פרשת ואתחנן

בפרשתינו ואתחנן - המכונה גם בשם שבת `נחמו` על שם תחילת ההפטרה `נחמו נחמו עמי` - אנו מצווים "לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו ממנו, לשמור את מצוות ה` אלוהיכם, אשר אנוכי מצווה אתכם". הווי אומר, אסור להוסיף על תרי"ג מצוות ה` ואסור גם לגרוע מהן כפי שרש"י מביא בשם הספרי: "כגון חמש פרשיות בתפילין, חמשת מינין בלולב, וחמש ציציות, וכן לא תגרעו". ולכאורה, האיסור `לא תגרעו" עוד מובן שאין להחסיר מתרי"ג המצוות אבל מה רע להוסיף עוד מצווה?! יתירה מכך, האיסור של `לא תוסיפו` אף קודם לאיסור "לא תגרעו ממנו", למרות שלכאורה האיסור לגרוע חמור יותר...?!

נקדים בסיפור ששמעתי לאחרונה מרב מסוים בישראל, ששמע זאת מבעל המעשה בעצמו הרב הרב ישראל לבקובסקי שפגש פעם ביהודי שומר תורה ומצוות, ירא שמים, המקפיד על קלה כבחמורה שסיפר לו כיצד עצת הרבי הצילה את בנו מרדת שחת ה"י.
היהודי מספר כי הוא בוגר ישיבת `תורה ודעת` בניו יורק, הקים משפחה, והשקיע המון בחינוך ילדיו, אך הנה בנו בן השש עשרה כשהיה כבר בישיבה, החל לסגת בלימודיו, הדרדר במצבו הרוחני עד שסולק מהישיבה ומכאן הדרך הייתה קצרה לפריקת עול תורה ומצוות עד שהגיע ה"י לשאול תחתית... היהודי לא ידע מה עליו לעשות עם בנו, שהקשר עימו כמעט נותק, ולא ידע כיצד לנהוג?... בהמלצת חבר קרוב, הגיע לפגישת-יחידות עם
הרבי מליובאוויטש. היה זה בשעה שתיים לפנות בוקר - מספר היהודי - ושפכתי את ליבי לפני הרבי מה עלי לעשות? כיצד אני מחזיר את בני לדרך הסלולה, דרך התורה והמצוות? הרבי הקשיב לי וכשסיימתי השיב: "עליך רק להעניק לו חום ואהבה, אל תכעס עליו אלא השתדל תמיד לאוהבו ולהעניק לו את אהבתך" חזרתי לביתי והתחלתי לנהוג כעצת הרבי, בתחילה ללא שינוי במצבו של בני אך לאחר תקופה, לפתע הטלפון בבית צלצל ועל הקו היה בננו שביקש להגיע לשבת... בהמשך הגיע לחגוג עימנו את אחד החגים ועם הזמן חזר לדרך המלך ב"ה, כיום בני  - מסיים היהודי - הקים בית בישראל לשם ולתפארת, יש לנו נכדים ממנו ומשמש כחזן בבית הלבן בימים הנוראים... לימים הגעתי לרבי להודות לו על כך ועוד לפני שפציתי את פי אמר הרבי "אתה רואה רק בקירוב, רק בקירוב...

חזרה לפרשתינו, תרתינו היא תורת אמת, תורה ניצחית שאינה משתנה לפי רוח הזמן "זאת התורה לא תהא מוחלפת" היא אקטואלית היום בדיוק כפי שהייתה אקטואלית לפני חמשת אלפים שנה.
`לא תוסיפו ולא תגרעו`, זהו אחד הדברים היסודיים בשמירת התורה, שבהיותה ספר חוקים שנתקן ע"י אלוקים - לא כשאר חוקי העמים ותורתיהם שנקבעו בידי בני- אדם - אינה ניתנת לשינוי. למשל: תפילין כשרות הן אלו שארבע מפרשיותיה של התורה כתובות בהן, ובשום אופן אין להוסיף פרשיה חמישית. וכך בשאר המצוות: יש ללבוש ציצית עם ארבע כנפות ולא חמש, ליטול בסוכות ארבעה מינים, לא פחות ולא יותר. לכן חשוב, יותר מכל, ללמוד את התורה, לקיים בפועל את הנאמר בה - ללא שינוי - ולהורישה לדורות הבאים כנאמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים ... והודעתם לבניך ולבני בניך".
כאותו המשל על מלך אחד שקרא לשריו והזהירם שלא להתערב עם שום אדם כל ההתערבות שהיא... לאחר זמן נפגש  שר האוצר עם יהודי בשוק שהחל לצעוק `יש גיבנת לשר`, `יש גיבנת לשר` והוא מיישר אותה עם מילוי כריות...
השר הזדעזע לשמוע שטויות אלו ורצה להכותו להענישו. לפתע היהודי הציע לו 100.000 דולר. אם יוכיח שהוא טועה... ואין לו גיבנת. השר שמח שנפל בחלקו להעשיר את קופת המלך ולהוכיח את תפקידו. השר היתפשט לקול צחוקם של הציבור, ואכן הרויח השר 100.000 דולר, השר הלך שמח  וטוב לבב למלך, וסיפר לו את הסיפור, שהצליח להעשיר את קופת המדינה ב-100.000 דולר.
צעק עליו המלך: "שוטה שכמותך", "אני התערבתי עם אותו יהודי ואמרתי לו שאם יצליח להפשיטך בשוק יקבל ממני מליון דולר. היהודי היה חכם שנתן 100.000 דולר כדי להרויח מיליון דולר...
`לא תוסיפו` כי כל המוסיף - גורע. אין אנו מבינים חשבונו של עולם וכשנצטווינו על תרי"ג מצוות אין להוסיף או לגרוע מהם, או אם נצטווינו על קיום מצווה דווקא באופן כזה אז אין לשנות, כי זו כוונתו של הקב"ה ויש בכך מטרה ותכלית ומי שמשנה - גורע או מוסיף - הרי שלא קיים את כוונה ה` בדיוק, כפי שאמר פעם רבי יהונתן אייבשיץ, הידוע בחוכמתו ובפיקחותו "התורה היא סם חיים, תרופה שבאה לטהר את האדם מכל הרע שבו. לפיכך לא תוסיפו ולא תגרעו, שכן תרופה יש לקחת לפי מידה בדוקה ומדודה. מידה קטנה יותר אינה מועילה, ומידה גדולה יותר מזיקה..."

חברים יקרים, זו משמעות הציווי `לא תוסיפו`, קטוננו מלהבין את כוונת השם יתברך במצוותיו הרי "לא מחשבותי מחשבותיכם" מה לנו להכניס את שיכלנו, קצר הרואי, ולהתאים את התורה לפי ההגיון העכשווי כאותו אדם המעוניין להרוויח מאה אלף דולר בהפסד של מליון דולר רק בגלל שהיא חשב אחרת מהכוונה הנכונה.
מעניין, שלאחר האיסור `לא תוסיפו` מייד כתוב הציווי להיזהר מעשות פסל, תמונה או כל צורה המשמשת כביטוי וסמל לאלוקים. כמו כן אין לעבוד או להשתחוות לשמש ולירח, יהודי שמתחיל להכניס את השכל וההבנה שלו בתורה, אין לדבר גבול ואז הוא לפעמים יכול למצוא ק"ן הסברים וטעמים מדוע הוא יכול להתחתן עם בחורה לא יהודייה.. ואגב, לא אחת אני נפגש עם יהודים המגיעים כאן למוסקבה ששואלים "כבוד הרב מדוע הרבנים עושים כל כך הרבה קשיים בענין הגיור? או, אדם שאבא שלו יהודי ואימו גויה, או אשתו יהודייה ומשרת בצבא, משלם מיסים ונאמן למדינה, מדוע הוא לא נקרא יהודי?! התשובה לכך היא דווקא מהאיסור `לא תוסיפו ולא תגרעו`... אם אני מסתכל על הציווי של ה` כשאר חוקי העמים ותורתיהם שנקבעו בידי בני- אדם, הרי הן ניתנות לשינוי, אז אפשר לומר, זה היה טוב ויפה לפני אלפיים או ארבעת אלפים שנה אבל היום במאה עשרים יש להתחשב במציאות העולמית, מה לעשות, אין לנו הרבה יהודים וצריכים לקבל כל אדם כיהודי. אבל אין אומתינו אומה אלא בתורתה הניצחית, תורת אמת מה` אמת, שאינה משתנית לפי רוח הזמן "זאת התורה לא תהא מוחלפת" היא אקטואלית היום בדיוק כפי שהייתה אקטואלית לפני חמשת אלפים שנה
זו כוונת ה` במצוותיו ואל לנו לסטות כמלוא נימה מהם. כשם שאדריכל הנותן תכנית בניה אסור למנהל העבודה לסטות ממנה מאומה, כי אחרת הבניין בסכנת התמוטטות כך במצוות ה` יש כוונת בקיומם בדיוק כפי שנצטווינו וא"כ יהודי הוא - כפי המובא בהלכה - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה בלבד. מעבר לכך, הוא יכול להיות נאמן למדינה, לשרת בצבא וכו` ובאמת מגיע לו את כל הזכויות המוגדרים בחוק על מסירותו למדינה אבל זה לא הופך אותו ליהודי כלל וכלל. "לא תוסיפו" כי לא זו הכוונה.

בשבת זו, `שבת נחמו` נתאחד מתוך אהבת ישראל ומתוך שמחה ונזכה לגאולה שלימה ולתנחומים האמיתיים של עם ישראל בבנין בית המקדש השלישי וביאת גואל צדק בקרוב ממש.
כפי שציינתי מצורף בזה ניגון מיוחד לשבת "ידיד נפש". הניגון הולחן על הפיוט `ידיד נפש`, שחובר בצפת, על ידי תלמיד `האריז"ל המקובל רבי אלעזר אזכרי, מחבר `ספר חרדים`. פיוט זה נכתב כאקוסטריכון על `שם הויה`, וכפיוט כיסופין ואהבה לקב"ה.