חינוך

איך מאבחנים את הילדים?

המשך התנאי השלישי – הכרות יסודית של החניך

| כ"ז אלול התש"ע | 06.09.10 | 00:00

פותחין דבר מלכות, מדברי הרבי:

פעולת החינוך היא מתוך אהבה וקירוב, כפי שרואים במוחש שחינוך מתוך אהבה גלויה מצליח יותר מחינוך מתוך יראה ופחד. נוסף לכךשבכלל יש להימנע מהפחדת ילד, כדי שיוכל לחיות ולנצל כוחותיו מתוך מנוחה ושלווה, שמחה וטוב לבב, ואז יוכל לנצל כוחותיו בשלימות.

תורת מנחם תש"נ חלק ג` עמוד 194

 

מדידת המצב

הפרקים הבאים, העוסקים במדידת המצב מתייחסים בעיקר למבוגרים, היינו להורים ולא לילדים, אך מובן כי מצב ההורים משפיע ישירות על הילדים. את המצב אנחנו מחלקים לכמה קטגוריות:

 עיסוק
 מצב כלכלי
 הרגלים שנעשו לו כטבע שני
 הסביבה החברתית והמקום בו הוא גר

 

עיסוק

באופן כללי  החלוקה היא לשלושה סוגי עיסוק:
"יושב אוהל" – מי שלומד תורה כל היום.
"בעל עסק" – מי שלא יכול ללמוד כל היום, יוצא לעבוד וקובע עיתים לתורה.
"איש פשוט" – מי שמצד כשרונותיו השכליים לא שייך ללימוד תורה.

ההבדל בין `בעל עסק` ו`יושב אוהל` אינו גדול וגם כל אחד מהם יכול לעבור מדרגה אחת לשניה. אך, האיש הפשוט שונה מהם בצורה מהותית, ובד"כ לא נראה איש פשוט שיהפך פתאום לחכם מופלא בעל המצאות שכליות, או למישהו שפתאום מבין דברי השכלה עמוקים.

נציין כי בעלי העסקים נקראים "עמי הארץ" – לא כתואר מעליב, אלא כיוון שעוסקים בדברים ארציים. לעומתם האנשים הפשוטים נקראים בשם "בור" המתייחס למישהו שהוא ריק מכל דבר ואף בטיב משא ומתן אינו יודע.

צורת החיים של יושבי האוהל ובעלי העסק שונה בשלושה אופנים:

א. יושב האוהל לומד תורה רוב היום, אך באופן יחסי יכול "לשחק" עם הזמן שלו ולהחליט מה לעשות בכל עת.  בעוד שבעל עסק הוא בד"כ אדם עסוק, שנאלץ לוותר על הרבה דברים שהיה רוצה לעשותם.

ב. יושב אוהל בד"כ נמצא במצב של מנוחה ושלוות נפש. לעומתם, בעלי העסקים בד"כ בחוסר מנוחה וטרדות הפרנסה, עד כדי כך שהעסק שלהם מטריד אותם גם בשעות הפנאי שלהם.

ג. יושב אוהל יכול תמיד להימצא בחברה טובה, בעוד שבעל עסק מסתובב בעולם ונפגש עם אנשים מכל הסוגים.

לאור האמור, מובן שגם הדרישות מהן הן שונות. מ"יושב אוהל" נדרש לקיים "והגית בו יומם ולילה" כפשוטו. מ"בעל עסק" דורשים רק "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית". גם בהתנהגות הכללית מ"יושב אוהל" מצפים לראות הנהגה אחרת, יותר מתוקנת.  ישנם דברים שאצל "בעל עסק" נחשבים רגילים, אך אם נראה "יושב אוהל" מתנהג כך זה יחשב לחילול השם. למשל, אם בין תפילת מנחה וערבית נראה שני "בעלי עסק" יושבים ומדברים אודות עניינים כספיים זה יראה לנו הגיוני, לעומת זאת, אם נראה את רבני העיר יושבים מחוץ לבית כנסת בין התפילות ומדברים אודות עניינים כספיים נרים גבה, ואף יותר מכך.

כיום אין הרבה "יושבי אוהל" ורובנו בגדר "בעלי עסק", ולכן טרודים לא פעם בבעיות כלכליות וכד`, יחד עם זאת חשוב מאוד שהילדים בבית לא ירגישו זאת. כאשר נכנסים לבית אחרי יום עבודה מתיש ככל שיהיה, צריך לפעול על עצמנו להשאיר את כל הבעיות בחוץ. כשנכנסים לבית אין מינוס ואין פלוס, אין צרות ואין כעסים, נכנסים לבית ונמצאים רק עם הילדים. הילדים צריכים לגדול באווירה של שמחה , אווירה של אהבה ולא בבית של מתחים וכעסים. אם נשכיל להשאיר את הבעיות מחוץ לדלת כשנכנסים, נחסוך לעצמנו הרבה בעיות בהמשך.

 

הרב נדב כהן - אסנט צפת

 

פייסבוק מייל

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות