומצא את היהודי, והביאו לפני השר. שאלו השר אם יש לו כרטיס הגרלה, השיב היהודי, כן. אמר לו השר: גם אני יש כרטיס כזה, בוא נא ונחליף בינינו את השטרות, ואני אוסיף לך על שוויו כמה זהובים.
סירב היהודי לעשות כן, הוסיף לו השר עד אלף זהובים ובלבד שיחליף עמו. והיהודי עומד בסירובו. אז קם השר בחמתו, וציווה למשרתו שיקח מהיהודי את הכרטיס בכוח. המשרת עשה כן, תקף את היהודי והוציא ממנו בכוח את הכרטיס, ומסר לשר. אמר השר ליהודי: בכל זאת אינני רוצה לגזול אותך, ולכן הנני נותן לך את אלף הזהובים שהצעתי לפניך, וגם את שטר ההגרלה שלי.
קיבל החסיד בעל כרחו את הכסף עם הכרטיס של השר ואמר "גם זו לטובה", ונסע לביתו והשיא את בתו בהרחבה. לא ארכו הימים, והשטר שמסר השר ליהודי בעל כרחו זכה בהגרלה בסכום גדול. ונסע החסיד לברדיצ’וב, להודות לרבו. אמר לו הצדיק: ראיתי כי מזלך הושפל עד לעפר, והוכרחתי לשלוח את בעל החלומות שידבר על לב השר שיחליף איתך את הכרטיס שלו, כי ראיתי שהכרטיס שלו יזכה ולא שלך, ואלף הזהובים שהוסיף לך הוא, משום שאמרת כי אתה מוכרח תיכף להשיא את בתך, לכן מתחילה היתה לך ישועה קטנה, ואחרי כן באה הישועה הגדולה. נסע החסיד לביתו, ונעשה עשיר גדול יותר משהיה בתחילה.


כשסיים הרב הצדיק מוויזניצא את הסיפור, אמר: לזה כיון הקב"ה באמרו ליעקב אבינו "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך", שלכאורה קשה: מה הכוונה "עד אשר עשיתי", וכי אחרי שיקיים הבטחתו יעזוב אותו?! אלא הפירוש הוא: אפילו עד שתבוא הישועה הגדולה גם כן לא אעזבם, ותהיה לך בינתיים ישועה קטנה...

 

חזרה לפרשתינו. כאשר התורה רוצה לבאר את גודל מעלתו וזכותו של חתן העומד לבנות את ביתו, בית נאמן בישראל - לא מצאה התורה מקום שממנו ילמדו את מחילת העוונות ביום החופה, אלא דווקא מחתונתו של עשו הרשע מאחר ויום החופה הוא כיום הכיפורים שעליו אמרו חז"ל "עיצומו של יום מכפר" מאחר וביום זה מתגלה ומאיר אור וקדושה מיוחדת על נשמתו של כל יהודי המגלה את פנימויות הנשמה שרצונה לקיים ולעבוד את ה` ומכאן מחילת העוונות. כך ביום החופה, כאשר יהודי הולך לבנות את ביתו הפרטי במטרה להעמיד תולדות במצות "פרו ורבו" - גילוי כוח באין סוף בעולם שזו תכלית ומטרת הנישואין כאן היהודי מתחבר אל ה` ובכך באה נשמתו האלוקית לשלמותה ומיישמת את תכלית קיומה. לכן ביום כזה נמחלים העוונות.


לאחר שהבננו מדוע נמחלים עוונותיו של אדם ביום החופה נבין כיצד אנו למדים זאת דווקא מנישואי עשו. מאחר ובנקודה זו יש לעשיו יתרון מיוחד. שכן, עשו היה היהודי החוטא הראשון. (כל אלה שקדמוהו, לא היה להם דין של יהודי, או שלא היה מקום לדבר על מחילת עוונותיהם, משום שהיו צדיקים כאברהם ושרה, יצחק ורבקה), ואילו הוא-עשו היה היהודי החוטא הראשון. ומשום כך, ציינה התורה את מחילת העוונות ביום החופה דווקא בנישואי עשיו. ללמדנו, כי יהודי, גם אם יהיה החוטא הגדול ביותר, נשאר יהודי בפנימיות נפשו, וכשמגיע יום התעוררות כיום החופה - מתעוררת נשמתו ונמחלים לו עוונותיו!


יש כאן לימוד עצום מאוד. כל יהודי חייב לדעת שבכל מצב שהוא יהיה, גרוע ככל שיהיה, הקב"ה תמיד מקבל אותו כשיעשה תשובה.וחלילה לומר כפי שהרבה אנשים אומרים "אני כבר מקרה אבוד.. אין מצב" אפילו עשו הרשע כשמגיע הזמן הוא חוזר בתשובה וה` מקבלו ומוחל את כל עוונותיו.


דבר נוסף, ידוע מאמר חז"ל `כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתבו כאילו ילדו` אם כן, כשם שהתורה אומרת לנו שביום החופה מוחלים לאדם על כל עוונותיו ככה יהודי שמלמד את חברו תורה או מקרבו לתורה הוא צריך לדעת לא רק שהוא לא יפגע חלילה מההתעסקות עם יהודי שנמצא במצב לא טוב אלא אף מוחלין לו על כל עוונותיו.
נסיים בברכת שבת שלום ובשורות טובות.

 

פייסבוק מייל

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות