אהבתו של הקב``ה לעם ישראל

לאחר שורה של מלחמות בהן נוצחו כל העמים שנלחמו בישראל, החליט בלק מלך מואב לנסות אסטרטגיה שונה, ושכר את שירותיו של בלעם הרשע, מנהיגם הרוחני של עובדי האלילים, שיקלל את עם ישראל, ובכך לנצחם. אלא שזה לא הצליח לו, ולהיפך, למרות שניסה לקללם, יצאו ממנו רק ברכות גדולות לעם ישראל.
 
את הסיבה לכך שבלעם לא הצליח לקלל, ביטא בדבריו בתחילת נבואתו: "מה אקוב לא קבה א-ל"? כיצד אוכל לקלל את ישראל, בשעה שהקב"ה אינו חפץ לקללם? מאחר ש"מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו". בני-ישראל חזקים כצורים וכגבעות, שאי-אפשר להזיזם, וזאת בזכות האבות והאימהות. ועוד: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא..", זאת אומרת, שמכיוון שעם ישראל קמים בבוקר כמו אריות, ומיד כשקמים עסוקים ב`לחטוף` ולהספיק לעשות עוד מצווה ולישא תפילה, בזכות אותה `מסירות נפש` זכאים לברכה ולא ניתן לקללם!
 
ננסה להבין את מעלתה של זריזות זו של ישראל הקמים בבוקר כאריות לעסוק,לחטוף ולהספיק לעשות עוד מצוות ועוד תפילות?! ובמיוחד שאנו רואים שלא כל עם ישראל מתנהגים כך אלא רק חלק קטן בלבד?!
 
על משמעות הדברים, הסיפור וההוראה לכל אחד ואחת הרב יעקב פרידמן במסר חי מפרשת השבוע

לאחר שורה של מלחמות בהן נוצחו כל העמים שנלחמו בישראל, החליט בלק מלךמואב לנסות אסטרטגיה שונה, ושכר את שירותיו של בלעם הרשע, מנהיגם הרוחני של עובדי האלילים, שיקלל את עם ישראל, ובכך לנצחם. אלא שזה לא הצליח לו, ולהיפך, למרות שניסה לקללם, יצאו ממנו רק ברכות גדולות לעם ישראל.
 
את הסיבה לכך שבלעם לא הצליח לקלל, ביטא בדבריו בתחילת נבואתו: "מה אקוב לא קבה א-ל"? כיצד אוכל לקלל את ישראל, בשעה שהקב"ה אינו חפץ לקללם? מאחר ש"מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו". בני-ישראל חזקים כצורים וכגבעות, שאי-אפשר להזיזם, וזאת בזכות האבות והאימהות. ועוד: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא..", זאת אומרת, שמכיוון שעם ישראל קמים בבוקר כמו אריות, ומיד כשקמים עסוקים ב`לחטוף` ולהספיק לעשות עוד מצווה ולישא תפילה, בזכות אותה `מסירות נפש` זכאים לברכה ולא ניתן לקללם!
 
ננסה להבין את מעלתה של זריזות זו של ישראל הקמים בבוקר כאריות לעסוק,לחטוף ולהספיק לעשות עוד מצוות ועוד תפילות?! ובמיוחד שאנו רואים שלא כל עם ישראל מתנהגים כך אלא רק חלק קטן בלבד?!
 
כדרכנו נפתח בסיפור על הפרשה בטרם ניגש אל ביאור הדברים:
 
בעיירה אחת ליד העיר לאדי שברוסיה, חי אברך מופלג בתורה, שהיה סמוך על שולחן חותנו עד שברבות הימים נפל חותנו בעסקיו והוכרח האברך להתעסק בעניני המסחר.
 
פעם כשחזר מן היריד, עמוס בסחורה שקנה שם, והיה זה ערב חג השבועות שדרכו היתה כל ימיו לנסוע לחג השבועות לאדמו"ר הזקן ללאדי וכעת כשעבר סמוך ללאדי התמרמר מאוד על כך שעסוק הוא בהובלת סחורה וכו` במקום לנסוע לרבי, והחליט לעזוב את העגלה עם הסחורה במרכז העיר ומיד הלך ללאדי והגיע ממש בסמוך למנחה לבית מדרשו של האדמו"ר הזקן. באותו חג השבועות אמר האדמו"ר הזקן לבנו הגדול רבי דוב בער: דע לך כי האברך הזה הוא חסיד שהגיע לכאן במסירת נפש עצומה...
 
לאחר החג, נכנס האברך לאדמו"ר הזקן והרבי אמר לו: "העגלה והסחורהשעזבת במרכז העיר לא ניזוקו. אמר לו האברך: "אבל מה אעשה שהמסחר טורדני מתורה ועבודה?!" אמר לו אדמו"ר: "עצתי לך להשיג בשכירותאיזה מלון, זוגתך תעסוק במלון ואתה תוכל ללמוד ולהתפלל שכן, פרנסה זו אינה מטרידה כלכך..".
 
כשהלך לדרכו הגיע למקום שבו העמיד העגלה. וראה מרחוק שב"ה העגלהעם הסחורה לא ניזוקו ולידם עומד שר גדול. שאל השר את האברך: "כיצד זה שהעגלה עומדת לבדה ללא שמירה? צחק האברך ואמר: "אדוני, העגלה עמדה כך בלי שמירה זה שלשה ימים!"
 
אמר לו השר: "אני רואה שאתה איש כשר וישר. הנה יש לי מלון טוב, מקום פרנסה. ואם רצונך - שכור אותה". אמר האברך להשר: "אני איש עני ואין לי כסף לשכירות". אמר לו השר: "אני אתן לך כסף ותקנה כל מה שצריך למלון ולאחר שנה תחזיר לי כי המלון מקום פרנסה טובה היא". הסכים האברך ושכר את המלון.
 
שכניו של האברך הזהירו אותו שלא ישכור את המלון כי מי שגר במלון הזה אינו מוציא את שנתו, או הוא, או זוגתו, או בניו ה"י. כי ליד המלון גר גוי אחד שהוא ואשתו הם מכשפים גדולים. השיב להם האברך: "אין לי פחד ממכשפים, כי הרבי צוה עלישפרנסתי תהיה מהמלון ומאתו לא יצאו הרעות חס וחלילה".
 
לאחר כחצי שנה התחיל להרגיש שהוא חולה ועם הזמן המחלה התפשטה עד שכמעט ואינו היה יכול ללכת ברגליו. והבין שזהו מעשה המכשף. ומיהר להגיע לאדמו"ר הזקן.היה זה בערב שבת פרשת בלק. ודרכו של אדמו"ר הזקן להיות בעצמו הקורא בתורה, כשהגיע קריאת התורה צוה הרבי שהאברך יעלה לתורה לקריאת `חמישי`. והיה זה פלא גדול בעיני כל המתפללים שהרבי בעצמו צוה מי שיעלה לתורה!
 
כשעלה לתורה התלהב מאוד האדמו"ר הזקן וקרא את הפרשה בדביקות נפלאה. וכהגיע לפסוק "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" נעשה ממש לפיד אש ועיניו בולטות כדרכו בקודש בעת עליות נשמה. וקרא את הפסוק כמה וכמה פעמים בדביקות נפלאה ביותר שהבהילו את כל הנוכחים.
 
לאחר השבת התחיל האברך להרגיש התחזקות בגופו, ונכנס למחיצת קדשו, וסיפר האברך את כל הקורות אותו. ואמר לו אדמו"ר: "אל תדאג כלל, אי"ה תבריא לגמרי, כי לא נחש ביעקב" וברכו ואמר לו שיסע בשלום לביתו.
 
נסע האברך לביתו, וכשהגיע קרוב לביתו אמרו לו היהודים הגרים לידו "האם שמעת שהגוי השכן שלך ואשתו מתו שניהם במיתה חטופה ברגע אחד!  שאל אותם האברך: "באיזה יום זה היה?" ואמרו: "בשבת קודש בבוקר".
 
אמר להם האברך שהוא הרגיש את זה כבר כשהיה אצל הרבי ונודע כי זמן מיתתם היה בזמן שחזר הרבי כמה פעמים את הפסוק. לימים, נעשה האברך עשיר גדול ומופלג ולא מש מאוהלה של תורה כל ימיו.
 
חזרה לפרשתנו: האסטרטגיה בה בחר בלק ל`הפיל` את ישראלהייתה הדבר הנכון ביותר מבחינתו, כפי שחז"ל מלמדים אותנו שבלק חקר על סגולותיו של משה ואמרו לו שכוחו בפיו ולכן הביא את בלעם לקלל את ישראל כי כוחו גם בפיו. אלא, שדבר אחד לא ידע בלק שעם ישראל אינו כשאר העמים, לא כל אסטרטגיה שתפעל בעולם יכולה בהחלט לפעול כנגד עם ישראל.
 
אחד הפירושים במילותיו של בלעם "מי מנה עפר יעקב", עפר יעקב אלו הילדים הקטנים של עם-ישראל, שאותם אוהב הקב"ה כאהבת אב לבנו הקטן. אהבה לבן קטן היא אהבה עצמית הניכרת לעין-כול שהיא נובעת אך ורק מכך שהוא בנו. אהבה ללא טעם וסיבה רציונאלית אלא רק מפני שבנו הוא חלק ממנו, מהות אחת! בשונה מאהבת בן גדול ששם האהבה יכולה להיות מטעמים צדדיים כמו מעלותיו – חכמתו, מידותיו הטובות, כישרונותיו וכו`.
 
כזאת היא אהבתו של הקב"ה לעם-ישראל, אהבה שלמעלה מטעמים וסיבות. הקב"ה אוהב את בני-ישראל לא רק בגלל מעשיהם הטובים, לימוד התורה וקיום המצוות,שהם משכימים כאריות לקיים את מצוותיו אלא בעיקר בגלל היותם חלק ממנו, "חלק א-לוהממעל ממש".
 
כנגד אהבה זו לא חלים כל כללי המשחק הרגילים ולכן גם אם ישנם יהודים החיים בעולם הזה הגשמי, עולם שרובו ככולו רע, מלא קליפות ויצרים גדולים שלא תמיד אפשר להתגבר עליהם... אבל אין זה מנתק אותם ולו לרגע אחד מאלוקי ישראל, שהרי ברגע שיגיע הדבר לעניין של המרת דת ח"ו או כפירה ח"ו זהו קו אדום שלא יעבור לעולם. ויהודי באשר הוא ימסור את נפשו על קידוש ה`. וכפי שאנו רואים במוחש שיהודים שאינם שומרים תורה ומצוות לע"ע, צמים ביום כיפור וכשמגיעים לירושלים באים לכותל ומניחים תפילין.
 
את הדבר הזה לא השכיל בלק להבין אך בלעם ראה שהקשר העצמי הזה הוא דו-כיווני שאינו ניתן לניתוק כאהבת אב לבנו הקטן אהבה שהיא למעלה מטעם ודעת וסיבות, ולכן כללי המשחק לא יעבדו כאן ולהיפך, כאן רק הברכות יעזרו.
 
נזכרתי בסיפור מיוחד על בחורה שהתגוררה באיזו עיירה בצרפת והתקרבה ליהדות. אחד הדברים הראשונים שהיא עשתה שביקשה משליח חב"ד לקבוע לה מזוזה בפתח הבית. באחת ההזדמניות אמרו לה חברותיה שלא כדאי לה להשאיר את המזוזה בפתח מאחר ויש הרבה אנטישמיות ואינה יודעת מי הם שכניה והיא לא צריכה לחפש בעיות והשפיעו עליה להוריד את המזוזה.וכך עשתה.
 
עברו כמה שבועות והיא שומעת דפיקה בדלת. כשפתחה עמד שם השכן המבוגר מלמעלה שמסר לה מעטפה שהביא הדוור אתמול והיא לא היתה בבית... אבל גם שאל אותה "מדוע הורדת את המזוזה מפתח הבית? תדעי לך", הוסיף, "אני יהודי שההורים שלי נספו בשואה ומאז החלטתי להתנתק מהיהדות ובמשך עשרות שנים לא היה לי שום קשר עם כל דבר שנודף ממנו יהדות עד שפעם אחת התקלקלה המעלית ועליתי ברגל וכשראיתי את המזוזה על דלת ביתך נזכרתי בשורשים שלי ונשמתי התעוררה ומאז גם לאחר שהמעלית תוקנה ולמרות גילי המתקדם אני מקפיד לעלות ברגל כדי לראות את המזוזה... ברור שהבחורה החזירה את המזוזה למקומה הטבעי...
 
סיפור זה מלמדנו שיהודי קשור לקב"ה בקשר עצמי שלא ניתן לנתוק ושרשיו טבועים באבות האומה אברהם יצחק ויעקב כפי שאמר בלעם "כי מראש צורים אראנו ומגבעות  אשורנו" אסור לנו לשכוח לרגע מי האבות שלנו ומה הם השורשים שלנו. זו זכות הקיום שלנו!
 
השבוע ציינו את חג הגאולה י"ב בתמוז יום שיחרורו של הרבי הקודם מחב"ד רבי יוסף יצחק מבית האסורים. סיבת מאסרו היתה פועלו להפצת התורה והיהדות ברוסיה הסובייטית ומתחילה גזרו עליו דין מוות אך לבסוף שחררו אותו הוא לחופשי. שום דבר לא יכול לנתק אותנו מהקב"ה ואין לאף אחד משונאי ישראל שליטה עלינו  כלל.
 
שבת שלום
 
הרב יעקב פרידמן
 מוסקבה