יהדות ומדע

עולמות נפגשים - חלק י"ב

עונשים?

| כ"ג אייר התשע"ב | 15.05.12 | 00:00
עונשים?
ירון: שוב אתה מפספס.
חיים: מה הפעם?
ירון: זה לא הנקודה של עונשים. בכלל לא כדאי כל כך להתעסק עם עונשים.
חיים: ספר את זה לרבנים שהיו לי בילדות.
ירון: זה באמת כואב לשמוע.
חיים :הם לא המציאו מעצמם הם קראו את זה מ"הספרים הקדושים".
ירון: הנקודה היא כזו, גם עונש אינו למטרת עונש, אין לקב"ה עניין להתנקם בך.
חיים:  תשמע אני זוכר מה לימדו אותנו בילדות, זה לא נשמע כמו שאתה מציג את זה.
ירון: בן אדם שעבר עבירה עשה כתם לנשמה שלו, העונש בא לעזור לו להתנקות חזרה, זה הכל.
חיים: אז למה צריך עונש כל כך כואב?
ירון: לא צריך. כאלו תלוי בעבירה, כמה שהיא יותר גדולה אז הכתם יותר גדול. כמה שהכתם יותר גדול יותר קשה לנקות אותו. גם אבא אוהב מנקה את הילדים במקלחת גם אם לפעמים זה קצת כואב להם.
חיים: בוא נחזור למה שדיברנו קודם.
ירון: אז נסכם, יש בורא, הוא אינסוף, נמצא בכל מקום, יש לו רצון, הוא מסר לנו אותו במתן תורה. הוא נתן לנו מאבק בין שתי נפשות כדי שתהיה בחירה ואנחנו צריכים להיכנס לעניינים ולהתחיל להשליט את הנפש האלוקית על הגוף. ראשית לומדים לזהות אבל מתחילים לעבוד.
מסירות נפש
חיים: תגיד יש דרכים יותר פשוטות? המלחמה הזאת נשמעת לי מתישה.
ירון: האמת שכן, יש דרך קצרה יותר, אבל היא פחות יציבה.
חיים: אז זה טוב או לא?
ירון: תלוי למה. כדרך קבועה זה לא מספיק טוב, אבל במקרי חירום זה מצוין.
חיים: אז איך זה עובד?
ירון: לפי "הדרך הקצרה" אין צורך להתבונן יותר מדי, מספיק להיזכר שאתה יהודי.
חיים: מה אני לא יודע שאני יהודי שאני צריך להיזכר בזה?
ירון: לא בדיוק.
חיים: תסביר.
ירון: תראה, זוכר שדיברנו שלכל אחד מאיתנו יש נשמה אלוקית.
חיים: כן.
ירון: אז באמת עם רק ניזכר בזה זה ייתן לנו כוח לנצח.
חיים: לא הבנתי עדיין.
ירון: כל מה שדיברנו קודם שצריך להתבונן כדי להבין שאוהבים את הקב"ה ולא את העולם, זה כדי לעשות שינוי פנימי ועמוק בתוכנו.
חיים: אוקיי.
ירון: באמת יש בנו דרגה בנשמה כל כך גבוהה שם הקשר לקב"ה כל כך חזק.
חיים: כן.
ירון: מצד הדרגה הזאת יש לנו אהבה טבעית לבורא גם בלי שנתאמץ להתבונן כדי לגלות את זה.
חיים: אהבה טבעית?
ירון: בדיוק.
חיים: מה יותר חזק, האהבה הטבעית או האהבה שמגיעה מההתבוננות?
ירון: שאלה מצוינת. אז כמו שהתחלנו להגיד, מצד אחד האהבה הטבעית הרבה יותר חזקה, עד כדי כך שהיא יכולה להביא אותנו למסירות נפש.
חיים: מסירות נפש?
ירון: מסירות נפש זה כשאדם מוכן לוותר על כל מה שיש לו, אפילו על החיים שלו, העיקר לשמור את הקשר עם הבורא. המסירות נפש מגיעה דווקא מהאהבה הטבעית.
חיים: יש לזה דוגמאות?
ירון: בטח, כל ההיסטוריה שלנו. היו אלפי מקרים של יהודים שהעדיפו למות ורק לו לוותר על יהדותם. אפילו כאלה שלא ידעו הרבה תורה.
חיים: אז האהבה הטבעית היא עם עצמה גדולה ויכולה להביא למסירות נפש.
ירון: בדיוק.
חיים: אז מה החיסרון בה? למה אתה אומר שהיא לא יציבה?
ירון: זה באמת החיסרון, שהיא לא יציבה.
חיים: אבל למה?
ירון: מאותה סיבה שהיא מביאה אותנו למסירות נפש.
חיים: תסביר.
ירון: תראה, למה היא יכולה להביא אותנו למסירות נפש ? איך אדם מגיע למצב שבו הוא מוכן לוותר על הכל ? דווקא כשמתגלה בו הנקודה שמעל הכל, במקרה שלנו הנקודה היהודית.
חיים: אה, בגלל שמתגלה משהו כל כך נעלה אפילו למעלה מהשכל הוא מוכן לפעול נגד ההיגיון ולוותר על הכל בשביל הבורא.
ירון: קלעת בול.
חיים: אז עכשיו יש לי שתי שאלות, אבל בשני עניינים שונים.
ירון: רגע לפני השאלות, אני רוצה להסביר איך זה משפיע גם על קיום מצוות כל יום.
חיים: זאת בדיוק השאלה הראשונה שלי.
ירון: מוחות גדולים חושבים בצורה דומה אז הבנו שכאשר נזכרים בנקודה היהודית מוכנים למסור את הנפש בשביל הקב"ה, נכון?
חיים: נכון.
ירון: אז אם מוכנים למות על קידוש השם למה שלא נהיה מוכנים לחיות על קידוש השם?
חיים: איבדתי אותך...
ירון: אם גילוי הנקודה היהודית מביא אותי למקום כזה שאני מוכן לעשות בשביל הבורא אפילו שאני לא מבין, אז למה שלא אהיה מוכן לעשות דברים קטנים בשביל הבורא כמו להניח תפילין או לא לדבר לשון הרע.
חיים: אה. תראה זה לא בדיוק מה שהבנתי ממך קודם.
ירון: מה הבנת קודם?
חיים: קודם הבנתי שאם יש מצב לחץ, מצב של חוסר ברירה, למשל שמאיימים עלי שאם לא אוותר על יהדותי אז אצטרך למות, אז במצב כזה מתגלית הנקודה היהודית, אבל לא בחיי היום יום בזמן שגרה.
ירון: הבנת נכון.
חיים: אז איך זה מסתדר עם מה שאמרת שגילוי הנקודה היהודית מביא להנחת תפילין וכו`.
ירון: מכיוון שכל רגע אתה נמצא במצב חירום.
חיים: למה אתה מתכוון, כרגע אני לא מרגיש שום מצב חירום.
ירון: אני אסביר. אתה מגדיר מצב חירום, כמצב שבו מאיימים עליך שאתה צריך לוותר על יהדות שלך, כמו למשל שאומרים לך להשתחוות לפסל או משהו כזה.
חיים: נכון.
ירון: אתה מגדיר את זה כמצב חירום כי אתה מרגיש שלהשתחוות לפסל זה נקרא לחצות את הגבול.
חיים: כן, כאילו אם אני ישתחווה לפסל אני כביכול מתנתק מהיהדות שלי, מתנתק מהבורא.
ירון: בדיוק.
חיים: אז איך זה קשור לזמן שגרה.
ירון: כי אני מגדיר שכל עבירה קטנה שאתה עובר מנתקת אותך מהיהדות שלך ומהבורא.
חיים: קצת הגזמת לא? אתה משווה עבודה זרה לעבירה קטנה.
ירון: נכון מאוד.
חיים: לא מקבל את זה. יש עבירות קטנות ויש עבירות גדולות זה כתוב בפירוש, רק לא זוכר איפה.
ירון: בפרקי אבות – הווה זהיר במצווה קלה כבחמורה, אבל המשותף הוא שכל עבירה מנתקת אותך ממקור החיים שלך. בגלל זה אגב הרשעים נקראים מתים, כי עבירה מנתקת אותם ממקור החיים שלהם.
חיים: עדיין לא מסתדר לי.
ירון: אני אנסה להסביר בפשטות. הנשמה קשורה למקור שלה עם חבל ששזור מ-613 נימים.
חיים: זה בטח קשור ל-613 המצוות.
ירון: נכון, כל נים כנגד אחת המצוות, כל עבירה קטנה ואחד הנימים מתנתק.
חיים: וואו, כל עבירה?
ירון: בטח. כבר דיברנו על זה, המצוות זה דבר אמיתי. לכל פעולה שלנו יש משמעות, או חיובית או שלילית. המשמעות של עבירה, גם קטנה, היא ניתוק מהבורא. לכן כמו שבחירום אתה מוכן למסור את הנפש גם בשגרה אתה תהיה מוכן למסור את הנפש.
חיים: אני מבין אבל זה מצריך תודעה אחרת לגמרי.
זה בעצם לקלוט שגם השגרה היא חירום.
ירון: קלעת בול! עכשיו נעבור לשאלה השנייה שלך.
חיים: השאלה המתבקשת – למה לא יציב ? זה נשמע משהו מאוד חזק.
ירון: בדיוק מאותה סיבה שזה חזק.
תראה, השכל הוא הכוח הנפשי שמחבר את המסירות נפש עם חיי היום יום.
חיים: לאט יותר, אתה רץ.
ירון: המסירות נפש מגיעה מהנקודה היהודית נכון?
חיים: נכון.
ירון: והמסירות נפש זה לא משהו שמבינים בשכל, נכון?
חיים: נכון?
ירון: אוקיי, עכשיו תבין כדי להוריד משהו לרגש, למחשבה, לדיבור ולמעשה באופן קבוע זה דווקא כשמבינים את זה בשכל.
חיים: למה?
ירון: אם לא מבינים בשכל, אז האהבה הטבעית תהיה משהו רגעי, ברגע שההתעוררות שלנו תעבור, גם היא תעבור. ברגע שנצא מהתודעה של החירום זה יברח לנו.
חיים: והאהבה שבאה מהשכל זה לא ככה?
ירון: כן ולא. נכון, שגם האהבה השכלית תלויה בשכל, אבל השכל הוא יציב יותר. ברגע שיש לנו דפוסי חשיבה קבועים בשכל זה נהיה דבר יציב. האהבה הטבעית המסירות נפש לא מתיישבת בשכל ולכן ההשפעה היא רק רגעית ולא קבועה.
חיים: אז זה טוב או לא?
ירון: שוב פעם כן ולא. זה טוב למקרי חירום, אבל לא באופן קבוע. 
חיים: אז מה הכי טוב?
ירון: הכי טוב זה שניהם ביחד. גם ללמוד ולהבין וגם להיזכר בנקודה כשצריך.
חיים: הלוואי...
פייסבוק מייל

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות