פרשת השבוע

מעשה בתבשיל מדי טעים... - פרשת אמור

אחד החסידים רבי שמואל מונקס התעשת והזדרז להביא כיבוד נוסף. חלפו דקות ספורות והנה הוא שב כשידיו אוחזות בסיר מהביל מלא בתבשיל בשר ריחני, דבר שגירה את תאבונם של החסידים הרעבים שביקשו לטעום ממנו, אלא שרבי שמואל סירב בעקשנות... "מה קרה, רבי שמואל?" תמהו החסידים. "תן לנו מהתבשיל ונאכל ממנו". אבל רבי שמואל בעקשנותו, התבשיל בידו, הוא מסרב להניחו על השולחן...

| כ"ג אייר התשע"ב | 15.05.12 | 00:00

בשבת הקרובה נקרא בתורה את פרשת אמור הפותחת באיסור טומאת הכוהנים למת, "ויאמר ה` אל משה, אמר אל הכהנים בני אהרון, ואמרת אלהם, לנפש לא יטמא בעמיו".
הקושי העולה מיד בקריאת פסוק זה, מפני מה נאמר ציווי זה בלשון של כפילות, "אמור... ואמרת", מה משמעות כפילות זו, די היה לומר "ויאמר ה` אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן"?
כדרכינו נפתח בסיפור חסידי בטרם ניגש אל ביאור הדברים.
בעיירה קטנה אי שם ברוסיה ישבו חסידים בבית המדרש התוועדו, אמרו דברי תורה וכשרוחם טובה עליהם, ניגנו ניגונים חסידיים והתלהבו עד כלות הנשמה, וכמובן לא פסחו על אמירת לחיים – "גדולה לגימה שמקרבת". בלי משים חלף הזמן והכיבוד נגמר, עד שנשאר השולחן ריק מאוכל.
אחד החסידים רבי שמואל מונקס התעשת והזדרז להביא כיבוד נוסף. חלפו דקות ספורות והנה הוא שב כשידיו אוחזות בסיר מהביל מלא בתבשיל בשר ריחני, דבר שגירה את תאבונם של החסידים הרעבים שביקשו לטעום ממנו, אלא שרבי שמואל סירב בעקשנות...
 "מה קרה, רבי שמואל?" תמהו החסידים. "תן לנו מהתבשיל ונאכל ממנו". אבל רבי שמואל בעקשנותו, התבשיל בידו, הוא מסרב להניחו על השולחן...
בחוסר סבלנות קמו החסידים למשוך את סיר הבשר מידיו, אך רבי שמואל הקדים אותם והצליח לרוקן את הסיר על כל תכולתו לתוך פח האשפה!...
"מה עשית, נזדעקו החסידים, השלכת אוכל לפח האשפה, עברת על איסור `בל תשחית`",איך העזת לעשות זאת?!"
הם המשיכו לצעוק עליו, כלפתע נכנס השוחט המקומי בריצה אל בית המדרש. כולו מתנשף צעק: "יהודים יקרים! אל תטעמו מהתבשיל שנלקח מבהמה שספק גדול בכשרותה!!
התפלאו החסידים איך רבי שמואל מונקס ידע... "האם אתה בעל רוח הקודש?" שאלו החסידים. ענה להם רבי שמואל מונקס: "האמת היא שלא ידעתי שהבשר לא כשר", אולם כשנסעתי בפעם הראשונה לאדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי (מייסד חסידות חב"ד), קיבלתי החלטה טובה, שכל פעם שארגיש תאווה גשמית חזקה לדבר, אוותר עליו!!
"כשתבשיל הבשר היה בידי, היתה לי תאווה גדולה מאוד לטעום ממנו. ובראותי שגם החסידים מתאווים לאוכלו, הבנתי שמשהו כאן לא בסדר בתבשיל הזה!...
החלטתי להשליכו לפח האשפה, ואכן לא טעיתי", סיים רבי שמואל את דבריו.
חזרה לפרשתינו. על כפילות הלשון בפסוק הראשון בפרשה, "אמור... ואמרת", מבאר רש"י את הכפילות ואומר: "אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים", כוונת רש"י בפשטות היא, שלא רק הכהנים עצמם יפרשו מטומאה ואיסור אלאשישנו חיוב על הגדולים להשגיח ולהזהיר את הקטנים לפרוש מכל טומאה ואיסור.
חז"ל אומרים "ברא כרעא דאבוה", זאת אומרת שהבן באופן טבעי נמשך אחרי אביו. כפי המוסבר בחסידות, שהליכתו (של הבן) בהילוך האב לפי שהבן כרגל האב. ואם-כן, מה יש מקום להזהיר את הקטנים?! אחד ההסברים לכך הוא שמאחר שטומאה וטהרה, כמו מצות פרה אדומה,  הם מצוות שהן בגדר חוקים – כלומר מצוות שיש לקיימן גם אם אנו לא יודעים את טעמי המצוה, כאן יתכן שהבן לא יקיים כמו האב לכן ישנה האזהרה "להזהיר גדולים על הקטנים".
אך אם נדייק בדברי רש"י שכתב "להזהיר גדולים על הקטנים", ולא השתמש בלשון "להזהיר גדולים את הקטנים"? נבין שישנו רובד ומשמעות נוספת לדברים כפי שמוסבר בשיחותיו של הרבי, דברים שהם ביסוד חינוך הילדים, ההורים בביתם והמחנכים במוסדות החינוך.
"להזהיר גדולים על הקטנים", ל`הזהיר` - אומר הרבי - מלשון זוהר ואור. שהגדולים יזהירו ויאירו בהנהגתם האישית על הקטנים. אין דרך חינוכית טובה יותר מדוגמא אישית, דוגמא חיה של הנהגה וקיום תורה ומצוות. הורה או מחנך יכול להסביר, יכול לבאר ויכול אפילו גם לשכנע בדבריו, אך אין חינוך יותר חזק מכך שהבן או המחונך רואה את אביו או מורו בהנהגתם האישית.
פעם שאל אותי יהודי, כבוד הרב, מה לא עשיתי למען חינוך הילדים, השקעתי ונתתי להם הכול. מדוע הילדים לא הולכים בדרך הנכונה? מה אני עוד אמור לעשות לחינוך הילדים?! אמרתי לו, האם שמעת מעודך שחמור הוליד אדם?... ברור שלא, ענה.  אמרתי לו הילדים שלנו לומדים מאיתנו, הם רואים את הנהגתנו המבוגרים והם מספיק חכמים להבין האם אנו מקיימים בעצמנו את מה שאנו דורשים מהם. ילדים לא אוהבים שקר.
כדוגמא: אם הם רואים את אבא מגיע אחרי יום עבודה, נכנס הביתה אוכל משהו ומיד הולך לטלוויזיה או לאינטרנט או כל עיסוק הוואי שהוא, או אפילו בשיחות הטלפון בענייני עסקים וכד`, הילדים מבינים מה הדברים המעסיקים את האבא, מה עומד במרכז חייו ומבינים כי החיים האמיתיים הם הנאות העולם, כסף וכו`. אך אם אבא מגיע הבייתה, מתעניין אצל הילדים איך עבר היום בבית הספר, בכיתה, חוזר עימם על החומר הנלמד ואולי אפילו מגלגל עימם שיחה על קורות היום איתו (כמובן ברמה המתאימה להם) ולאחר מכן הילדים יודעים שאבא הולך לשיעור תורה, לתפילה. זה החינוך הטוב ביותר. הדוגמא האישית!
זה בעצם המשמעות של "אמור...ואמרת", להזהיר גדולים על הקטנים, "להזהיר" לא רק מלשון "אזהרה" אלא ובעיקר מלשון "זוהר", הגדולים צריכים לשדר בהנהגתם החיובית ולהוות מגדל-אור של דוגמא אישית שילמדו הקטנים ממעשיהם, ויגדלו על התורה  והמצוות מתוך חנוך של אהבת ה`.
חינוך הקטנים הוא אקטואלי מאז ומתמיד, ובדורנו, דור המתירנות יותר מתמיד. אבל לא רק המתירנות היא בעוכרינו, אנו שומעים לצערנו חדשות מהארץ שלא שמענו לפני עשר או חמש עשרה שנה. מעשי רצח מזוויעים, מקרים שלא שיערום אבותינו, ואפי` ילדים ה` ישמור ויציל. וכולם שואלים, איך זה יכול להיות? איך זה יכול לקרות? הציבור מאשים את ההורים, ההורים את מוסדות החינוך והממשלה, הממשלה את המשטרה וכך הלאה, אף אחד לא לוקח אחריות אישית.
שלמה המלך אומר "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". חינוך על ברכי היהדות הינו בציפור נפשם של ההורים היהודיים. אך עלינו ההורים לזכור ששלושה שותפים יש באדם, ובמקרה שלנו - בילדים. האב, האם והקב"ה.ובכלל הקב"ה הם גם המחנכים כמאמר חז"ל "כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו". לכל אחד מהשותפים אחריות אישית כלפי הילד.
נדע, כי אחריותנו כלפי ילדינו היא בעיקר באור וב`זוהר` אותו אנו ההורים והמחנכים מקרינים בהנהגתנו האישית ובדוגומה החיה לילדינו.
נסיים באימרתו של הרבי הרש"ב מחב"ד שאמר "כשם שהנחת תפילין בכל יום הוא מצווה דאורייתא על כל יהודי, ללא חילוק בין גדול שבתורה לבין איש פשוט, כך הוא חוב גמור על כל יהודי לחשוב כל יום חצי שעה אודות חינוך הילדים ולעשות הכל, מה שבכוחו לעשות ויותר מכפי כוחו, לראות לפעול אצל הילדים, שילכו בדרך בהם מדריכים אותם".
נזכה כולנו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצוות ברוב נחת ובריאות. אמן.
לסיום חבר יקר, מענין לענין באותו ענין. עומדים אנו לפני ל"ג בעומר שיחול השבוע ביום חמישי, יום ההילולא של רשב"י. ידועה הוראתו של הרבי לערוך בל"ג בעומר תהלכות ילדים שמתקיימות ב"ה בארץ ובכל מקום בעולם, בהם מתכנסים ילדים ושומעים על רבי שמעון בר יוחאי ותורתו. נשתדל שילדינו אכן ישתתפו בתהלוכות ובכינוסי הילדים בל"ג בעומר וכדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו, כידוע.

פייסבוק מייל

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות