ניגונים חסידיים

מקורו של הניגון

מקורו של הניגון בדברי ימי ישראל ובמקורות מתוך מבוא "היכל הנגינה" בעריכת המנגן החסידי הנודע הרב החסיד רבי שמואל זלמנוב ע"ה לספר הניגונים ניגוני חסידי חב"ד (בהוצאת ניח"ח)

דככ | ל' כסלו התשע"א | 07.12.10 | 00:00

אי אפשר למצוא את אפיה וצורתה המופשטת של נשמת ישראל אלא מתוך הכרה מעוינת ויסודית בתורתו הקדושה ובמהלך חייו הדתיים במשך אלפי שנות קיומו. ידוע הדבר, שהשירה והנגינה תופסות מקום מאוד חשוב בתורתנו הקדושה. כעדות מוכחת לזה ראוי לציין, שהשירה בפה ובזמרה בכלים נזכרים פעמים רבות בתנ"ך, בתלמוד, בספרו הגאונים הראשונים והאחרונים, ספרי הקבלה, המוסר והחסידות.

 תנ"ך: "ותלד עדה את יבל הוא היה אב ישב אהל ומקנה ושם אחיו יובל הוא היה אבי ככל תופש כנור ועוגב" (בראשית ד`, כ"א).

"אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת" (שמות ט"ו, א`)

 "ותקח מרים הנביאה...את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת"...(שמות ט"ו כ`), - זו היתה שירת הים.

 "אז ישיר ישראל את השירה"... (במדבר כ"א י"ז), - זוהי שירת הבאר.

 "ותשר דבורה וברק בן אבינועם"...(שופטים ה` א`), - שירת דבורה.

 ביום הציל ה` אותו מכך אויביו: "וידבר דוד לה` את דברי השירה הזאת" (שמואל ב` כ"ב א, תהלים י"ח),  - זוהי שירת דוד.

 "ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה` בכל עצי ברושים ובכנורות ובנבלים ותפים ובמנענים ובצלצלים" (שמואל ב` ו`, ה`).

 "ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכנור והמה מתנבאים"...(שמואל א` י`)

 "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן) ותהי עליו יד ה, (מלכים ב` ג` ט"ו).

 "בקשו איש יודע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח אלקים רעה ונגן בידו וטוב לך" (שמואל א` ט"ז).

 "הללוהו בנבל וכנור, הללוהו בתוף ומחול, הללוהו במנים ועגב, הללוהו בצלצלי שמע, הללוהו בצלצלי תרוע" _תהלים ק"נ ג`, ד`, ה`)

 "ולקח דוד את הכנור ונגן בידו" (שמואל א` י"ז).

 "זמירות היו לי חוקיך" (תהלים קי"ט נ"ד).

 "ויאמר דוד לשרי הלוים להעמיד את אחיהם המשוררים בכלי שיר נבלים וכנורות ומצלתים, משמיעים להרים בקול לשמחה"...(דה"א ט"ו ט"ז)

 "וארבעת אלפים מהללים לה` בכלים...(דה"א כ"ג ה`).

 "ויהי מספרם עם אחיהם מלמדי שיר לה` כל המבין מאתים שמוני ושמונה"..(דה"א, כ"א ז`).

 משנה: אין פוחתין מב` נבלין ולא מוסיפין על ו`, אין פוחתין מב` חלילין ולא מוסיפין על י"ב... ולא היה מכה באבוב של נחושת אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי, מפני שהוא מחליק יפה" (ערכין פ"ב מ"ב).

 ועוד תנן: "אין קטן נכנס לעזרה לעבודה, אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר ולא היה אומרים בנבל ובכנור אלא בפב, כדי ליתן תבל בנעימה... וצוערי הלוים היו נקראים" – שהיו מצערים את הלוים הגדולים שאין יכולים לבם ולהנעים קולם כמותם, ר"ע מברטנורה – (ערכין, מ"ו).

 מדרש תהילים: ומה שהמושררים הקטנים היו משלימים ומתקנים בשירה בפה, היה ה"נבל" מתקן ומשלים בזמרה בכלים, כמו שמצינו: "למה נקרא שמו נבל, שהוא מנבל כל מיני זמר" (מדרש תהלים פ"א).

 ש"ס רמב"ם: ואולם, עם כל רבוי הכלי שיר השונים בסוגיהם במקדש, בכל זאת עיקר השירה היתה בפה כמו שאיפסקה להלכה: "דכולא עלמא עיקר שירה בפה" (סוכה נ"א א`, רמב"ם פ"ג מהלכות כלי המקדש, הלכה ה`)

 ערכין: "מנין לעיקר שירה מן התורה... רב מתנא אמר מהכא, תחת אשר לא עבדת את ה` אלקיך בשמחה ובטוב לבב, איזה היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב, הוי אומר זה שירה" (ערכין י"א ע,א).

 ש"ס ורש"י: "ואלו לגנאי...הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר (הכרת קול נעימה, רש"י) ולא רצה ללמד. תניא, כשהיה נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו ומניח אצבעו בין הנימין עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים בבת-ראש לאחוריהם, (נרתעין מהכרעת הקול, רש"י) – (יומא לח ע"א וב`).

 ערכין: "מגרפה היתה במקדש, עשרה נקבים היו בה, כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר, במתניתא תנא... כל אחד מוציא מאה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר" (ערכין י` ע"ב).

 "ת"א אביב – היינו חליל, רש"י – היה במקדש, חלק היה, דק- היה, ומימות משה היה, ציוה המלך וציפוהוה זהב ולא היה קולו ערב, נטלו את ציפויו והיה קולו ערב כמות שהיה, צלצל – שני כלים מכים זה ע"ג זה וקולם דקה, רש"י – היה במקדש, של נחושת היה והיה קולו ערב ונפגם, ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוהו ולא היה קולו ערב, נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כמו שהיה" (ערכין)

 כוזרי: "...אבל חכמת המוסיקא חשובה באומה, שהיא מכבדת הגונים ומעמדת אותם על הגדולים שבעם, והם בני לוי, מתעסקים בנגונים בבית הנכבד בעתים הנכבדות. ולא הוצרכו להתעסק בצרכי הפרנסה, במה שהיו לוקחים מהעשרות ולא היו להם עסק זולתי המוסיקא"... (כוזרי מאמר ב` סימן ס"ד)

 זוהר: בגין דאינון לא אשתתפו בעגלא, קוב"ה חלק לון לגביה, למהוי מנגנין לי` בכמה מיני ניגון" (זהר בהר דף ק"ט ע"א).

 "כל מאן דבעי לשבחא לקב"ה בקלא בעי` לי` קלא נעימתא, דיערב לאחרנין דשמעין לי`, ואי לאו לא יקים לאמרא קלא, ת"ח ליואי דאתין מסטרא דא דכתיב (במדבר ח`) ומבן חמישים ישוב מצבא העבודה, מ"ט בגין דקלי` נמיך ולא יערב לאודנין" (זהר ויחי דף רמ"ט ע"ב).

 "כל מה דברא קב"ה בעלמא, כלהו אמרי תושבחן ושירתא קמי` בין לעילא ובין לתתא" (זהר חיי דף קכ"ג ע"א).

 "כשפותחין החיים שירה, מוסיפין העליונים כח לדעת ולהכיר ולהשיג מה שלא השיגו שמים וארץ, מוסיפין כוח בהאי שירה, אמר רבי נחמי`, אשרי הזוכה לדעת באותו השיר ידע בעניני התורה והחכמה, ויאזין ויחקור ויוסיף כוח וגבורה, במה שיהיה ובמה שעתיד להיות, ובזה זכה שלמה לדעת" (זהר שמות, דף י"ח ע"ב).

 "שיר השירים, כלומר שיר של אותם שרים של מעלה, שיר שכולל כל עניני התורה והחכמה וכח גבורה במה שיהיה ועתיד להיות, שיר שהשרים של מעלה משוררים" (זהר שמות).

 "כבוד את ה` מהונך, מחונך, בחדוה דנגונא למחדי לבא, דהא דא חדוה דלבא, כגוונא דא ניגונא דכל עלמא" (זהר יתרו, צ"ג ע"א).

 "אלמלא דבני עלימין אטימין לבא וסתימין עיינין לא יכלין למיקם מקל נעימותא דגלגלתא דשמשא, כד נטיל ומשבח קמי קב,ה (זהר ויקהל קצ"ו א`).

 "תנא אלף וחמש מאה וחמשין רבוא מארי שירתא מזמרין לקב"ה כד נהיר יממא ואלף וחמש מאה וארבעין ותמניא בטיהרא ואלף וחמש מאה ותשעין אלף רבוא בההיא שעתא דאקרי בין הערבים"... (זהר אח"מ דף ס"ד ע"ב).

 "אית היכלא דנגונא דלית לה רשו למפתח אלא בנגונא" (ת"ז מ"ה ע"א).

פייסבוק מייל

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות