הייתכן שמרדכי לא היה רצוי לכל אחיו?

בסיומה של מגילת אסתר, בפסוק האחרון כתוב "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשוורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו...." הדברים דורשים ביאור. מרדכי, מנהיג הדור שבזכותו ועל ידו באה הישועה הגדולה לעם ישראל רצוי רק לרוב אחיו?! השאלה מתחזקת לאור דברי הגמ` האומרת שמרדכי היה אחד מחברי הסנהדרין ולא היה רצוי על חלק מהם! הייתכן?!
כדרכינו נפתח בסיפור חסידי הקשור עם מגילת אסתר. חסיד אחד מרוסיה היו כמה בעיות מסובכות בעסקיו. נסע החסיד אל הרב רבי ישראל מרוז׳ין, לשאול בעצתו. החסיד הכין את עצמו וסידר במחשבתו את כל שאלותיו וספקותיו. אך כשבא לפני הצדיק, שכח לפתע את כל אשר ביקש לומר. כאשר פנה ויצא מאת רבו, שב ונזכר בכל העניינים שהכין בעצמו לשאול את הצדיק. שב החסיד וניגש עוד פעם אל הצדיק, אלא ששוב נשכח ממנו הכל. וכך היה גם בפעם השלישית... בפעם הרביעית כבר לא התכוון לשאול בענייני עסקיו אלא שאל: מדוע בבואו אל הקודש נשכח ממנו כל מה שהתכוון לשאול?
השיב לו הרב מרוזין: כשנכנס הכהן הגדול ביום הכיפורים אל קודש הקודשים, לפני ולפנים, אחת בשנה, לא היה מתפלל כלום! רק בצאתו מקודש הקודשים היה מתפלל תפילה קצרה בהיכל, ותו לא. נשאלת השאלה: הלא כל כך טרח הכהן הגדול ונתקדש קודם יום הכיפורים בהרבה קדושות, וזכה ביום המקודש מכל ימות השנה להיכנס במקום היותר מקודש. מדוע אין הוא מנצל את ההזדמנות לשפוך שם את תחינתו על צורכי בני ישראל המרובים?!
העניין הוא, השיב הצדיק, שכאשר בא לקודש הקודשים, מקום השראת שכינתו יתברך, נשכחו ממנו כל ענייני גשמיות העולם הזה. רק ביציאתו משם, כשהתחיל להיפרד קצת מהקדושה, נזכר מעט בצורכי עם ישראל, ואז התפלל תפילה קצרה, כי אז נחשבו בעיניו העניינים הגשמיים לדברים טפלים ולכן קיצר בהם. כך גם כשבאים לפני הצדיק, שוכחים את הדברים הגשמיים... ושמעתי, סיים הרב מרוזין, בשם צדיקים, שיש רמז לזה במגילת אסתר בפסוק: ובהגיע תור אסתר...לבוא אל המלך – מלכו של עולם – לא ביקשה דבר!
לעצם העניין. אכן, מרדכי היהודי היה רצוי רק לרוב אחיו ולא לכל אחיו. מובא בתלמוד, מרדכי היהודי היה אחד מחברי הסנהדרין -בית הדין העליון היושב בהר הבית- שבעים ואחד חברי הסנהדרין ישבו שם בהר הבית, פרשו מן העם, התעלו בקדושה וכל מעייניהם היה בלימוד התורה כיאה לראשי העם, אנשי הרוח שבישראל השופטים את העם  גם בדיני נפשות!
והנה כשבאה גזירת המן הרשע "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים" אומר המדרש "היה להם לחברי הסנהדרין לילך ולקשור חגורות של ברזל במותניהם, ולהגביה בגדיהם וללמד את ישראל דרך ארץ" דהיינו `צו השעה` היה "לרדת אל העם" ללמדם תורה ולהדריכם.
ואכן זה מה שעשה מרדכי, והסכימו עימו רוב חברי הסנהדרין ש"צו השעה" מחייב להפסיק מלימוד התורה, מההתעלות העצמית, לרדת ממקום המקדש ולהתעסק בכל הנדרש כולל "פוליטיקה" ו"עסקנות" לצד הדרכת העם ואף גם לימוד עם תינוקות של בית רבן על מנת להביא לישועת ישראל ורווחתם. כי כשהשריפה משתוללת בחוץ אין מקום לשיקולים כאלה ואחרים אלא יש לכבות את השריפה, ומיד!
בימים כתיקונם אכן על חברי הסנהדרין לשבת במקום קדוש ולהתעלות בקדושה כדי שיוכלו לשרת את עם ישראל, אך כשנדרשת התערבותם לטובת הכלל עליהם לרדת אל העם ולעשות ככל הנדרש למען כלל ישראל. ככהן הגדול שבזמן היותו בקודש הקדשים שאב משם קדושה ממקום שכינת הקדוש ברוך הוא, אך בצאתו מן הקודש היה מתפלל על עם ישראל.
זו היא דמותו של מנהיג אמיתי, הדורש את טובת עמו גם םם נדרש לשלם על זה מחיר אישי של לכאורה ירידה בקדושה ובהתעלות רוחנית אישית. ועם דרכו זו  של מרדכי לא הסכימו מקצת מחברי הסנהדרין שלא ראו בעין טובה את ירידתו של מרדכי , ממדרגתו וקדושתו, להתעסק בעסקנות ובלימוד עם תינוקות של בית רבן הדורש תממנו כביכול ירידה רוחנית אישית.
במשנה נאמר, "הקורא את המגילה למפרע - לא יצא" אחד הביאורים הפנימיים של משנה זו הוא: אדם הקורא את המגילה `למפרע` כדבר היסטורי שארע אי שם בהיסטוריה היהודית ללא השלכה אקטואלית לימינו אלו, ולחייו שלו - לא יצא ידי חובתו.
מכאן המסר לכולנו. כל אחד בתחומו הוא סוג של מנהיג, האבא בביתו, המנהל במחלקתו, הבוס בעסקו, רב בקהילתו ואיש ציבור במשרתו. מנהיגות אמיתית מוכחת בשעת מבחן, בזמן אמת אז נדרשת מאיתנו להתעלות מעל שיקולים אישיים ולראות מול עינינו את טובת הכלל.
חברים, כיום נדרשת המנהיגות הזו לא פחות מאז. לצערנו יש לעם ישראל אוייבים מבית ומחוץ. האוייב מבית היא סכנת ההתבוללות המשתוללת ברחבי העולם היהודי, זו היא כליה רוחנית ה` ישמור ועלינו כולנו להילחם בה. אויבים מבחוץ הם כל סוגי ה`עמלקים` ו`ההמנים` למינהם המבקשים היל"ת להשמיד וכו`
נלמד כולנו ממרדכי היהודי אשר בזכות הנהגתו בשעה הגורלית ההיא הביא ישועה והצלה לישראל, ולא רק, אלא "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם ויתרה מכך "את בית המן נתתי לאסתר המלכה". פורים שמח!
"לחיים", חברים!