זוגיות

פרשת "וארא" – "לעקוב אחר העקבות"

המתבונן ומסתכל בבריאה ובהנהגתה, לא יראה אותות ומופתים אלא עולם כמנהגו נוהג. לכאורה, ללא כל יד מכוונת ושולטת. כשלכל תופעה יש הסבר - חוקי או הסתברותי, של חוקי טבע וכוחות השוק. הסבר מקרי, או תוצאה של בחירה חופשית של מאן דהוא.

דורית ווינברגר | ו' שבט התשע"ז | 02.02.17 | 16:13
בפרשתנו פרשת "וארא" מסרב פרעה לשחרר את בני ישראל ממצרים והקב"ה מתחיל להכות בפרעה ובמצרים, מכה אחר מכה.
היינו מצפים שפרעה יראה את העובדות, יבין ויפנים כי אכן הקב"ה הוא בעל הבית של העולם וישתכנע לשחרר את בני ישראל, אבל, זה לא קורה...
פרעה היה שבוי בתפיסה שהוא הוא המלך של מצרים ואפילו אלוקי מצרים, בבחינת "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (אני עשיתי ובראתי את עצמי...) (יחזקאל כט, ג) והוא התעלם מן העובדות.
בתחילת תהליך הגאולה, כאשר משה ואהרון באים אל פרעה ודורשים ממנו בשמו של הקב"ה: "שַׁלַּח אֶת עַמִּי", עונה פרעה: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' (אני לא מכיר באלוקיכם) וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות פרק ה, א-ב).
מרגע זה ואילך, מתחיל הקב"ה "לחנך" את פרעה ולהסביר לו מי הוא... ככתוב:
"בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' " (שמות ז, יז).
"לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כ-ה' אֱלֹוהֵינוּ" (שם ח, ו) ועוד...
אולם פרעה בשלו.... הוא מתעלם מן העובדות, שבוי ב"קונספציה" ומקשה את ליבו. הוא לא נותן לעובדות לבלבל אותו...
הבה נבחן את תגובותיו של פרעה לאורך המכות הראשונות:
  1. בפגישתם הראשונה של משה ואהרון עם פרעה, עוד לפני מכת הדם, עושה אהרון מופת לבקשתו של פרעה ומטהו הופך לתנין. גם חרטומי מצרים עושים כך בכשפיהם, אבל מטהו של אהרון, בולע את מטותיהם. ומה התוצאה? "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה (פרעה חיזק את ליבו) וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם" (שמות פרק ז, יג).
  2. אחר מכת הדם נאמר: "וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת" (שם, כג).
  3. במכה שלישית, מכת כינים, כבר משתכנעים חרטומי מצרים ואומרים לפרעה: "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא" (שם ח, טו) - מכה זו אינה על ידי כשפים, אלא מאת הקב"ה היא (רש"י, שם), אבל פרעה ממשיך בשלו: "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם" (שם).
  4. במכת הערוב (חיות רעות), נראה כאילו פרעה מתחיל להישבר ומוכן לשחרר את עם ישראל. אבל, ברגע שהמכה נעלמת, הוא חוזר לסורו ושוב מכביד את ליבו, ככתוב: "וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם" (שמות פרק ח, כח).
  5. מכאן ואילך, רק לאחר חמש המכות הראשונות (וההתראות שקדמו להן...) בהן פרעה סירב לצו ה' והכביד את ליבו, נוטל הקב"ה מפרעה את זכות הבחירה החופשית (באופן זמני ונקודתי) ובמשך חמשת המכות הבאות, הקב"ה בעצמו מכביד את לב פרעה, כדי להרבות את ענשו ואת סבלו וכדי לחדד את המסר: "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם (עשרת המכות) וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם (הגאולה)" (שמות פרק ז, ה).
וקשה, מה חשב פרעה לעצמו?! כיצד הוא לא ראה את יד ה' שוב ושוב במכות הנסיות?!
"אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר" אומר הנביא ישעיהו על הקב"ה (פרק מה, טו) ומבטא בכך את הסתתרותו של הקב"ה מאחורי מסך של הנהגה טבעית, כאדם המסתתר מחברו (מלבי"ם, שם).
המתבונן ומסתכל בבריאה ובהנהגתה, לא יראה אותות ומופתים אלא עולם כמנהגו נוהג. לכאורה, ללא כל יד מכוונת ושולטת. כשלכל תופעה יש הסבר - חוקי או הסתברותי, של חוקי טבע וכוחות השוק. הסבר מקרי, או תוצאה של בחירה חופשית של מאן דהוא.
הקב"ה מסתתר מאחורי מסך הטבע וההנהגה הטבעית. התפיסה הרואה בכל דבר "מקרה", מטשטשת ומסתירה את היד האלוקית המכוונת והמנהיגה.
כל האותות, המופתים והמכות, אפשר למצוא כדוגמתם בטבע בארץ מצרים, כגון: צפרדע, ברד, כינים שחין, חיות רעות (ערוב) ועוד (אולי למעט מכת הדם). ולכן ראה פרעה את המכות רק כתופעת טבע חריגה ולא הצליח לראות את הקב"ה מבעד לעולם הטבע.
אולם, במבט מעמיק יותר, ניתן לראות שבמכות מצרים יש רובד עמוק יותר – פלאי, המעיד על אלוקיות המכות. הפלא במכות והחריגה הנסית מן הטבע, באים לידי ביטוי וניכרים בארבעה דברים:
א)   שבאו המכות וסרו על פי דיבורם ומעשיהם של משה ואהרון.
ב)   שבאו עשר מכות רצופות בזו אחר זו.
ג)   שבאו המכות בעוצמה שאין כדוגמתה בטבע.
ד)   שהיתה אפליה של בני ישראל לטובה - שהם לא לקו.
פרעה שטען "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי", ראה את עצמו כא-ל (יחזקאל כט, ג) וסירב להכיר בקב"ה באומרו "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ" (שמות פרק ה, ב). הוא התעלם מן המציאות ומן העובדות והמשיך לנסות לא לראות את הקב"ה בנפלאותיו ונתלה בכך שהמכות היו בדרך הטבע, כדרכו של עולם. והרוצה לטעות - יבוא ויטעה. אולם, לו היה פרעה רוצה ומתאמץ, יכול היה "למצוא" את הקב"ה, בעזרת הסימנים שהזכרנו לעיל.
וכשנתבונן סביבנו, נבין שה' הוא הדבר הכי הכי אמיתי בעולם, למרות שאי אפשר לראות אותו. אבל אחרי שאתה לא רואה אותו, אתה כן רואה אותו. ואז, אתה מצליח לראות אותו ולהבחין בו בכל מקום. בכל פרח ובכל ענן. בכל אבן קטנה ובכל טיפת גשם.
כשאנחנו אומרים בקריאת שמע - "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד", אנחנו עוצמים את עינינו ואחר כך פוקחים אותן.
אנחנו עוצמים את עינינו, מפני שבתחילה אנחנו לא רואים את ה'. אנחנו עיוורים. אנחנו רק מאמינים. אבל אז, אנו פוקחים את העיניים ומתבוננים סביבנו והכל כל כך ברור. ה' ניצב לפנינו. הוא נמצא בבריאה תמיד. צריך רק להתבונן .
והאתגר ניצב תמיד לפתחנו, לראות את עקבותיו של הקב"ה סביבנו ואתנו. בבריאה, בטבע, בהיסטוריה וגם ביום יום האישי שלנו.
 
משימה בשניים:
עקבות אלוקיות רק צריך להתבונן
כמה עקבות כאלו זיהיתם ועדיין מזהים בחיי הזוגיות שלכם
האם נתתם פעם את הדעת ושמתם לב לכך??
 
פייסבוק מייל
הנקראים ביותר

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות