פרשת קדושים

פרשת קדושים פותחת במילים "וַיְדַבֵּר ה` אל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה` אֱלֹהֵיכֶם: ראשית, צריכים אנו להבין בכללות מהי מצוות "קדושים תהיו... כי קדוש אני ה` אלוקיכם" האם אפשר להגיע לקדושת ה`?... הרי "קדושתי למעלה מקדושתכם"?... שנית כדאי שנעמוד על משמעותן של אי אלו מהמצוות המוזכרות בפרשתינו כמו כיבוד אב ואם, ואהבת לרעך כמוך ועוד.

בהשגחה פרטית עומדים אנו בימים הסמוכים ליום השואה והגבורה ולכן נקדיש את דבר התורה הזה לע"נ של מליוני היהודים שניספו בשואה הי"ד ונפתח בסיפור ידוע שאירע בשואה האיומה היל"ת. סיפור הממחיש את מסירות נפשם של היהודים להקב"ה גם במצבים ובתנאים הקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת.

יהודי אחד, שהיה כלוא באחד ממחנות העבודה של הגרמנים, סיפר על אירוע מסוים שקרה לו. יום אחד הוא שמע קולות בכי רמים של מצוקה ובהלה, שכמותם מעולם לא שמע קודם לכן. מאוחר יותר הוא שמע, שבאותו היום התבצע במחנה טקס ה`סלקציה` – מיון שערכו הנאצים ימ"ש, בין היהודים, במהלכו היו מחליטים, מי ילך לחיים ומי למוות... באותו היום הסלקציה נערכה על הילדים הקטנים והוחלט לשלוח כמה מהם אל המוות הנורא.

הוא מספר: `המשכנו בעבודה הקשה שלנו, כשדמעות זולגות מתוך עינינו, כשלפתע שמעתי את קולה של אישה יהודיה, שאמרה: "תנו לי סכין".`חשבתי שהיא מתכוונת להרוג את עצמה מתוך עוצמת הצער שחשה על אובדן בניה. אמרתי לה: "מדוע את כל כך ממהרת לפנות אל העולם הבא...".

לפתע קרא לכיווננו החייל הנאצי: "כלב, מה אמרת עכשיו לאישה הזו?" "היא ביקשה ממני לתת לה אולר ואני פשוט הסברתי לה, שאסור לאף אחד להתאבד פה במחנה".

האישה הביטה בחייל הנאצי, כשמבט של טירוף בעיניה. היא הישירה את מבטה אל כיס המעיל שלו, שם הבחינה בבליטה שהייתה דומה בצורתה לאולר קטן. "תן לי את האולר", היא דרשה וקיבלה. היא התכופפה והרימה בידה ערמה של סמרטוטים ישנים ומרופטים. בין כל הבדים המלוכלכים, על כרית לבנה וצחורה כשלג, היה מוסתר תינוק קטנטן ועדין. האישה לקחה את האולר, אמרה בקול את הברכה וערכה לתינוק שלה ברית מילה.

"ריבונו של עולם", היא אמרה בבכי. "אתה הענקת לי ילד בריא ושלם, אז אני בוחרת להחזיר לך אותו כיהודי כשר, כדת וכדין".

עד כאן הסיפור המצמרר אך מעניק לנו את עוצמת מסירות הנפש של יהודים קדושים אלו.

חברים יקרים, לפעמים אנחנו חושבים לעצמינו שהמושג `קדוש` - זה מושג אלוקי, שמימי וערטילאי שלא שייך לאנשים כערכנו, חשיבה זו בטעות יסודה. המדרש אומר על הפסוק "קדושים תהיו" "יכול כמוני?"... הרי "קדושתי למעלה מקדושתכם"?... עונה המדרש: כן, אם נרצה באמת - יכול כמוני! בניחותא" כדבר עובדתי (ולא בסימן שאלה).

הווי אומר, כל אחד ואחד מישראל יכול להגיע לשלימות הקדושה עד לקדושת הקב"ה (כביכול)... דבר נפלא ביותר. הסיפור הנ"ל ממחיש לנו יותר מכל את העניין של "קדושים תהיו" אם בזמנים קשים ביותר הוכיחו היהודים את נאמנותם לתורה ולמצוות הרי היום שאנו חיים במדינות העולם החופשי וקיום מצוות ה` ניתנים לקיום ללא חשש ומורא על אחת כמה וכמה שעלינן לעמוד על המשמר ולקיים את מצוות ה` במסירות והקפדה. אם בעבר המסירות נפש היתה על סכנת חיים ממשית הרי כיום מסירות נפש זה לוותר על הרצון העצמי, להקדיש זמן למצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום.

"מסירות נפש" קיימת גם קיימת גם בימינו. לא אחת אנו מתמודדים עם קשיים רבים ולא פשוטים כשאנו רוצים לקיים תורה ומצוות זה יכול להיות ברמה האישית, ברמה המשפחתית, או ברמה החברתית וזה סוג מסירות-נפש לא פחותה מזמנים קשים שהיו לעם ישראל... אז מיתה על קידוש השם לקחה רגע אחד בלבד, מאיתנו נידרש לא למות על קידוש ה` אלא לחיות על קידוש ה`... לא רגע אחד אלא זה יכול להימשך שנים על גבי שנים ואפילו כל החיים...

זכיתי השנה, לארח בחג כאן במוסקבה את אימי שתחי` שהגיעה מישראל. בימי חול המועד טיילנו במוסקבה, עיר הולדתה בשנות הקומוניזם ברוסיה, ותוך כדי הליכה היא אומרת לי בספונטניות "מי היה מאמין, יענקי, שבמקום שלפני עשרים שנה היה סכנה להראות את הפרצוף היהודי בתוך בית הכנסת במוסקבה.. אפשר כיום ללכת עם כיפה וציציות ברחוב בגאווה יהודית וללא חשש...

ב"ה, כיום אין בעיה לחיות כיהודי במוסקבה ובעוד מדינות וערים בעולם, נכון שישנם עדיין מדינות שצריכים להזהר בדבר אבל ברוב מדינות העולם יהודי יכול לקיים תורה ומצוות בריש גלי. לעניות דעתי, זו המשמעות "קדושים תהיו כי קדוש אני" כל יהודי באשר הוא ובכל מקום עליו לדעת כשהוא הולך ברחוב, הרחוב, קרי האנשים שברחוב, מסתכל עליו ורואה בו סמל ודוגמא של העם היהודי. הוא משמש כשגריר של ה` ובידיו שלו יכול  לקדש את שם שמים ולהביא גאוה לעם ישראל ולארץ ישראל או חלילה לעשות חילול השם. יש כאן אחריות שאנו צריכים לתת עליה את הדעת  ולחשוב היטב מי אנחנו, ואת מי אנו מייצגים בכל הליכותינו, דיבורנו ומעשינו.

עלינו לזכור ולדעת כי יחודו של עם ישראל הוא היותו `עם סגולה` ועם ישראל ואלוקי ישראל זה דבר אחד, כפי שהמדרש אומר "אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם". שישראל משבחים ומתפארים בה` והוא משתבח ומתפאר בישראל - ואם כן עלינו לזכור ולדעת שאנו מייצגים את עם ישראל ואלוקיו. כל התנהגות שלנו צריכה להיות "סוף מעשה במחשבה תחילה" האם מעשי - ברחוב, בבנק, על הכביש ובכל מקום גם בבית - יתפרשו בצורה הנכונה ויגרמו קידוש ה` או חלילה להיפך.

לכן פרשתינו מביאה את הציווי "קדושים תהיו" מצד אחד ומצוות שבת ואהבת ישראל - ואהבת לרעך כמוך - ועוד הרבה מצוות בפרשתינו מאידך. ללמדינו ישנו חיוב לשמור שבת, לכבד אב ואם ולקיים מצוות אך למנף זאת לקידוש שמו יתברך. כשאני הולך ברחוב בלווית בני ביתי ואנשי הרחוב גם הגויים רואים כיצד הילדים מכבדים את הוריהם, מדברים אליהם בנימוס ובכבוד זה גורם לאנשים מסביבנו להעריך אותנו כעם ישראל עם תורת ישראל ואלוקי ישראל.

כל זה מתקשר למצוות "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה. לכאורה אם קיימת מצוות אהבת ישראל אז בטוח שאינך גונב, רוצח וכו` מדוע התורה מצווה לא תגנוב, לא תרצח וכו? אלא ואהבת לרעך כמוך אומר רבי עקיבא זה ה`כלל` ולכל `כלל` יש `פרטים` אלו המצוות שבין אדם לחבירו אבל גם בין אדם למקום. כפי שהזכרנו קודם את המדרש שישראל משבחים ומתפארים בה` והוא משתבח ומתפאר בישראל - ואם כן עלינו לזכור ולדעת שאנו מייצגים את עם ישראל ואלוקיו. אחדותם של ישראל עם ה` היא סיבת אחדותם של ישראל בינם לבין עצמם. כל ישראל הם מציאות אחת, ואהבת ישראל היא אהבה עצמית ומצות "ואהבת לרעך כמוך, אני ה` " קשורה באהבת ה`.