מדוע נקרא הלילה הראשון של פסח `ליל הסדר`?

בערב הראשון של חג הפסח מצוות רבות, הן מצוות עשה והן מצוות לא תעשה, גם מהתורה וגם מדברי חכמים, וכן כמה גזרות , תקנות ומנהגים קדושים, וכולם נעשים על השולחן.
והרי ידוע כי אין לעשות את המצוות "חבילות חבילות" אלא כל אחת בזמנה וכמובן לא לשנות את הסדר שלהם.  לכן תקנו לנו החכמים סדר קבוע כדי שנוכל לעשות את כל המצוות כהלכתן מבלי להתבלבל.

בזמננו, כיוון שבית המקדש נחרב, אין את כל המצוות שהיו בזמן הבית, אבל עדיין, יש הרבה מצוות ולכן ממשיכים לעשות את סדר פסח. ולכן זה נקרא "ליל הסדר" היינו הלילה שבו עושים את הסדר.

אז מה המצוות שמקיימים ב"סדר" ?

מצוות מהתורה

א. אכילת מצה – כמו שכתוב (ספר שמות, פרק י"ב) "בראשון, בארבע עשר יום לחודש בערב, תאכלו מצות". כיוון שאכילה זה לא רק ביס אחד, אלא חכמים קבעו מה המינימום של "ביסים" , היינו כמות שצריך לאכול, והמינימום הוא כזית, היינו גודל של 27 גר`, לכן צריך לאכול לפחות 27 גר` מצה (שני שליש ממצה עגולה גדולה).

ב. סיפור יציאת מצרים – כמו שכתוב (שמות, י"ג) "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה` לי בצאתי ממצרים" – זו מצוות ההגדה.

אמנם כתוב והגדת לבנך, אך אין הכוונה רק למי שיש לו בן (כמו שלא תבשל גדי בחלב אמו לא הולך רק על גדי אלא על בשר וחלב בכלל), גם למי שאין לו בן, ואפילו אם הוא יושב לבד, הוא צריך לסר את סיפור יציאת מצרים.
כדי שלא נשכח ולא נתבלבל בסיפור יציאת מצרים, אנו פשוט קוראים אותו מההגדה, אחרי הסדר אפשר  (ומומלץ) להישאר ערים כל הלילה ולהמשיך בסיפור גם לא מתוך ההגדה.

ג. קרבן פסח – לא נוהגים היום, כיוון שאין בית מקדש. בע"ה יבנה במהרה וכבר השנה נזכה להקריב אותו.

ד. קרבן חגיגה – קרבן שבא יחד עם קרבן פסח, גם אותו לא נוהגים בימינו, כיוון שאין בית מקדש.

מצוות מדברי חכמים

א. אכילת מרור – באמת זו מצווה מן התורה אך כיוון שמהתורה צריך לאכול אותו עם קרבן הפסח וכאמור בימינו זה לא אפשרי, לכן כיום אכילת המרור היא לא מצווה מן התורה, אלא מדברי חכמים.

ב. שתיית ארבעת כוסות היין – חכמים תקנו שנשתה בערב זה ארבע כוסות יין, כנגד ארבעת הגאולות, ויש אומרים כנגד ארבעה גלויות וכו`. אגב ישנם שאומרים שצריך לשתות חמישה כוסות, ולכן אנו נוהגים למלא כוס נוספת לאליהו הנביא, שכשיבוא יתרץ לנו האם צריך לשתות את הכוס החמישית או לא.

ג. קידוש היום – כפי שנוהגים בכל החגים ובשבתות. יש שסוברים שזו גם מצווה מן התורה.

מנהגים

א. הסיבה – אכילה ושתייה בהסיבה כמנהג מלכים, על מנת להראות שאנו בני חורין.

ב. אכילת כרפס, טיבולו ונטילת ידיים קודם לכן – על מנת להתמיהה את הילדים ולגרום להם לשאול שאלות, שהרי כל
      הסדר הוא כאמור על מנת שנספר לילדים את ההגדה.

ג. חציית מצה אחת והצפנת חלק ממנה לסוף הסעודה – חוצים את המצה כיוון שמצה נקראת לחם עוני, ואצל העניים לא
       מצויה מצה שלימה.

ד. נוסח קבוע להגדת פסח (כאמור לעיל) וסיומה בברכת גאל ישראל.

ה. ברכה מיוחדת לאכילת מצה – אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה.

ו. טיבול המרור בחרוסת והברכה על אכילתו, וכך גם עם הביצה ומי המלח.

ז. כורך – אכילת מצה ומרור ביחד.

ח. אכילת אפיקומן – צריך לאוכלו אחרי הסעודה, לפני חצות הלילה.

ט. אמירת הילולים

וכדי שלא נתבלבל בכל המצוות הנ"ל סידרו לנו חכמים סדר מסודר של איך לקיים את כולם בעב אחד על השולחן. וזהו שנקרא "סדר פסח" וזהו שהלילה של הסדר נקרא "ליל סדר".

כדי שנזכור בקלות מה קודם למה יש לנו את סימני הסדר

קדש – קידוש היום בתחילת הסדר – קיום מצוות הקידוש, את ארבעת הכוסות שותים בהסיבה – נשענים על כרית לצד שמאל (גם השמאליים)

ורחץ – נטילת ידיים לכרפס על מנת להתמיה את הילדים - מנהג

כרפס – אכילת הכרפס - מנהג

יחץ – שבירת המצה האמצעית מבין שלושת המצות של הקערה, כדי שיראה כלחם עוני
       חצי נשאר בקערה והחצי השני מחביאים – אח"כ ישמש לאכילת האפיקומן - מנהג

מגיד – סיפור ההגדה, קוראים מתוך ההגדה – קיום מצוות והגדת לבנך. בסוף קריאת סיפור יציאת מצרים אחרי ברכת גאל ישראל שותים כוס שניה של יין.

רחצה – נטילת ידיים לאכילת המצה

מוציא - ברכת המוציא לחם מן הארץ

מצה –ברכה על אכילת המצה וקיום מצוות אכילת מצה – אוכלים את המצה בהסיבה - כלומר נשענים על כרית מצד שמאל

מרור – אכילת המרור (זכר לכל שמיררו את חיינו במצריים) טבול בקצת חרוסת (להמתיק את המרירות) – מצווה מדברי חכמים

כורך – אכילת המרור והמצה ביחד (כמו סנדוויץ`) – מנהג – זכר למה שהלל אמר שהיה צריך לעושות בזמן בית המקדש.

שולחן עורך – סעודת חג – מנהג.

צפון -  אכילת האפיקומן (חצי המצה שהצפנו ביחץ) – חשוב להספיק לפני חצות.

ברך – ברכת המזון – בסוף הברכה שותים את הכוס השלישית של היין.

הלל – קוראים ביחד פרקי הלל בתהילים ותפילת נשמת כל חי, מיד בסוף פרקים אלו שותים את הכוס הרביעית

נרצה – סיימנו את הסדר ובוודאי אנחנו רצויים כעת מול הקב"ה.

קערת ליל הסדר

בזמן בית המקדש היו מביאים אחר הקידוש את השולחן ועליו: מרור (כדי לאכול עם קרבן פסח), ירק אחר (כדי להטבילו ולהתמיה את התינוקות), מצה (מצוות אכלת מצה), חרוסת (שטובלים בה את המרור), קרבן פסח, היינו הכבש ששחטו וקרבן החגיגה ששחטו עם הפסח.

בימינו, כיוון שאין בית מקדש, הסדר נראה קצת אחרת.

בקערה 3 מצות – שניים מהם (העליונה והתחתונה) כדי שיהיה לחם משנה היינו שתי לחמים שלמים כמו בכל שבת ויום טוב. והשלישית, האמצעית משמשת כלחם עונים וחוצים אותה, חצי אחד אוכלים והחצי השני הוא האפיקומן שאוכלים בסוף
על המצות:

כיוון שאין את קרבן הפסח וקרבן החגיגה מביאים שני תבשילים אחרים במקום

מימין ביצה –  זכר לקרבן חגיגה, כשמגיעים לשולחן עורך מתחילים עם אכילת הביצה

משמאל – זרוע – זכר לקרבן הפסח, לא אוכלים אותו

ביניהם קצת מתחתם (יחד יוצרים צורה של סגול) – מרור – חסה עם חזרת בתוכה. לאכילת המרור

מתחת לביצה – כרפס – נאכל בתחילת הסדר טבול במי מלח כדי להתמיה את התינוקות אח"כ יורד מהקערה ונשארים עם חמישה סימנים בקערה

מתחת לזרוע – חרוסת – תפוחים, אגסים ואגוזים טחונים מרוככים ביין. כשאוכלים מרור טובלים קצת בחרוסת כדי להמתיק את המרירות.

מתחת למרור – חזרת – בעצם כמו המרור, משמש לאכילת הכורך.
.
עד כאן להפעם, שבוע הבא נעבור לצדדים היותר רוחניים של ליל הסדר.

פסח כשר ושמח!