פרשת ויקהל-פקודי: כיצד בניית המשכן מכפרת על חטא העגל?

לאחר שסלח הקב"ה לעם-ישראל על חטא העגל, משה רבנו אוסף את כל בני-ישראל - "ויקהל משה את כל עדת בני-ישראל" ומצווה אותם על בניית המשכן וכליו, כאשר ההשקעה ומלאכת המשכן מבוצעת לא על ידי קבלני חוץ או עובדים זרים אלא על ידי כל בני ישראל בעצמם. אחד ההסברים לכך הוא מאחר ועשיית המשכן מהווה כפרה על חטא העגל. ולכאורה, כיצד בניית המשכן יכולה לכפר על חטא חמור כל כך של מרידה בה`, חטא העגל?!
נקדים בסיפור מיוחד על רב מסויים ברוסיה, שהיה אוסף כספים עבור עניי עירו מאת בעלי הבתים הגבירים והעשרים, על מנת לספק את מחסורם של אלו שלא שפר עליהם מזלם.
בדרך כלל היו נענים אותם גבירים בחפץ לב ובשמחה, מלבד עשיר אחד קמצן שתמיד היו לו תירוצים והסברים שביטאו יותר מכל את הקושי שלו להיפרד מאי-אלו רובלים. הרב בחכמתו החדה ובדרכו המיוחדת השכיל למתין לשעת כושר מתאימה כדי ללמד את העשיר מוסר-השכל. והיא לא איחרה לבוא...
באחד מלילי טבת הקרים, כשבחוץ שרר קור עז של מינוס שלושים מעלות, בעת שכל אנשי הבית כבר שוקעים בתרדמה עמוקה, ישב הרב לבדו ולמד. לפתע נשמעה נקישה בחלונו.
"מי זה?" שאל. "אני הסנדלר", נשמעה התשובה, "ולפני שעות אחדות ילדה אשתי בן למזל טוב, אבל בביתנו קר ואין עצים להסיק את התנור". מיד יצא הרב מביתו והלך עם הסנדלר לביתו של העשיר הקמצן והתחיל דופק בחזקה על דלתו.
העשיר נבהל ושאל: "מיהו הדופק?" ונענה: "זה הרב!" מיד נפתחה הדלת. הרב נשאר עומד בחוץ וסירב להיכנס למרות הפצרותיו של העשיר. מפני הנימוס נאלץ העשיר לצאת אף הוא החוצה, למרות שהיה לבוש בחלוק הבית שלו, וכך נאלץ לשמוע את דברי הרב. הקור היה גדול ושוב התחנן העשיר בפני הרב: "היכנסו נא אל תוך הבית! אתם עלולים לקפוא למוות!" ועדיין הרב מסרב. כשביקש העשיר שוב ושוב והתחנן כי הרב יכנס לביתו מפני הצינה וסכנת הנפשות שבדבר, נענה הרב ואמר, "רצוני שתרגיש מעט ממה שמרגישים הסנדלר, אשתו והתינוק שזה עתה נולד להם...". לא היה צריך הרב להאריך בדיבורים ובו במקום הבטיח העשיר לספק למשפחת הסנדלר עצים וזרדים למשך כל החורף כולו.
חזרה לפרשתנו: בניית המשכן מהווה כפרה על חטא העגל, מאחר שהיא מבטאת יותר מכל את התיקון לחטא חמור זה. שכן, מדוע חטא העגל מסווג כחטא `בלתי נסלח`, כביכול, מאת ה` חלילה, לולא עמידתו בפרץ של הרועה הנאמן, משה רבינו, להגן על עם מרעיתו בבקשתו מה` לסלוח ואם לא, "מחני נא מספרך אשר כתבת", מאחר שבחטא זה עם ישראל בגד בה`, התנתק מה` אלוקיו והלך ועבד את `עגל הזהב,` עליו קראו "אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". הייתה כאן התנתקות מהקב"ה ועל כן הכפרה יכולה להיות רק על ידי התחברות חזרה אל ה`, על ידי השקעה בבניית משכן לה` בתוכם, כתשובת המשקל להתנתקותם מה` בחטא העגל.
`חטא העגל` בצורתו החומרית הייתה אז בדוגמת "עגל הזהב" הפיזי שיצא מהאור, עליו הצהירו בני ישראל "אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים", אך גם כיום ישנו את "עגל הזהב", אמנם ברובד עדין יותר, אך לא פחות בחומרתו מהעגל ההוא...
כאשר יהודי ב"ה, מסודר כלכלית, יש לו ג`וב טוב, משכורת מכובדת, הוא גם מסודר חברתית, הוא `מקושר` עם בעלי השפעה וכד` אזי כל מבטחו נשען על הבוס שלו במטרה שהלה יקדמו מעלה מעלה, או ישדרג עוד יותר את משכורותו. היא בוטח ב`קשריו` באנשי מפתח שייסעו בידו לעת הצורך. יכול להיות גם אדם פשוט העובד למחייתו ומה לעשות כאשר המשכורת לא מספקת, עליו להישען על אותם "שעות נוספות" על חשבון תפילה, שיעור תורה או אפי` על חשבון ההשקעה בחינוך ילדיו... המקרים הקלאסיים הללו הינם סוג של "חטא העגל"... וכי שכחנו את ביטחוננו בה` הזן ומפרנס לכול? אשר הבוס, ה`קשרים` או המעביד הם רק ה`צינור` להעברת השפע מהקב"ה ואינם חלילה מקור השפע! החשיבה וההתנהגות הזו מבטאת סוג של בגידה, של התנתקות מה` ולמעשה היא ממש עבודה זרה! ולכן על היהודי לדעת שהכול בא מה`, ואין הוא מחניף, משתעבד, או מוכר את זמנו או ערכיו לפני שום בוס, חבר וכדו`.
חברים יקרים, השבוע חש העם בישראל, ובעיקר אלו המתגוררים מדרום לתל אביב, את מאמר חז"ל אותו נגיד בעוד כשלושה שבועות "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם" כאשר המחבלים ימ"ש מעזה, הממומנים על ידי שונאי ישראל מכל העולם, ירו מאות טילים לעבר ישובי ישראל ובחסד ה` ללא הרוגים!
בתקשורת כמו גם במערכת הפולטית והצבאית משבחים כולם את פעולות `חיל האויר` ואת הצלחתה של מערכת `כיפת הברזל` ומייחסים להם את הצלת אזרחי ישראל ממוות ה"י. אין לי ספק בזכותם ובחלקם של חיילי צה"ל, מפקדיהם וקרבניטי המדינה העושים ככל יכולתם להגן על העם היושב בציון, אם בלחימה מתמדת והשקעת המשאבים והאמצעים הטכנולוגיים כדי להתמודד מול מבקשי נפשינו.
אך חברים, מותר לנו `לקרוא לילד בשמו`... כל מה שקורה לנגד עינינו הינו נס אחד גדול!
בחסדי ה` מערכת `כיפת ברזל` ירטה כחמישים טילים וזה יפה מאוד! אך לעבר ישראל נורו יותר ממאתים וארבעים! מרגמות, שלא הרגו ולא פצעו, בזכותה של כיפה אחרת השומרת עלינו היא "חסדי שמיים". הרי כל מרגמה יכלה להרוג! ואתה שומע תמיד "המרגמה נפלה בשטח פתוח"... סח לי חבר מבאר שבע: באר שבע היא עיר מאוד צפופה אבל הטילים נופלים תמיד בשטחים פתוחים! חברים זה נס אחד גדול! ועלינו לומר זאת בפה מלא ש"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל" ואני מצפה מהתקשורת, מהממשלה ומאנשי הצבא ל"קרוא לילד בשמו" שזהו "על ניסך שבכל יום עימנו".
הדברים הם ממש כאותו המשל על האב ובנו שעשו את דרכם יחדיו במדבר כאשר פסיעותיהם מותירות את רישומן בחול המדברי ועל כל צעד שלהם נותירים שני זוגות פסיעות. בשלב מסויים מבחין הילד רק בזוג פסיעות אחד והוא שואל "אבא למה אתה לא איתי?" והאבא עונה לו "ילד, אלה הפסיעות שלי... כי בעת סכנה אני סוחב אותך על כתפיי...
חברים, לא ינום ולא ישן שומר ישראל, עלינו רק להכיר בכך! מה שאנו רואים, הצלחת כיפת הברזל, הצלחת פעולות הצבא, פעולותיהם של קברניטי המדינה כל אלו הינם פסיעותיו של הקב"ה... הנושא אותנו על כתפיו.
לתושבי הדרום בפרט, ולכל עם ישראל בכלל נשלח חיבוק גדול, אוהבים אותכם ודורשים בשלומכם ובטובתכם. שמחים ב`כיפת הברזל` ובפעילות הצבא אך בד בבד מודים לבורא עולם על החכמה שנתן לעם ישראל להגיע להישגים הטכנולוגיים האלו ועל שמירתו התמידית עלינו גם מאותם מאות הטילים שכיפת הברזל לא ירטה. נס גדול קורה פה!

שבת שלום.