פרשת נשא

השבוע נקרא את פרשת נשא, בשבוע שחל בו חג השבועות, חג מתן תורתינו. הקשר בין פרשת נשא לחג מתן תורה הוא, שהרי `נשא` פירושו, להינשא למעלה, להתרומם, כך בני ישראל בהגיעם למעמד מתן תורה ובעצם לימוד התורה מקנה להם הדבר התרוממות והתעלות.

| כ"ט אייר התשע"א | 02.06.11 | 00:00

השבוע נקרא את פרשת נשא, בשבוע שחל בו חג השבועות, חג מתן תורתינו. הקשר בין פרשת נשא לחג מתן תורה הוא, שהרי `נשא` פירושו, להינשא למעלה, להתרומם, כך בני ישראל בהגיעם למעמד מתן תורה ובעצם לימוד התורה מקנה להם הדבר התרוממות והתעלות.
נתמקד איפוא השבוע, על משמעותו של חג השבועות ועל יחודיותו של חג מתן תורה. אך, כדרכנו בקודש נפתח בסיפור הקשור לחג מתן תורה הממחיש את מעלתם של לומדי התורה גם באופן אקראי.
ישבו פעם חסידיו של האדמו"ר הראשון מבעלז, הרב הקדוש רבי שר שלום מבעלז זי"ע, שהגיעו לחסות ולהצטופף בחצרו צילא דמהימנותא`, חסידים, יראי שמים ואנשי מעשה וערכו ביניהם חשבון נפש. "הנה באו הנה רבבות עמך בית ישראל, לרגל חג השבועות, כדי לחלות את פני הרבי ולהתברך מפיו. כולם טרחו ובאו הנה, ביגיעת נפש וביגיעת בשר, במסירות נפש ממש, אם מפני טורח הדרך ואם אשר קבצו פרוטה לפרוטה... ובאו כולם לומר `נעשה ונשמע` יחד  עם הרבי".
"אמנם, `מה טוב ומה נעים גורלינו` כאן בעולם הזה עם הרבי, אך בהגיע העת שלנו, לאחר מאה ועשרים שנה, בה נלך בו כדרך כל הארץ לעולם העליון, מה יהא עלינו?! הרי הרבי ישב בגנזי מרומים, גבוה מעל גבוה, למעלה בקודש עד אין ערוך מאיתנו... ואם כן, מהי התועלת שייגענו ובאנו הנה?!"
החליטו החסידים, להיכנס אל הקודש פנימה, לחדרו של הרבי, ולשטוח את מצוקתם בפני הרבי. אך מי ירהיב ויאזור עוז להיכנס?!
נמנו וגמרו על כמה מזקני החסידים שישמשו כשליחי הציבור.
היה זה ביום א` של חג השבועות כשנכנסו אל חדרו של הרבי, ולאחר ששמע את שאלתם פתח ואמר: "דעו לכם, שכל העוסק תמיד בתורת רבו, מעיין בהם ומוצא בהם ``לקח טוב`` בעבודת ה`, נקשר הוא לרבו בקשר של קיימא אף בעולם העליון..." והמשיך הרבי ואמר: "ואף השומע דברי רבו ונזכר בהם מזמן לזמן זוכה לקירבתו בעולם האמת ולא אלו בלבד, אלא אף זה שאינו זכור כלל בתורת רבו, ורק בשעת אמירתה נתעורר על ידה לטובה, אף לו ישנה שייכות לרבו בעלמא דקשוט, והוא אשר אנו אומרים בפיוט ה`אקדמות` בחג השבועות: "זכאין כד שמעתין שבח דא שירתא קביעין תהוון בהנהו חבורתא" כלומר אם זכאים אתם אפילו רק בהשגת השמיעה!
תזכו להיות קבועים בהנהו חבורתא, בחבורת הצדיקים"...
א"כ, אפילו אימרה או איזה "ווארט" של דברי תורה יקרים הם בעיני ה`, כל שכן, לימוד מקרא, משנה, תלמוד וחסידות ערכם לא יסולא בפז. וזו התורה הקדושה אותה קיבלנו במעמד הר סיני. אך הבה ונבין מה אירע במתן תורה? מה התחדש במעמד הר סיני?
במעמד הר סיני, ירד ה` על הר-סיני לעיני כל עם-ישראל ונתן לנו את התורה - עשרת הדברות. הדיבור הראשון שנאמר מפי הגבורה היה ``אנוכי ה אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים``. לכאורה, נשאלת השאלה, אם ה` רוצה להסביר את בחירתו בעם ישראל, מדוע אמר ``אשר הוצאתיך מארץ מצרים``, ולא דבר שהוא לכאורה גדול ומכרזי יותר - ``אשר בראתי שמים וארץ``?
הרי בריאת העולם היא לכאורה לאין-ערוך מיציאת מצרים, שהיא ראשית פעולה של יצירת `יש מאין` ומורכבת מאין כמוה, שהרי "הארץ הייתה תוהו ובוהו". א"כ, מה חידוש יותר גדול ביציאת מצרים מאשר בריאת העולם, שבה בחר הקב``ה לציין, בשעת בחירתו, דווקא את יציאת מצרים?!
ההסבר על כך מובא בספרי חסידות, שיש מעלה יתירה ביציאת מצרים על בריאת העולם. אמת שבריאת העולם היא בריאה `יש מאין` ויציאת מצרים היה לכאורה רק שיחרור משיעבוד, כביכול `יש מיש`. בריאת העולם עם כל העוצמה בבריאה של `יש מאין`, אחרי הכל, עוצמה זו היא רק לגבינו, הנבראים, אך לגבי ה` אין בכך כל פלא, הרי ה` הוא `כל יכול` ובריאת `יש מאין` אינה חוץ מיכולתיו... שהרי בריאת העולם הייתה ב`עשרה מאמרות`, בדיבור, ואם באדם הנברא, הדיבור הוא כח חיצוני שנעשה ללא מאמץ מיוחד, כל שכן ה` שברא את העולם ללא מאמץ בעשרה מאמרות, `בדבר ה` שמים נעשו`. זה לא היה חידוש עבור הקב"ה.
לעומת זאת, יציאת מצרים היא פעולה שדרשה את שידוד מערכות הטבע. לאחר שהעולם כבר קיים ויש בו דפוסי התנהגות וחוקים הטבועים בו, כאן הקב"ה כביכול היה צריך להתערב, באותות ובמופתים, לשדד את מערכות הטבע כדי שתהיה יציאת מצרים . ולכן יציאת מצרים היתה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרף - ``נגלה עליהם מלך-מלכי-המלכים, הקב``ה וגאלם``. כאן, ביציאת מצריים נדרש כוח אלוקי פנימי ועליון, גדול לאין ערוך מבריאת העולם שהיה בדיבור, בכוח חיצוני.
זה ההסבר הנפלא של תורת החסידות על כך שהטעם על "אנכי ה` אלוקיך" הוא ``אשר הוצאתיך מארץ מצרים`` ולא "אשר בראתי שמים וארץ".
ההוראה לגבינו:  כשם שאצל ה` - האדם העליון - ישנם שני מצבים האחד של שיגרה ורגילות-טבע, והשני של שינוי אותות ומופתים-מעל הטבע. כך באדם למטה, יש את שני הדברים. אדם המרגיל את עצמו לאורח חיים ישר ונכון, מקטנותו וילדותו זה דבר טבעי ופשוט, זהו דבר הנרכש בקלות כנאמר: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". אבל לבוא ולשנות את הטבע הנטבע מילדות או הרגל נרכש זה קשה כפליים מונים... לשנות הרגל ולהתגבר על מגבלות מושרשות נדרש מהאדם להפעיל כוחות פנימיים כדי להצליח.
את הכוח לכך קיבלנו ביציאת מצרים, לצאת מהמיצרים, לצאת מההגבלות האישיות שלנו. "אתה בחרתנו מכל העמים", בבחירת ה` בעם ישראל ובהוציאו אותם ממצרים על מנת לתת להם את התורה, בזה השריש בנו את היכולות והכוחות לשנות את רגילותינו, לחדש כוחות ולעלות מעלה מעלה בדרך ה`, דרך התורה והמצוות.
חברים יקרים, בהגיענו לחג מתן תורתינו, לאחר ספירת העומר, נתקדש ונקדיש את עצמנו ללימוד התורה - אז נזכה ל`נשיאת ראש` והתאחדות גמורה עם הקב"ה, התקשרות עצומה עם האלוקות והקדושה, וזה ביכולתינו לפעול בעצמנו ובעולם כולו באופן של למעלה מההגבלות.

פייסבוק מייל

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות