פרשת השבוע

מעשה באיכר ● פרשת בהר-בחוקותי

| ב' סיון התשע"ב | 23.05.12 | 00:00
פרשתנו פרשת בהר - בחקותי הינה הפרשה האחרונה שבספר ויקרא. הפרשה פותחת במצוות השמיטה במילים: "וַיְדַבֵּר ה` אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר" יש להבין מדוע מציינת התורה את המקום בו דיבר הקב"ה למשה? דבר שלא מצאנו בהרבה מאוד פעמים שהקב"ה דיבר עם משה בלי לציין את המקום! שאלה דומה שואלים על המשנה הראשונה בפרקי אבות "משה קיבל תורה מסיני", מדוע חשוב לדעת שהתורה ניתנה בסיני?
נפתח כדרכינו בסיפור חסידי בטרם ניגש אל הסבר הדברים.
באחד הימים הופיע אורח בעיירה הקטנה ליובאוויטש שברוסיה: יהודי מארץ ישראל! האורח המיוחד היה בן למשפחת סלונים המפורסמת שהיו קרובי משפחה של האדמורי"ם מליובאוויטש והיגרו לארץ עשרות שנים קודם לכן.
"מה שלום היהודים שבארץ ישראל?" שאל רבי שמואל שניאורסאהן, האדמו"ר הרביעי מליובאוויטש, את האורח – קרוב משפחתו.
"שלומם בסדר, תודה לא-ל" השיב האורח. "אך שאלה לי אליך רבי, בספרי הקודש כתוב
שליהודים היושבים בארץ ישראל יש נשמה מיוחדת, גבוהה יותר מזו של היהודים שבחוץ לארץ...  אני מתגורר בארץ כמה שנים ומכיר אותם היטב, ועדיין לא נפגשתי ביהודים בעלי נשמות מיוחדות וגבוהות?"
"האם מבין אתה בכלל מיהו בעל נשמה גבוהה?" השיב לו הרבי בשאלה. "הבה ואספר לך
סיפור ששמעתי מאבי, ותראה עד כמה לפעמים גדול כוחו של יהודי פשוט בארץ ישראל."
"בכפר קטן ליד ירושלים פתח אבי בסיפורו - התגורר לו יהודי פשוט שהיה ירא שמים ועובד אלוקים אך גם בור גדול. הוא אפילו לא ידע כיצד להתפלל – איזו תפילה אומרים ביום חול ואיזו בשבת; מה מוסיפים בראש חודש ומהו נוסח התפילה של יום כיפור.
בכל שבוע ביום השוק, כאשר האיכר היה מגיע לירושלים למכור את יבולו, הוא היה מבקר את הרב המקומי. הרב היה כותב לו על דף את סדר התפילה למשך השבוע הבא והאיכר היה שב לביתו מרוצה ושמח.
שנה אחת שררה בצורת קשה בארץ ישראל. רבה של ירושלים הכריז על תענית מיוחדת כדי להתפלל לבורא העולם ולעורר את רחמיו שימטיר גשמי ברכה על הארץ.
אירע הדבר והאיכר הצטרך להגיע לירושלים באמצע השבוע לצורך ענין מסוים. הוא הגיע כשהוא רכוב על חמורו והופתע לגלות שכל החנויות בעיר סגורות! "אולי טעיתי והיום הוא שבת. שמא חיללת את השבת בשוגג?" דאג האיכר. הוא מיהר לרדת מהחמור אך אז הבחין ביהודי הפוסע לבית הכנסת כשהתפילין בידו. כנראה שזו לא שבת שכן בשבת לא מניחים תפילין – נרגע הכפרי. אך מדוע סגורות כל החנויות? היכן כולם? כשהתעניין אצל העוברים והשבים השיבו לו שהיום תענית ושכולם עושים את דרכם לבית הכנסת שם תתקיים תפילה המונית.
האיכר חש נורא ואיום. ראשית, הוא אכל ביום צום! שנית, הוא לא אמר את התפילות המיוחדות של יום התענית, אלא נהג כאילו היה זה יום חול! בלב דואב ועצוב הוא מיהר לבית הכנסת שם פגש את הרב.
"רבי!" פרץ האיכר בבכי. "מה עשית לי?" "מה קרה, בני?" לא הבין הרב. "מה – מה קרה? אכלתי ביום צום! מדוע לא אמר לי הרב בשבוע שעבר שעומד לחול יום צום?!" "הרגע יקירי. אין זו תענית ציבור רגילה, אלא תענית שגזרנו כאן, בירושלים."
אט-אט נרגע בכיו של האיכר והוא התחלף בסקרנות. "מדוע גזרתם תענית?" ביקש לדעת. "זו תענית בשל הבצורת הקשה ששוררת בעיר. אנו מתפללים לבורא העולם שימטיר לנו גשמי ברכה" הסביר לו הרב בסבלנות.
"בשביל גשמים צריכים לגזור תענית?" התפלא האיכר. "אלא מה לדעתך עלינו לעשות?" "בכל פעם שאני זקוק לגשם, אני יוצא אל השדה ואומר: `אבא! אני זקוק לגשמים! ומיד מתחיל לרדת גשם" אמר האיכר בפשטות.
- "אדרבה! אולי תנסה לעשות זאת גם כאן?" הציע הרב.
האיכר מיהר לצאת החוצה. יצא לחצר בית הכנסת, החל לבכות, נשא את עיניו השמימה
ואמר: "אבא! האם תרשה שבניך בעיר הקודש ירושלים יגוועו, חלילה, ברעב? הלא רואה אתה שהם זקוקים לגשמים!"
ומיד החלו לרדת גשמי ברכה. "רואה אתה?" סיים רבי שמואל את סיפורו. "האם תוכל להעריך למי ומי בארץ ישראל יש נשמה גבוהה?"
חזרה לפרשתנו: המדרש אומר שבשעת מתן תורה התאספו כל ההרים, וכל אחד מהם טען שיש לתת את התורה מעליו מצד מעלתו שלו. ענה להם הקב"ה: "למה תרצדון הרים גבנונים"... "ההר חמד אלוקים לשבתו" הוא הר סיני, השפל מכל ההרים. מכאן למדנו, דווקא ההר ששתק ולא אמר דבר, כי לא היו לו מעלות מיוחדות, דווקא בו בחר ה`, בהר סיני לתת עליו את התורה ללמדך שרק מתוך ענוה ושפלות אפשר לקיים את מצוות התורה, ולא מתוך גאווה.
הדברים דורשים ביאור. אם ה` רצה לתת את התורה במקום שפל – כדי ללמדנו מעלות הענווה – יכולה הייתה התורה להינתן בעמק או במישור, ולא על הר שהוא מקום גבוה?
ואם יש חשיבות לגובה הייתה התורה צריכה להינתן על ההרים שהם גבוהים יותר מהר סיני?!
ההסבר על כך הוא, דווקא הצרוף הזה של "הר" ו"סיני", מלמדנו כיצד עלינו לקיים מצוות. כי כדי ללמוד את התורה ולקיימה נדרש מאתנו עניין של גובה ותקיפות כהר - יש להתגאות בקיום המצוות ולא להתבייש כלל מפני בני אדם הלועגים לקיומן. את המצוות יש לקיים בתוקף, להתגבר על כל ההפרעות. אך בד בבד נדרשת גם תנועת הביטול והענווה כסיני – לא להתגאות במעלות האישיות, כי רק אדם עניו יכול לקבל את דברי התורה בשלמותם.
לכן מזכירה התורה היכן ה` דיבר עם משה בהר סיני וכן המשנה אומרת משה קיבל תורה מסיני, ללמדנו שרק בתכונות הדומות למשה שגילם את המושג הר סיני בשלימות מצד אחד היה אצלו ביטול מוחלט "והאיש משה עניו מאוד" אך בד בבד הכיר וידע מעלות עצמו. כך ורק כך אפשר לקבל את התורה, ללומדה ולקים את מצוותיה.
הדברים נוגעים לימים אלו בהם אנו מתכוננים לקבל את התורה בחג השבועות, וכידוע שבכל שנה בהגיע חג השבועות אנו חוזרים לאותו מעמד אדיר של קבלת התורה מחדש ולכן ההוראה היא שקבלת התורה היא באופן של "הר סיני" מצד אחד ביטול מוחלט להקב"ה ומצד שני לדעת שאנו העם בו בחר ה` "אתה בחרתנו מכל העמים"! בנו בחר ה` לתת לנו את התורה לכל עם ישראל על כל רבדיו ולא משנה אם זה יהודי בלב תל אביב או יהודי המתגורר בבני ברק התורה היא של כולם. "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" התורה היא נחלת כלל עם ישראל ואין לאף אחד בעלות עליה. כולנו - ללא הבדל כמה תורה למד - נברך את אותה הברכה בעת העלי`ה לתורה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. כולם שווים!
נתכונן כולנו לקבלת התורה באופן המתאים ונוסיף בלימוד התורה כל אחד לפי ערכו בהשתתפות בשיעורי תורה כך נגיע מוכנים יותר למעמד מתן תורה בחג השבועות. שבת שלום.
פייסבוק מייל
הנקראים ביותר

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות