כן לעצמאות אמיתית

השבוע מציינים אנו את יום השנה השישים ושלושה למה שמכונה בקרב מאמיני הרעיון הציוני "יום העצמאות של מדינת ישראל". כדאי וראוי לבדוק האם אכן חיים אנו כאן בעצמאות: טרם בואנו לארץ ישראל היינו מוקפים באויבים שזממו להכחידנו. לא היה בידינו די כוח להילחם בהם, וההתגוננות הייתה מועטה ולא מספקת. כיום, יש בידינו תודה לקל כוח לעמוד נגד כל מי שבא עלינו, אולם האם ליכולת תיאורטית זו יש ביטוי ממשי? הלוא גם כיום, כשהכוח מצוי כביכול בידנו, אנו בודקים את עצמנו בשבע עיניים על כל צעד שלנו האם העולם יסכים איתו ומה יאמר על כך, ואנחנו לא עושים מה שבאמת עשוי להגן על ביטחוננו.

אם רוצים לראות מה זה נקרא מדינה שעושה ככל העולה על רוחה מבלי להתפעל, ניקח לדוגמא את ארה"ב: בקול רעש גדול התבשר העולם על חיסולו של אוסמה בין לאדן. ארה"ב בישרה על כך בפומבי, והנשיא אובמה נשא נאום נרגש בו סיפר על פרטי המבצע, והדגיש את מאוחדות האומה האמריקנית לכלות כל אוייב שקם עליה. הוא גם לא נרתע להדגיש שוב ושוב כי המבצע כולו נערך בשטחה של פקיסטאן ולחלוק לה מחמאות על מעורבותה בחיסול, למרות שבין לאדן ביצע את הפיגוע בשטחה של ארה"ב ולא בשטח פקיסטן, וארה"ב היתה אוייבתו ולא פקיסטאן.

זה נקרא עצמאות, עושים מה שחושבים שטוב ונכון לעשות ללא פחד ומורא! ועתה נבדוק מה קורה אצלנו: גלוי וידוע לכל שישראל חיסלה לפני כשנה את אחד מבכירי חמאס מחמוד אל מבחוח בשיטחה של דובאי. עד היום לא נמסרה מישראל כל הודעה רישמית בנושא, למרות שאל  מבחוח היה אוייב של ישראל והיה שותף ברעיון ואולי גם בפועל במעשי טרור. אז למה אנחנו לא יכולים לעמוד ולצעוק בקול גדול: כן! רצחנו אותו כי הוא היה אוייב שלנו! מדוע אנו צריכים לעמוד ולגמגם גימגומים חסרי תועלת ולהתחמק אין ספור התחמקויות? האם לא עשינו מה שטוב ונכון וצודק עבורנו? נכון שארה"ב הינה מדינה גדולה באין ערוך ובעלת השפעה עולמית ואנחנו עוד נקודה קטנה על פני הגלובוס, אבל בתוצאה הסופית אנחנו לא עצמאיים! החשיבה שלנו הינה גלותית ולא יצירתית, וגם החששות מפני העולם נשארו בדיוק כמקודם. רק השבוע, בעקבות אירועי יום השואה והעובדה שגם הערבים הוכרחו ללמוד עליהם בבתי הספר, הגישה ח"כ חנין זועבי שאילתה למבקר המדינה בדרישה לשנות את אופן לימוד השואה, שהדגש יושם יותר על היבט הגזענות ופחות על השנאה ליהודים.

יש אולי מידה של היגיון וצדק בדבריה, שאל לנו להפוך לחברה פרנואידית ומסתגרת, אולם יחד עם זאת, עצם העובדה שהיא לא חוששת להגיש כזו בקשה מלמדת יותר מכל על הגלות הנוראה שאנו נמצאים בה, שחברת כנסת ערבית שכל מטרתה להעצים את הציבור הערבי החי כאן והכל בשם הדמוקרטיה, זאת למרות שאותו ציבור היה מעדיף שאנו לא נהיה כאן, מקבלת זכות ביטוי מלאה, ואנו צריכים להתמודד חדשים לבקרים עם מעשי הפרובוקציה שלה. אין לנו עניין בשנאת הזר, אולם אנו בהחלט לא נמצאים פה כדי להגן על האינטרס הערבי אלא אך ורק על זה היהודי. זה שגם כיום, לאחר כל מה שעברנו, כשסוף סוף קיבלנו את הפינה שלנו, אנחנו עדיין נאלצים בעל כורחנו להתחלק עם שותף בלתי רצוי,  מוכיח שעדין לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. אנו צריכים לעמוד בתוקף על זכותנו כאן ולא להניח לאף דמגוג לנסות לכפות עלינו מציאות שאינה לרוחנו בתואנה כזו או אחרת, וכמובן להשתדל שהכול יהיה ברוח התורה והמצוות. זוהי עצמאות אמיתית.
ובעזרת ה` נזכה בקרוב לגאולה האמיתית והשלימה, שאז יכירו כולם בזכותנו על נחלתנו, ועם ישראל ישקוט וישאנן לבטח באדמתו!!!