פרשת דברים

פרשת השבוע דברים, פותחת בפסוק "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב". פרשן המקרא הגדול רש"י כותב: "לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל". כוונת רש"י שציוני הדרך הללו הם תוכחות לעם ישראל (ברמז) על מה שחטאו באותם מקומות כדי לעורר את לבם להתחרט על אותם מעשים ולשוב בתשובה שלמה.
תוכחתו של משה רבנו את בני ישראל הייתה חמישה שבועות לפני פטירתו, מראש חודש שבט ועד ז` אדר, ולכאורה, בכל ארבעים שנות הילוכם של בני ישראל במדבר משה לא מצא זמן להוכיחם? מה ראה משה רבינו להוכיח את העם דווקא לפני מותו ?! האם זהו העיתוי הנכון לתוכחה?

נפתח ונקדים בסיפור חסידי שארע בזמן שמלכות רוסיה הייתה גוזרת גזרות רעות ומשונות על היהודים, גזרו פעם על כל צדיקי בית צ`רנוביל שלא יצאו מגבול עירם. גזרה זו חלה גם על רבי מרדכי דוב מהורנוסטיפולי הנמנה על צדיקי צ`רנוביל. לימים היה צריך רבי מרדכי דוב להשיא את בנו בחתונה שתתקיים בעיר הומיל ולא ידע אם להפר את גזרת המלכות כדי להשתתף בשמחת בנו.
החליט רבי מרדכי דוב כי יעבור על גזרת המלכות כדי להשתתף בשמחת בנו וכדי שלא יחשדוהו, התחפש לסוחר ונסע בחשאי לעיר הומיל. כשהגיע לעיר כבר לא יכל רבי מרדכי דוב להסתיר את זהותו מאחר והמון חסידים באו לקבל את פניו ולברכו במזל טוב וע"כ החליט כי מיד לאחר החופה ישוב לעירו בטרם תדע על כך מלכות רוסיה.
כשהיה בדרכו חזרה עם בעל העגלה המלווהו, עצר העגלון בטבורו של יער עבות ושומם ופנה לרבי מרדכי דוב ואמר: הרבי הרי יודע שאומנותי לשדוד את הבריות ואני רוצה שהרבי יברך אותי בהצלחה במלאכתי... ואם לא אהרוג אותך על אתר...
רבי מרדכי דוב לא נבהל והשיב לעגלון: יש לי סיפור בשבילך. רבי זושא מאנפולי כשהיה בדרכו התנפלו עליו שודדים ובקשו ממנו שיברכם בהצלחה במלאכתם... ואם לא יהרגוהו. השיב להם רבי זושא: בזמן הקרוב יפול לידכם איזה פריץ עשיר, שימות בידכם וישאיר הון רב... אם תסתפקו בסכום זה ותחזרו למוטב מבטיח אני לכם שתצליחו. ואם לאו, הממשלה תשיג אתכם ותראו שיוליכו אתכם כבולים בשרשראות של ברזל ליד ביתי... וכך היה. חלקם חזרו למוטב והצליחו וחלקם המשיך ללסטם הבריות ונתפסו והובילום קשורים ליד ביתו של רבי זושא. אני - המשיך רבי מרדכי דוב - לא מבטיח לך שום פריץ עשיר! רק אומר לך אם תחזור �!
 �מוטב, תצליח. ואם לאו, אני אומר לך שסופך יהיה שחור וגרוע... ואם תרצה להרגני - הרגני. נכנסו הדברים בלב בעגלון ולא נגע לרעה ברבי מרדכי דוב והביאו למקומו.

חזרה לפרשתינו. משה רבינו מצא לנכון להוכיח את בני ישראל דווקא לפני מותו. מדוע, האם זהו העיתוי? לכאורה, התוכחה היא מצוות ה` "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא" אך לאידך, אדם המוכיח לא מתקבל כאדם חברותי אלא מצטייר כשלילי, כקנאי וכד`. איך הדברים משתלבים?!
אלא, הכל נמדד, כפי שאומרים, במבחן התוצאה. אם התוצאה מהתוכחה היא שלילית, שהאדם המוכח לא מקבל את התוכחה, מתבצר בעמדותיו ומתגונן אז אולי היה עדיף שלא להוכיח. החוכמה היא לדעת כיצד להוכיח, על מנת שהדברים יתקבלו אצל השני והביקורת תורגש כבקורת בונה ומעילה אצל המוכח.
משום כך, ודווקא משום כך, משה רבנו בחר להוכיחם לפני פטירתו דווקא, כעיתוי הטוב ביותר והמבטיח שעם ישראל יקבל את תוכחתו. ראשית, עם ישראל יווכח שאם משה רבינו מקדיש את ימיו האחרונים כדי להוכיחם בוודאי זה נובע מצד אהבתו אליהם ולכן העם ודאי ירצה לקבל את התוכחה ממנו. מעלה נוספת בתוכחה לפני מותו היא, שאם בני ישראל יחטאו לאחר התוכחה הם לא יתביישו בפני משה שכבר נפטר... זו הייתה חשיבתו של משה בתכחתו לפני מותו דווקא כדי שהתוכחה תתקבל והעם לא יהיה בהתגוננות אלא יאזין לדבריו של משה, מתוך הבנה שמלותיו האחרונות, "צוואתו", הן החשובות והמשמעותיות ביותר עבורם.
בתוכחת משה את בני ישראל לפני מותו הראה להם משה שכל מאמציו מוקדשים אך ורק לטובת עם ישראל ולא לתועלתו האישית. לכן הם ידעו מעל לכל ספק, שדברי התוכחה של משה, מגיעים רק ממקום של אהבה כלפיהם.

וכאן חברים, טמון המסר הנכון. סוף מעשה במחשבה תחילה, כשאנו באים לקיים מצוות תוכחה עלינו להבטיח את קבלת התוכחה אצל המוכח, אחרת יצא שכרנו בהפסדנו. ראשית עלינו להתנהג כראוי, לפחות בדבר עליו אנו מנסים להוכיח, זה כבר פועל חצי עבודה שהמוכח רואה שהמוכיח שלם, הגון וישר בדרכיו. שנית, תנאי המקום והזמן צריכים להיות מתאימים לתוכחה כדי שתתקבל. באוירה רגוע ונכונה עם כנות המשתקפת מהדברים כדי שהמוכח יראה ויבין שהמוכיח רוצה בטובתו גרידא.
הדברים אמורים במיוחד בימים אלו, ימי בין המצרים וימי חורבן בית המקדש, על שנאת חינם, יבנה במהרה בימנו. אמן. גל מחאות שוטף את ארצנו בימים אלו. אלפים מפגינים, מוחים ושובתים בחוצות ערי ישראל, על מחיה יקרה, חינוך, מצוקת דיור, רפואה וכו` ואתה שואל את עצמך, האם זו מצוקה אמיתית או משהו חיצוני גרידא? לדעתי אכן יש מצוקה חברתית אמיתית בעיקר לשכבות הביניים ומטה, מחסור בדיור, חינוך וכלכלה יקרים וכו` וכו` ובודאי על ממשלת ישראל לתת את הדעת על מנת להקל על שכבות אלו. אבל מצד שני חוששני כי יוזמי המחאות כוונותיהם ומטרותיהם אינם אלא פוליטיים ומה שישאר מכל גל המחאות יהו!
 שנאה פילוג ומחלוקת בעם ישראל.
בימים אלו בהם אנו אבלים על חורבן בית המקדש כתוצאה משנאת חינם עלינו להתחזק ולהוסיף באהבת חינם. אם גל המחאות מטרתו להביא רווחה וטובה לשכבות האולוסיה הרי שהוספנו באהבת ישראל וכולי תקווה שזו המטרה. כי אחרת, אם המטרה פוליטית הרי שהשגנו את ההיפך ח"ו. נקווה כולנו כי המטרה היא הוספת באהבת ישראל בבחינת "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" ובכוחות משותפים בין כל חלקי העם נוכל לעשות הרבה למען עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל.
ברכת שבת שלום, צום קל ויהפכו ימים אלו לימי ששון ושמחה וימים של אחדות אמיתית בין כל חלקי העם. אמן.