מנהיגות

התורה מתארת את דמותו של נח במילים "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". פרשן המקרא הגדול, רש"י מתמקד על המילה `בדורותיו` שהרי נח חי רק בדורו-שלו, מה זה ב`דורותיו`?! ומבאר: "יש דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש דורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואילו בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום".

הדברים דורשים הבנה, שהרי ידוע שהתורה נזהרת בכבוד הבריות ו"אפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב", כיצד יתכן שעל אדם שהתורה בעצמה מכתירה אותו בתואר "צדיק תמים" יש מרבותינו האומרים שבאמת יש בו גנאי?!

כדרכינו נפתח בסיפור חסידי בטרם ניגש אל ביאור הדברים.

כפרי אחד שהיה חשוך בנים נסע יחד עם אשתו להמגיד הקדוש מקוזניץ זצ"ל לבקש ממנו שיתפלל בעדם ויברך אותם להיפקד בזרע של קיימא המגיד הקדוש בירך אותם וברכתו נתקיימה והאשה ילדה בן. לאחר זמן מה חלה הילד במחלה מסוכנת והאשה הפצירה בבעלה שיסע שוב להמגיד, הבל נסע אליו והמגיד בירכו ברפואה שלמה אבל לילד לא הוטב ולהיפך מיום ליום התגברה מחלתו יותר ויותר.

אם הילד לא זזה מעריסתו והיתה יושבת כל הזמן על ידו בלב מר ובנפש חרדה. פעם אחת נרדמה על יד עריסת הילד וכשהתעוררה משנתה ראתה והנה חייל אחד עומד אצל העריסה ובידו כף והוא נותן וחוזר ונותן לתינוק לשתות מן הכף, נבהלה האשה והתחילה לצעוק והחייל ברח ומאותו רגע הוטב מצב הילד והיה הולך ומבריא עד ששב לאיתנו לגמרי.

שמחו ההורים אך עם זאת גם פחדו אולי היה מכשף או שד, מה עשו? נסעו שוב למגיד הקדוש וסיפרו לו את כל המאורע. אמר להם המגיד, אל דאגה כלל, אין בזה שום דבר רע ח"ו ופטרם לשלום.

לאחר שהלכו, ציוה המגיד למשמשו שיקח את מקלו וילך לבית החיים דקוזניץ ויכה בו על קברו של חייל אחד ויאמר לו שהמגיד קורא לו. המשמש עשה כן והמגיד פנה לחייל בשאלה:מי שמך לרופא ילדים?

השיב החייל מעשה שהיה כך היה: כשנלקחתי לעבוד בצבא התערבבתי בגויים ועשיתי ככל מעשיהם עד שכמעט לא היה שום הבדל ביני ובין הגויים מלבד מה שבפנקס שלהם הייתי רשום בתור יהודי. יום אחד הלכתי עם עוד כמה חיילים ובדרך נפגשנו בעני יהודי ההולך מאיזה כפר לביתו. החיילים סבבוהו מכל צד חיפשו בבגדיו ומצאו בהם שבעים וחמשה רובלים. גזלו ממנו את כספו ומחשש שלא ילך העני לספר את הדבר לשר הצבא נטלוהו ותלוהו על עץ והלכו להם לדרכם. אני כשראיתי את המעשה הנורא הזה התעוררה בקרבי הנקודה היהודית ורגש הרחמנות נתגבר עלי התחמקתי מהחיילים ובאתי מהר אל היהודי התלוי נטלתי סכין וחתכתי את החבל שהיה תלוי בו ומיד שבה רוחו אליו, בכיסי היה אז סכום כסף ונתתי ליהודי שבעים וחמשה רובל כסכום שהחיילים גזלו ממנו והוא הלך בשמחה רבה לביתו.

כשהגיעו החיילים לבסיסם, ערך שר הצבא `מפקד` וקרא בשמו של כל אחד ואחד, כשהגיע לשמי, אין קול ואין עונה... היכן הוא? שאל את החיילים עלי והשיבו שהייתי עמהם בדרך וכנראה התעכבתי באיזה מקום... מיד ציוה עליהם שר הצבא ללכת לחפשני הלכו ומצאוני עומד על יד העץ שתלו עליו את היהודי, והיהודי איננו, הבינו החיילים שאני החייתי את היהודי וחששו שמא אגלה את הדבר לשר הצבא והחליטו לתלות גם אותי על העץ וכך עשו, והלכו לשר הצבא ואמרו שמצאו אותי תלוי על עץ. לאחר מכן לקחוני וקברו אותי בעיר קוזניץ. כשבאתי אחרי פטירתי לפני בית דין של מעלה לדין אמרו ליתן לי להכנס גן עדן, אף על פי שכל ימי עשיתי עבירות אבל גהנום גם כן אי אפשר היה לתת לי מפני שהצלתי נפש אחת מישראל וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם ומלואו ובפרט שעל הצלה זו מסרתי את נפשי ממש לכן פסקו שאהיה רופא ילדים ונתנו לי מן השמים רשות להחיות נפשות של ילדים בשעה שצריכים לישועה.

מעשיה זו סיפר הרב הקדוש הרבי מגסטינין ז"ל והוסיף: אני מבין בטיב כסף וזהב ואבנים טובות וכדומה, אבל בטיבו של יהודי אין לנו הבנה כלל...

חזרה לפרשתינו, מדוע טורחים חלק מחז"ל לציין את נח לגנאי למרות שאפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב? מאחר והתורה חסה על כבוד הבריות רק במקרים בהם אין השלכה לרבים ללמוד מכך הנהגה או דרך חיים מסויימת. לא כן הדברים אצל נח שחלק מחז"ל מציינים את דרכו של נח לגנאי ללמדנו שדרכו של נח אינה הדרך האידיאלית בה מנהיג ראוי לנהוג, שכן, הקב"ה הודיע לנח כי הוא הולך למחות את כל היקום וציוה את נח לבנות תיבה, והוא בנה תיבה, ובכך הציל את עצמו ואת משפחתו אך על שאר בני דורו לא ביקש רחמים. נח ידע העולם הולך לאסון קטסטרופלי של מבול אך דאג רק לעצמו ולמשפחתו. מנהיג הראוי לשבח הוא מנהיג המוסר עצמו ומשליך את עצמו מנגד למען בני דורו.

לכן, אלו מחז"ל הדורשים אותו לגנאי אומרים "לפי דורו היה צדיק ואילו בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום" כי אברהם אבינו הוא הדוגמא האידיאלית למנהיג ראינו זאת כאשר נשבה לוט אברהם אבינו התפלל עליו ועשה הכל כדי להצילו. ראינו כיצד ניסה את כל כוחו בהצלת סדום מההפיכה של סדום. במקרה בהם התורה רוצה לציין וללמד מנהיגות אידיאלית מהי אין מקום לחוס על כבודם של הבריות.

איך הדברים מדברים אלינו? הרמב"ם כתב על מידות בני האדם "כשם שאין פרצופיהם דומים כך אין דיעותיהם שווים" מה לעשות ישנם אנשים שלא נראים כמונו וישנם אנשים שחושבים אחרת מאיתנו אבל אין זה אומר שהם לא בני אדם או שלא איכפת לנו מהם, גם אותם חייבים לקרב ולהתיחס אליהם באהבה, הכבוד ובידידיות. אפשר לשבת באותו שולחן גם עם אנשים החושבים אחרת ממך ולקחת לגימה המקרבת כי המשותף הוא הרבה מעבר למפריד. גם אם נראה שהשני בטוח טועה, תן לו חיבוק, תן לו קירוב, שמור על דיבור מכובד אליו כי אנחנו משפחה אחת ומי יודע מי יותר טוב אנחנו או הם? וכבר אמר הרב הקדוש מגסטינין ז"ל: אני מבין בטיב כסף וזהב ואבנים טובות וכדומה, אבל בטיבו של יהודי אין לנו הבנה כלל...

לסיום, אני עדיין נמצא תחת הרושם העצום שזכיתי להיות השנה עם משפחתי בשמחת תורה בכפר חב"ד בארץ ישראל, השתתפתי בהקפות השניות בבית הכנסת `בית מנחם` בכפר חב"ד ופשוט כל כך היה מרגש לראות אלפי אנשים רוקדים מסביב התורה, שומרי תורה ומצוות ואילו שעדיין אינם, כיפות שחורות לצד סרוגות וכדומיהם, אצל כולם ללא הבדל ראינו רק דבר אחד שמחה אמיתית מסביב לתורתנו הקדושה. בטוחני שבניהם היו אנשים המחולקים בדעותיהם כמרחק שמים וארץ אבל באותו ערב ראינו רק דבר אחד מאחד שמחה מעצם הנשמה שם רב במחבר על המפריד. מי יתן שנמשיך את השמחה הזו לכל השנה וניתן למשותף בנינו דגש הרבה יותר, נשב יחד, נשמח ביחד כי רק באחדות נגיע לחברה מתוקנת ובריאה ובודאי לשנה טובה ומבורכת עם שמחה עד בלי די.