מדוע לא חוגגים שמחת תורה בשבועות?

במאמר זה נתמקד בכמה עניינים הנוגעים לחג השבועות: את חגי ישראל אנו חוגגים לזכר אירוע היסטורי שהיה לעם ישראל. בפסח זכר ליציאת מצרים, סוכות זכר לענני הכבוד ובחג השבעות זכר למתן תורה למרגלות הר סיני. אך בשונה משאר מועדי ישראל, בתורה לא כתוב על מצוות מיוחדות לחג השבועות, כמו ארבעת המינים בסוכות או אכילת מצה בפסח? שנית, אם התורה ניתנה בחג השבועות, מדוע אנו חוגגים את שמחת התורה לאחר חג הסוכות? ומה הקשר בין פטירת דוד המלך והבעש"ט לחג השבועות?
בטרם ניגש להבהרת הדברים, נפתח בסיפור חסידי שהתרחש בתקופת האדמו"ר החמישי של חב"ד הרבי הרש"ב זצ"ל, יתכן שכבר סיפרנו זאת בעבר.
היה זה בתקופה בה הרבי היה גר בעיירה ליובאוויטש. ברוסיה הלבנה היה גר יהודי אמיד שלא חסר לו דבר אלא שחייו לא היו חיים כלל.  כל ילדיו שנולדו לו נפטרו בפתאומיות עוד לפני כניסתם בבריתו של אברהם אבינו ה"י. ההורים חיפשו כל מיני פתרונות ולא הצליחו למצוא את מקור הבעיה. כמובן שהם היו מאד שבורים ועצובים. יום אחד אומרת האישה לבעלה אולי כדאי שתסע להרבי הרש"ב בליובאוויטש ובקש את ברכתו? הבעל שלא היה בעדת החסידים בתחילה סירב ואמר שזה לא יעזור. אך לאחר הפצרות רבות של האישה הוא הסכים ללכת מאחר שלהפסיד בטוח לא יפסיד...
הגיע האיש אל הרבי וסיפר לו על כל מה שעובר עליו וביקש את ברכתו. אמר לו הרבי אני מברך אותך שבשנה הקרובה תתברכו בזרעא חיה וקיימא רק, כשיוולד לך הבן, אני מבקש ממך שני דברים. ראשית לילה לפני הברית תאסוף מנין של תלמידי חכמים בביתך שכל הלילה ילמדו תורה ולא יקחו אפילו לא תנומה אחת של שינה עד אור הבוקר. שנית, אם יבוא עני בערב הברית לביתך ויבקש נדבה, תתן לו. ואם הוא יבקש ממך לישון בבית, גם תיתן לו.
היהודי הודה לרבי וחזר לביתו שם סיפר לאשתו את דברי הרבי. ואכן, שנה אחרי זה נולד להם בן. וכמובן הכינו את סעודת הברית. וכמובטח, לילה לפני זה הם זכרו את הבקשה הראשונה של הרבי לאסוף מנין תלמידי חכמים שילמדו בבית אבל את הבקשה השנייה של הרבי, שאם יבוא עני לבקש אוכל ושינה שיתנו לו, משום מה הם שכחו...
האב המאושר הזמין מנין תלמידי חכמים לבית ונתן להם סעודה והזהירם שחייבים ללמוד כל הלילה עד אור הבוקר ואסור להם להרדם אפילו לא לרגע אחד. באמצע הלילה נשמעה דפיקה בדלת הבית, האישה שפתחה את הדלת, ראתה עני עומד בפתח הבית ומבקש צדקה ואוכל. היא נתנה לו צדקה יפה וגם אוכל כבקשתו. ממשיך העני ומבקש אולי אוכל גם לישון אצלכם הערב? האשה התרגזה ופנתה אל בעלה ואמרה לו אתה רואה איזה אדם זה, לא מספיק שקיבל ממני אוכל וצדקה הוא לא מתבייש לבקש ממני גם לישון בבית?!
אך העני תוך כדי דבריה חמק אל הבית ונשכב על התנור למעלה... תלמידי חכמים שמו לב לכניסתו של העני, אך העני רמז להם שישתקו. האישה סובבה חזרה את ראשה ולא ראתה את העני והבינה שהוא כנראה יצא לחפש מקום אחר, והלכה לישון.
בחצות הלילה, העני יורד מממקום מחבואו, מהתנור עם מקל והחל רודף אחרי חתול שנכנס לבית והכה בו מכות נמרצות עד שהוא ממש החל לגסוס, תלמידי החכמים שראו זאת, העירו לעני על מה שהוא עושה שזה צער בעלי חיים וכ"ו אך הוא רמז להם לשתוק ולקח את החתול הגוסס שם אותו בשק וזרק אותו מהחלון.
תלמידי החכמים המשיכו ללמוד אך הבינו שדברים בגו. בבוקר שמחו ההורים לראות את תינוקם חי וקיים ושמחתם גברה לעת  הברית שנערכה באותו יום והרך הנולד נכנס בבריתו של אברהם אבינו.
בעת הברית ניגש העני הנ"ל ואיחל מזל טוב להורים ומיד לאחר מכן נעלם. בסיום הברית אחד מתלמידי החכמים סיפר לאבי הבן את כל מה שקרה בחצות הלילה ואמר לו שהעני השתתף גם בברית ואז האב נזכר בבקשה השניה של הרבי לעזור לעני והתחיל לחפש את העני בכל העיר אך העני נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
ממש בזמן בו נערכה הברית, בבית אחר בעיירה נמצא הפריץ מוטל ליד ביתו מחוסר הכרה, המשרתים מיהרו להביא את הרופא שנתן לו תרופות אבל הוא לא  הצליח למצוא את הסיבה למחלתו. הרופא שם לב כי הפריץ מוכה בחבטות בכל גופו אך הרופא טיפל בו היטב ובסופו של דבר הפריץ הבריא. לאחר שהבריא, הפריץ הודה לרופא והוסיף: אני רוצה לגלות לך מה שקרה כאן אבל אל תספר לאף אחד. שכני הינו יהודי עשיר ואני מקנא בו זמן רב על עושרו והצלחתו ובהיותי מכשף הייתי ממית את ילדיו ערב לפני כניסתם בבריתו של אברהם אבינו כשאני מחופש לחתול אך בפעם האחרונה הוכתי עד זוב דם וכמעט שנפחתי את נפשי ממכות אלו...
מבואר בספרות היהודית שמתן תורה, מהווה ברית נישואין בין הקב"ה (החתן) לעם ישראל (הכלה). התורה הקדושה היא הכתובה בה כתובים התחחיבותנו כלפי הקב"ה מצד אחד, והתחייבות הקב"ה אלינו מצד שני. מידי שנה, בהגיע חג השבועות אנו מחדדים את כל המחוייבויות על מנת לשפר ולהעמיק את הקשר בין עם ישראל להקב"ה, ומהקב"ה אלינו.
נמחיש זאת במשל חיים ידוע, על שתי אחיות שנישאו אחת לעשיר והאחרת לעני, ולמרבה הפלא דווקא זו הנשואה לעני ניראת תמיד מאושרת ושמחה בעוד אחותה העשירה תמיד דוק של עצבות ניבט מעיניה תמיד... יום אחד כשישבו על כוס קפה, שאלה אותה אחותה מדוע את עצובה? מה מעיק עלייך? הרי לא חסר לך דבר, יש לך כסף, משפחה, מעמד וכו` למה את עצובה?! השיבה לה האחות יש לי הכל אבל בעצם אין לי כלום... מאחר ובעלי עסוק מאוד, רוב הזמן הוא מחוץ לבית אין לנו זמן איכות עם עצמנו, והזוגיות שלנו את מבינה, לא מי יודע מה... אצלך אמנם אין עושר אבל אני בטוחה באושר שלך עם בעלך והילדים.
משל זה משקף בעצם שני מצבים בקשר שלנו עם הקב"ה על ידי התורה. יש לנו את חג השבועות שאז קיבלנו את התורה. כשקיבלנו את התורה, לא ידענו מה כתוב בה, כידוע. אז פתחנו, למדנו וראינו שזו חמדה גנוזה, מתנה נפלאה מאוד! ואז כאשר אנו מסיימים את התורה כולה, זו היא שמחת התורה בה אנו שמחים שסיימנו את התורה. זו שמחה אמיתית אך אנו שמחים בתורה כשלעצמה כשהיא לבושה במעיל ומוכתרת בכתר תורה.
חג השבועות זה הזמן בו אנו מהדקים את הקשר, זה הזמן לפתוח את התורה וללמוד בה, להבין ולהכיר את ערכי העם היהודי, לדעת שבנו בחר ה` מכל העמים להיות לו עם סגולה ןלחזק את הקשר אליו בקיום מצוותיו כחתן וכלה המציינים את יום חתונתם ובודקים את מצב הקשר שיניהם ואם יש דברים הטעונים תיקון או חיזוק זה הזמן לעשות זאת!
זהו המסר המיוחד אלינו בדורנו. כאשר מדובר על החיים האישיים שלנו ושל ילדינו להם אנו משקיעים את המיטב הגשמי ודואגים שיקבלו את ההשכלה הטובה ביותר, צריך לתת לו את האוניברסיטה הכי יוקרתית, כי עם החיים של הילד לא משחקים, אבל כשמדובר על תורה וחיים יהודיים כאן אומר האבא לא צריך את הכי טוב, מספיק לתת לו את המינימום, שעה בשבוע לימוד מסורת זה מספיק לא צריך יותר מדי תורה. שיגדל, יעשה כסף, יהיה עשיר גדול, וכשיגדל הוא כבר יחליט לבד איך יהיה  הקשר בינו לבין הקב"ה. זו טעות יסודית, צריכים לדעת, כמו שההורים רוצים שהחיים הגשמיים שלהם יהיו חיים ברמה הגבוהה ביותר, כך גם כלפי הקב"ה צריך להיות ברמה הגבוהה ביותר עם קשר לא פחות טוב מהעולם הזה...
מסר זה לא קשור דוקא ליהודים שומרי תורה ומצוות מאחר וזהו דבר בסיסי ויסודי לכל יהודי באשר הוא. זהו המסר מחג השבועות להתחבר להקב"ה על ידי התורה וכך לחנך גם את ילדינו.
הדברים מתקשרים היטב עם פטירת המלך והבעל שם טוב שהיו מנהיגים בולטים בתקופות חיי האומה היהודים. שניהם כמנהיגים, ראו לנגד עיניהם את דור ההמשך של עם ישראל ושם הם השקיעו את מיטב הכוחות. על דוד המלך נאמר "ויקחו ממכלאות צאן" דוד המלך נלקח למלוכה כשהיה רועה צאן ולכך נבחר למלוכה שידע להנהיג את הצאן הצעיר, וכך ידע להנהיג את הדור הצעיר. הבעל שם טוב גם כן כידוע, היה בתחילת דרכו "עוזר למלמד" בחדר, הוא השקיע את כוחתיו הראשוניים בהנהגת וחינוך הדור הצעיר. שניהם, לקחו את התורה, לימדו אותה וחיברו אותה לקטנים ולגדולים לכל חלקי העם. התורה היא חיינו ואורך ימינו לכן הם זכו להנהיג את עם ישראל.