עכשווי

לא נכרע ולא נשתחווה

1

| י"ד אדר ב' התשע"א | 20.03.11 | 00:00
מהדורות החדשות בכל העולם כולו נפתחו בידיעה המרעישה הבאה: סין דורשת מארה"ב להקצות שטח נרחב לפליטים האינדיאנים שגרו שם עוד לפני שהגיעו ראשוני המהגרים, ולהכיר בשטח זה כמדינה אינדיאנית עצמאית. מיום ליום נוספות עוד ועוד מדינות לדרישה: ונצואלה, ספרד, ברזיל, גרמניה, קולומביה, אורגוואי ועוד ועוד מדינות. ארה"ב בתחילה מנסה לשדר יחסים כרגיל, אולם ככל שהלחץ הבינלאומי גובר כן מתחילים להופיע אותות מצוקה. אובמה נראה בתמונות כשהוא מותש ומזיע, ועוזריו בכלל ממעטים להופיע בתקשורת, שרת החוץ קלינטון התראיינה פעם לתקשורת ואמרה ש"הם יכולים לשכוח מזה" ומיד בכל מהדורות החדשות העולמיות הופיעה כיתובית עם מילותיה לצד תמונות ילדים אינדיאנים רעבים. כל כך גבר הלחץ הבינלאומי שאפילו סודן וקניה הצטרפו לבקשה. מכיוון שמדובר בדרישה הומניטארית, האו"ם לא יכל לעמוד מנגד, ובעצרת הכללית של האו"ם הועלתה הדרישה מארה"ב להכיר תיכף ומיד במדינה האינדיאנית. טובי המסבירנים והמוחות בארה"ב ישבו על המדוכה וניסו לשכנע במסע הסברה עולמי כי מדובר ברעיון עיוועים שאין בו טיפת צדק, אולם העולם בשלו: ארה"ב גזלה מהאינדיאנים את אדמתם, והיא מוכרחה להשיבה להם! וכל אותה העת התקשורת האמריקנית מזנבת בממשל להקשיב לעולם ולהיענות לדרישה,פן תמצא עצמה ארה"ב מבודדת חלילה מהקהילה הבינלאומית! בצר להם ישבו האמריקנים וניסו לשרטט מפה לשטח האינדיאני, אולם ככל שחלף הזמן התבררה להם להוותם היקף הדרישה: אין מדובר בשטח כלשהו מאדמת ארה"ב, מדובר בארה"ב כולה! כל ארה"ב יושבת על אדמה כבושה, והצדק ההיסטורי מחייב אותה כרגע להחזיר אותו לריבונים האמיתיים! אולם עתה, משקלטו האמריקנים את המצב לאשורו, אמרו עד כאן: כל עוד מדובר על שטח כלשהו – יש מקום לדיון, אולם כשמדובר על החזרת ארה"ב כולה – לזה אין שום מקום! אובמה שב להתראיין לתקשורת והצהיר בריש גלי: הם לא יקבלו סנטימטר, כאן אנחנו נמצאים ויהי מה! ולמרבה הפלא העולם קיבל את הבשורה, כולם הבינו שארה"ב נחושה בעמדתה שלא להשיב מאומה, וחדלו מהציק לה.
ככל הדברים האלה וככל החיזיון הסוריאליסטי הלזה מתרחש גם כאן בארצנו הקטנטונת, מיום ליום אנו שומעים על עוד מדינה שדורשת להכיר במדינה פלסטינית, ועוד אחת, ולאט אבל בטוח אנו מגלים כי במאבק על זכות קיומנו כאן אנו נמצאים די לבד, ואנו נאבקים משום שאין אפשרות שישכנו כאן שתי מדינות זו לצד זו באהבה אחווה ורעות, זה קיים רק בחלומות ובספרים, לא במציאות של אוייבים המבקשים להעיף אותנו מפה ולנשלנו כליל מאדמתנו, שכן רמלה ולוד גם הן אדמות כבושות, וגם תל אביב, ובטח ירושלים, אז מה עוד נשאר לנו?
אולם, בניגוד לתרחיש העוועים של ארה"ב, אנחנו במצב הרבה יותר טוב: לנו יש הוכחה ברורה שזו אדמתנו, מהתנ"ך בו נכתב במפורש שחור על גבי לבן כי את ארץ ישראל הועיד הקב"ה לעם ישראל. כל שנותר לנו הוא לצאת בהסברה בינלאומית מקפת בעניין זה, אשר לערבים אין כל זכות על אף שעל מהאזור כאן, משום שאנו היינו פה הרבה לפני שאבות אבותיהם חלמו להתקרב לכאן בכלל. וכאשר נלך עם זה במקום לגמגם ולהתנצל כל היום ולנסות לשכנע את העולם שאנחנו הטובים והם הרעים ולהאמין בנאיביות שזה יעניין מישהו, כשנשנה גישה – או אז נחזה בעזרת ה` בתוצאות הנפלאות, שהעולם ישתוק נוכח נחישותנו
זהו הלימוד ממגילת אסתר: כל עבדי המלך משתחווים להמן, אולם איש אחד הולך נגד כל הזרם: מרדכי היהודי – לא כורע ולא משתחווה! ובסופו של דבר חוזים אנו במפלתו של המן הרשע, כן תהיה לנו בקרוב ממש בנפילת אחמדינג`אד הפרסי ושאר המנוולים שונאי ישראל, ובביאת גואל צדק בקרוב ממש, וליהודים תהיה אורה ושמחה וששון ויקר!!! 
פייסבוק מייל

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות