חגים ומועדים

חנוכה של דורנו

משימה זו מצריכה מאיתנו לגלות כוחות על טבעיים בנפש, לגלות את עצם הנשמה, לא להתפעל ממה שחושבים ואומרים עלינו, לא להתפעל מכך שמצב העולם משדר אחרת, וללכת בעקבות השמן שבתורה והשמן שבנשמה. עלינו מוטל להיות חשמונאים, המילה חשמונאי בהיפוך אותיות היא משיח נאו!

נדב כהן | כ"ד כסלו התשע"ב | 20.12.11 | 00:00

מלחמה רוחנית
לפני כ2000 שנה באמצע בית שני פתחו היוונים במלחמה בעם ישראל, הם נכנסו לבית המקדש וטימאו את כל השמנים.
מה רצו היוונים מעם ישראל, מה הייתה מטרת המלחמה שלהם ?
היוונים לא חיפשו להרוג אותנו מבחינה גופנית, הם רצו להרוג אותנו מבחינה רוחנית. הם לא רצו שנפסיק לחיות, הם רצו שנפסיק לחיות כיהודים. היוונים רצו להשליט את האמונה שלהם על כלל העולם, הם לא רצו כיבוש גשמי, אלא בעיקר כיבוש רוחני. הם רצו שכל העולם יהיה כמוהם.
הם פיתחו את ההלניזם, התרבות המודרנית של זמנם. הם בנו אצטדיונים למשחקי ספורט והצגות תיאטרון, הם התגאו בחכמת המדע אליה הגיעו חכמיהם. בשבילם המדע והתרבות היו התכלית, מה שרואים בעיניים ומבינים בשכל. הם התנגדו לכל מה שהיה למעלה מהשכל, למעלה מההיגיון.
לכן הם היו נגד כל מה שייצג את העולם הישן, נגד הדת שטיפחה את האמונה במשהו "על שכלי".

להשכיחם תורתך
אך אין זה מדויק, לא כל כך הפריע להם שיהודים יקיימו את התורה, אדרבה, הם בעצמם מאוד העריכו את התורה. אך הם העריכו את התורה כהשכלה נעלית ולא יותר מזה, הם לא היו מוכנים לקבל את האמונה היהודית שהתורה היא על שכלית, שהתורה ניתנה מהבורא, שהתורה היא לא (רק) חוקים חברתיים, כי אם קוד אלוקי שניתן לנו מבורא עולם במעמד הר סיני.
לא רק שהם לא הסכימו לקבל זאת, הם גם לא הסכימו שאנחנו נקבל זאת. כלומר, לא כל כך הפריע להם שיהודי יקיים מצוות וילמד תורה, כל עוד שהוא גם מתייחס לתורה כהשכלה ולמצוות כמערך הוראות שבא להביא לסדר חברתי.
לכן בנוסח התפילה אנו מזכירים כי היוונים רצו "להשכיחם תורתך", זאת אומרת להשכיח את העובדה שהתורה היא תורתך, התורה שלך, של הבורא, הם הסכימו שנמשיך ללמוד תורה  רק לא באופן שאנו טוענים שהתורה היא אלוקית, שהתורה היא על שכלית. הם הסכימו שנמשיך לקיים מצוות, רק לא באופן שאנו מוכנים להתמסר לכך עד הסוף, לא באופן שאנו טוענים כי המצוות ניתנו מהבורא ולכן יש מצוות שאנו מוכנים למות בשבילם.

חוקים ומשפטים
מצוות התורה נחלקות לשלוש קטגוריות. משפטים, חוקים ועדות.
משפטים הם המצות המובנות בשכל, כמו לא לגנוב ולא לרצוח וכד`, מצוות שאף אם חס ושלום לא היינו מקבלים את התורה, היינו יכולים "לחשוב" עליהם לבד.
חוקים הם המצוות שאינם מובנות בשכל כלל, כמו חוקי הטומאה והטהרה, למשל מקווה מים בגודל 40 סאה (לערך 800 ליטר) מטהר אך אם הוא קטן מכך אינו מטהר. אין היגיון בחוקי הטהרה ואנו מקיימים אותם פשוט כי אנו מאמינים.
עדות הן מצוות שלבד לא היינו חושבים לעשותן, אך לאחר שנמסר לנו ההיגיון שבהם אנחנו יכולים להבין זאת. למשל, תפילין, לבד לא היינו חושבים להניח תפילין אך לאחר שנאמר לנו כי גם הקב"ה כביכול מניח תפילין, והתפילין הן אות לקשר בינינו, אנו יכולים להבין ולהתחבר לכך.

חוקי רצונך
בנוסח התפילה לחנוכה נאמר לאחר "להשכיחם תורתך", גם "להעבירם מחוקי רצונך", כי מה שהפריע בעיקר ליוונים היה קיום החוקים. המשפטים הם אכן מצוות מובנות בשכל, ולכן מצוות אלו לא הפריעו ליוונים, וכנ"ל לגבי העדות.
מה שהכי הפריע להם היה החוקים. היכולת היהודית לשים את השכל בצד ולהתמסר לרצון העליון.
בשבילם זה היה בלתי נסבל, היוונים הרי קידשו את ההיגיון והשכל, ולראות יהודים משכילים וחכמים שהיו מוכנים לוותר על שכלם, היה בלתי נתפס מבחינתם.

ההיגיון שמאחורי החוקים
גם בקיום החוקים יכולים להיות שני אופנים. כלומר גם בביטול השכל ישנן שתי מדרגות. אפשר לקיים את החוק העל שכלי, מתוך מחשבה שאמנם אני לא מבין את ההיגיון שמאחוריו אך בטח מי שציווה אותי (הבורא) מבין את ההיגיון וזה כבר מספיק לי.
במצב כזה, זה עדיין לא ביטול השכל לגמרי, כיוון שאמנם השכל שלי לא מבין, אך השכל שלי מסתמך על כך שמישהו אחר מבין.
בדרגה הגבוהה יותר, אנו מוכנים לקיים את החוק לא מכיוון שאנו יודעים שהמצווה מבין אותו, אלא אף על פי שאנו יודעים שגם מצד הקב"ה אין היגיון בחוק!
בשמיעה ראשונה זה נשמע מוזר, כיצד ייתכן שהקב"ה מצווה אותנו לעשות משהו ללא היגיון?
אך כאשר נכנסים לעומק העניין, אפשר להבין זאת. שהרי בורא עולם, ברא גם את חוקי ההיגיון, קודם הבריאה לא היו חוקי היגיון, לא היה כלום, עם בריאת העולם הפיזי נבראו (בין השאר) גם חוקי ההיגיון. ולכן מובן בפשטות שהבורא לא מחויב בחוקי ההיגיון שחלים עלינו. למשל, אצלנו לכל מסוּבָב (תוצאה) יש סיבה, אך זה המצב רק אצלנו והבורא בוודאי לא מחויב בכך.

משחק מחשב
כשם שאיש מחשבים המתכנת משחק בו יש גיבור עם יכולת לרוץ ולקפוץ, בוודאי אינו מוגבל ביכולות אליהם הגביל את המשחק ש"ברא".
כך לגבי טומאה וטהרה, האם הקב"ה ירד לעולם, זיהה דברים טמאים והזהיר אותנו בתורה להתרחק מהם, או שמא הוא קודם כתב בתורה מה טמא ולפי זה ברא את החיות הטמאות ?
לפי ההבנה שקודם בריאת העולם לא היה כלום, מובן שהקב"ה קודם החליט מה טמא ומה טהור ולפי זה ברא את העולם, ובוודאי שהיה יכול להחליט אחרת והיינו נולדים לתוך מציאות אחרת לגמרי.

שכל ואמונה
גם בדורנו יש השואלים את שאלת היוונים, מדוע יש לקיים את מצוות השם ללא הבנה כלל ? מה העניין בחוקים, מדוע התורה מצווה אותנו לעשות משהו שלא מבינים. הרי בדרך כלל הקב"ה כן רוצה שנבין את המצוות, ואדרבה, קיום מתוך הבנה הינו שלם יותר ואמיתי יותר.
אך לגבי החוקים המצב שונה, לא מדובר פה על מצווה שיש לה הבנה, רק שאנו לא משיגים אותה, אלא מדובר על מצוות ללא הבנה כלל, גם לא מצד הבורא.
אכן ישנו החיסרון שהשכל לא מבין, אך מצד שני זהו היתרון הגדול. מכיוון שהשכל הינו מוגבל, ולכן דבר שנתפס בשכל הינו גם כן מוגבל, כדי לתפוס את הבורא האינסופי יש להתעלות מעל השכל.
מעל השכל נמצאת האמונה, ולכן רק קיום המצווה מתוך אמונה ללא עירוב שיקולים שכליים יכול לחבר אותנו ישירות לבורא.
אם גם האמונה שלנו היא שכלית (אנחנו מבינים הגיונית שחייב להיות בורא) זו עדיין לא האמונה היהודית האותנטית. האמונה הטהורה היא כאשר מאמינים ללא שום שיקול שכלי, וזה יכול להתבטאות דווקא בקיום החוקים, מצוות שאין לנו בהם שום הבנה.

להבין שלא מבינים
ובאמת גם זה חודר קצת לשכל, שכן אמנם מקיימים ללא הבנה, אך לפחות מבינים שלא מבינים, או במילים אחרות, מבינים למה יש מעלה בקיום ללא הבנה.

טימאו את השמנים
נחזור לחנוכה.
היוונים כאמור התנגדו לאמונה הטהורה, ורצו לקחת אותה מאיתנו. לכן הגזירות הראשונות היו נגד לימוד תורה, ברית מילה, שמירת שבת וקידוש החודש, הם קיוו שעל ידי שיגזרו נגד המצוות הללו, אנו נאבד את קדושת התורה ולאחר מכן יוכלו כבר להשליט עלינו את שאר התרבות שלהם.
לכן הם הקימו בתי מסחר ובתי תיאטראות שיעבדו בשבתות כדי למשוך את היהודים לאותם מקומות שיחללו את השבת.
הם לימדו את חכמת המדע שלהם כדי לעקור את האמונה התמימה.
בנוסף, הם לקחו את קלי הדעת של העם, אלו שלא חשבו יותר מדי על מהות החיים וקיום הבורא, ומינו אותם לשרים ולמושלים כדי שישמשו כ"בובות" שלהם בממשל של עם ישראל, אנשים אלו נקראו מתיוונים. הם לא הוכרחו לעזוב את הדת, הם מעצמם ביקשו להתיוון, לקבל עליהם את התרבות היוונית, ולשכוח מהאמונה הטהורה והתמימה.
כשכל זה לא עזר, הם פרצו במלחמה פיזית, אך גם אז כאשר פרצו לבית המקדש ונכנסו להיכל, הם לא ביקשו להרוס אותו, הם טימאו את השמנים.

השמן אותיות נשמה
השמן שימש להדלקת המנורה, וההלכה אומרת שאם `לא יהודי` רק נגע בשמן, אפילו רק הזיז את הפך בו נמצא השמן, השמן הזה אסור לשימוש.
היוונים רצו לפגוע בקשר העל שכלי שלנו על הבורא. לא להדליק את המנורה מכיוון שגוי נגע בשמן זה לא מגיע מהיגיון. יותר מזה, אפילו לפי ההיגיון ההלכתי היה מותר להדליק את המנורה כיוון שההלכה מתירה להשתמש בשמן טמא לצורך הדלקה ציבורית כפי שהיה אז בבית המקדש.
אך החשמונאים לא היו מוכנים לוותר אף על פסיק קטן מההלכה וגם לא להשתמש בהיתר, כיוון שעל זה הייתה כל המלחמה, היוונים פשוט רצו לפגוע בנקודה הפנימית של היהודי, הנשמה היהודית. זה מרומז בכך שאותיות המילה נשמה ואותיות המילה השמן, הן זהות, כי השמן בו ניסו היוונים לפגוע הוא הנקודה היהודית שבנו.

חתום בחותמו של כהן גדול
פך השמן שמצאו החשמונאים היה חתום בחותמו של כהן גדול, כלומר הפקק שעל הבקבוק היה עם חותמת של הכהן הגדול, להעיד כי הבקבוק נשאר סגור כל הזמן. ברוחניות פך השמן סימל את נקודת השמן שבנשמה, עצם הנשמה. הנקודה הכי פנימית אצל יהודי שלשם היוונים לא יכלו להגיע.
זוהי אותה נקודה יהודית שלא יכולה להיטמא בשום טומאה שבעולם. התקשרותה לבורא הינה עצמית, שאינה תלויה בגורמים חיצוניים ולכן אף טומאה לא יכולה ליגוע בה. זהו הכהן הגדול שבתוך כל אחד מאיתנו.
אמנם נקודה זו אינה נפגעת, אך יכולה להיות מוסתרת ותפקידנו הוא לגלותה.

שמונה נרות
כיום מדליקים חנוכיה בת שמונה נרות (ועוד שמש) זכר לנס פך השמן שדלק שמונה ימים. לא סתם התווסף עוד נר לחנוכיה (שהרי חכמים יכלו לתקן שנדליק מנורה של שבע נרות שמונה ימים), המספר שבע מסמל את הקדושה המגיעה באופן טבעי לעולם, כל מה שקדוש אבל מובן בשכל. המספר שמונה מסמל את העל טבעי, האינסוף העל שכלי, בנפש זה מסמל את האמונה הטהורה והמוכנות למסור את הנפש, לוותר על הרצונות האישיים ואף לוותר על החיים בשביל הבורא ותורתו.
כנגד תרבות יון לא הספיקה הקדושה הרגילה, היה צורך לגלות כוחות עמוקים יותר כדי להתמודד מול היוונים, ההתמודדות והמסירות נפש הם שהביאו נס על טבעי המתבטא בשמונה ימים דווקא.

משתשקע החמה
לכן גם הדלקת החנוכיה בניגוד להדלקת המנורה בבית המקדש מתבצעת בלילה, כאשר החמה שוקעת. המנורה בבית המקדש נועדה להעיר את העולם, אך כיוון שבאופן כללי הזמן בו בית המקדש קיים הוא זמן שיש "אור" בעולם, אין התנגדות ליהדות, לכן מספיק להדליק את המנורה ביום.
החנוכיה באה להאיר את ה"חושך". החנוכיה באה בזמן שיש חושך רוחני בעולם, לכן מנורה בת שבע קנים אינה מספקת, יש צורך בכוחות של השמונה, הכוחות הפנימיים. שבע נרות זה מספיק טוב בזמן שיש אור בעולם, יהדות "רגועה" והגיונית זה מספיק טוב כאשר אין התנגדות. אך בזמן של קשיים, בזמן שיש מנגדים לעם ישראל, כדי להתגבר עליהם צריך את כוחות השמונה.

חשמונאים
החשמונאים היו אלה שחשו את השמונה, לכן הם נקראו חשמונאים. הם הבינו כי המלחמה כאן אינה רק על "תכנית הלימודים בבתי ספר" אם ילמדו את המדעים היוונים אם לאו, כי אם המלחמה היא על כל היהדות.
שהרי אם הנקודה הטהורה תיפגע, כל היהדות תיפגע.

בימים ההם בזמן הזה
המצב היום לא שונה בהרבה מהמצב פעם. גם כיום יש תרבויות גדולות שמנסות לכפות את תפיסתם על כלל העולם, גם כיום הניסיון הוא לפגוע בנקודה היהודית, בקדושת התורה. לימוד תורה ללא קדושה לא מפריע, ההתנגדות מתחילה כאשר הלימוד הוא לשם שמיים, כאשר קיום המצוות הוא מעל ההיגיון.

השמן שבתורה
הפתרון הוא גילוי השמן שבנשמה, אך לכך צריך ללמוד את השמן שבתורה. החיבור של יהודי לבורא הוא דרך התורה. כאשר לומדים רק את תורת הנגלה החיבור הוא רק חיצוני, כאשר לומדים את תורת הנסתר החיבור הוא פנימי, אך כאשר לומדים את תורת החסידות החיבור הוא עצמי.
תורת החסידות היא העצם, השמן שבתורה ולכן מגלה ביהודי את השמן שבו, עצם הנשמה.
כך אכן היה המצב באירופה כאשר תנועת ההשכלה התחילה לחדור לעולם הישיבות. למי שלמד חסידות, השמן שבתורה, היו הכוחות להתמודד עם ההשכלה ולהישאר עם האמונה הטהורה, מאוחר יותר כאשר הקומוניסטים ניסו לפגוע גם כן ברוחניות של העם היהודי, היו אלה דווקא החסידים שהיו מסוגלים להתמודד איתם ולא ויתרו על שום מצווה, ואדרבה, יצאו להפיץ יהדות ברחבי רוסיה.
כאז גם היום, הרוח המנשבת ברחוב היא כזו הלועגת משומרי התורה ומצוות, בפרט אלו העושים זאת באמונה פשוטה, ומוכנים למסור נפשם על כך. אמנם, אין אנו נדרשים למסירות נפש כפשוטו, לא מאיימים על חיינו אם נמשיך לקיים תורה ומצוות, אך כל דור ועניינו שלו.

בדורנו הוטלה עלינו המשימה להביא לימות המשיח, להביא את העולם למצב של גאולה, מצב מושלם.
הרבי הכריז בשנת 91 כי העבודה כבר הסתיימה – העולם כבר מוכן. אנחנו כרגע בשלב האחרון, כל מה שנותר הוא להודיע לכולם כי הגיע זמן הגאולה.

משימה זו מצריכה מאיתנו לגלות כוחות על טבעיים בנפש, לגלות את עצם הנשמה, לא להתפעל ממה שחושבים ואומרים עלינו, לא להתפעל מכך שמצב העולם משדר אחרת, וללכת בעקבות השמן שבתורה והשמן שבנשמה. עלינו מוטל להיות חשמונאים, המילה חשמונאי בהיפוך אותיות היא משיח נאו!
על ידי שנחוש את השמונה נוכל להביא בפועל משיח נאו!

 

הרב נדב כהן - אסנט צפת

פייסבוק מייל
הנקראים ביותר

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות