פרשת כי-תצא

| י' אלול התשע"א | 09.09.11 | 00:00

בפרשת השבוע אנו קוראים על מצוות `מעקה`. "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה
לגגך" - כשאדם בונה בית חדש, מוטלת עליו החובה לבנות מעקה מסביב לגג.
והתורה מנמקת ומזהירה: "ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו".
ולכאורה לא מובן, הרי מצוות בניית המעקה חלה גם (ובעיקר) על מי שקנה בית
ישן ללא מעקה, שלא יפול אדם ממנו, אם-כן, מדוע מציינת התורה דוקא בית
חדש? דבר נוסף, מלשון הפסוק "כי יפול הנופל ממנו" משמע שהאדם נפל כבר
הרבה פעמים, נופל לשון רבים, אם-כן מה תעזור ההתראה?!

כהגלנו נפתח בסיפור חסידי שסיפר המשפיע האגדי, הרב מענדל פוטרפס ע"ה שהיה
מגדולי החסידים בדורנו ונפטר לפני כעשור בערך. אבא ע"ה העריכו ביותר והיה
קרוב אליו.

חסיד היה לאדמו"ר הזקן שהיה עני מרוד, בעל משפחה גדולה שהרעב שרר תמיד
בביתו והפרוטה בקושי הייתה מצויה בידו, אך מנהג היה לו לחסיד זה, מידי
שנה בהגיע הימים הנוראים היה נוסע לחסות בצילא דמהימנותא אצל הרבי -
האדמו"ר הזקן. ובזמן זה היה שקוע ראשו ורובו בלימוד התורה ובדברי החסידות
שהיה שומע מהרבי. בזמן זה היה שוכח לגמרי ממצב משפחתו ומהעוני והדוחק
השורר בביתו.
כשהגיע הזמן לשוב לביתו, היה נכנס אל הרבי לבקש ברכה, בלשון החסידים זה
נקרא `יחידות`, ואז היה מבקש מהרבי ברכה שכל מה ששמע מהרבי יקלט במוחו
וליבו ויוכל לעבוד את ה` בלב שלם. אך ברכה לפרנסה לא ביקש. הרבי ברכו
והוא חזר לביתו.
כשהגיע לביתו, ראה שוב את העוני והדלות בביתו, את הגג הדולף ומשפחתו
הרעבה, היה שוב נעצב ולא יכל להתרכז בלימודו כלל, ואף אשתו הייתה שואלת:
הרבי נתן ברכה לפרנסה? או אז, היה מרכין את ראשו בבושה רבה. החליט החסיד
לנסוע שוב אל הרבי ולבקש את ברכתו לפרנסה. אך בטרם יצא הזהירתו אשתו לבל
יהין לחזור הביתה בלי ברכת הרבי!
כשהגיע שוב אל הרבי, שוב שקע בלימודו ובדברי חסידות וכשהגיע העת לחזור
ונכנס לבקש את ברכת הרבי, קשה היה לו לבקש ברכה לפרנסה, שכן, איך אפשר
לבקש על גשמיות במקום כזה קדוש? היה תוהה בליבו... ולא יכל למלא אחר צו
אשתו.

אך הרבי צופה למרחוק ורואה נסתרות מיד פנה אליו ואמר: למעלה, לפני הקב"ה
עומדות נשמות ערטילאיות. נשמות אלו, כשחיו בעולם הזה לא למדו תורה ולא
קיימו מצוות. אך לפני צאת נשמתם, הרהרו תשובה בליבם. הנשמות האלו - המשיך
הרבי - אין להם מנוחה. שכן, בגיהנום אין מקומם כי נתקבלה תשובתם. בגן עדן
גם אין מקומם שכן כיצד יהנו מזיו השכינה אם לא הכינו לבושיהן בתורה
ובמצוות. והן תלויות ומתחננות לפני הקב"ה שיוריד אותם שוב לעולם הזה על
מנת לתקן ולקיים תורה ומצוות אפילו מתוך יסורים וחיי מחסור כדי שיוכלו
להיכנס בשערי גן עדן ולהינות מזיו השכינה.
נשמתך - ממשיך הרבי -- היא אחת מנשמות אלו, אלא שזכית ותפילת נשמתך
התקבלה והקב"ה הוריד את נשמתך שוב לעולם הזה... סע לביתך ועסוק בתורה
ובעבודת ה` מתוך שמחה וטוב לבב. סיים הרבי את דבריו.
המשפיע, הרב פוטרפס, היה מוסיף: אין איתנו יודע עד מה. האם אנחנו ממלאים
את תפקידינו בעולם? האם נשמותנו הן מאותן נשמות ערטילאיות? בואו נחשוב
איך אנחנו מתקדמים בתורה ומצוות ולא נחכה ח"ו למאה ועשרים.

חזרה לפרשתינו: בתורת החסידות מבארים את מצוות מעקה באופן מעמיק יותר,
ברובד פנימי ומשמעותי בעבודת האדם לבוראו.
נוסף על משמעותה הפשוטה של המצווה, בבניית מעקה פיזי לגג הבית, נותנת
התורה גם הוראה בחיי האדם. ישנם שלבים בחיי האדם שהוא `בונה בית חדש`.
כלומר, הוא פונה לכיוון חדש בחיים. זה יכול להיות הקמת משפחה, עסק חדש או
כל שלב שהוא חדש בחייו לגבי מצבו הקודם.
אומרת התורה לאדם: כשאתה בונה בית חדש, עולה שלב חדש בחיים: "ועשית מעקה
לגגך". אל תסתפק ב`מעקה`, במערכת הגדרים והערכים שהיו לך עד עתה. מאחר
ואתה עובר עכשיו ל`בית חדש` ועומד לפני אתגרים חדשים. עליך לעשות `מעקה`
חדש – להציב לעצמך גדרים חדשים, כדי שלא תגיע, חלילה, למצב ש`ייפול
הנופל`.

עקרון זה קיים גם בסדר יומו של יהודי. יהודי, מיד בקומו בבוקר משנתו הוא
פונה אל בית-הכנסת לתפילה ולאחריה ישב וילמד מעט תורה ורק לאחר מכן הוא
יוצא אל עסקיו ויתר עניני החולין. מרגע זה עליו לדאוג, לא רק שלא "יפול"
חלילה ולא יושפע מהעולם הגשמי ותאוותיו, אלא גם שינהל את עסקיו על פי דרך
התורה. וזה נרמז במצוות "מעקה".
מהותו של המעקה שהוא חזק מן האדם עצמו. שכן, אילוּ היינו סומכים על האדם
עצמו, לא היינו זקוקים למעקה. הצורך במעקה בא דווקא מחשש שהזהירות העצמית
- של האדם - לא תספיק, ולכן יש צורך להגן על האדם באמצעות מעקה, שיוכל
לבלום אותו מליפול.
ה`מעקה` הרוחני הוא החלטות תקיפות וחזקות שלא יתערערו לעולם. אלה יסייעו
לאדם לעמוד באתגרים החדשים ולהבטיח שהבית החדש יהיה יציב ואיתן.
כשם שהמעקה מוכרח להיות גבוה יותר מהבית עצמו, כך כל הגדרים שאדם מקבל על
עצמו צריכים להיות חזקים ובלתי מעורערים מתוך החלטות תקיפות. ובנוגע
למעשה בפועל יש להוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות בהידור, להזהר יותר
מעבירות ולהרבות בהנהגות טובות.

חברים יקרים, הימים אלו, ימי הרחמים והסליחות. בחסידות מתארים את התקופה
הזו "מלך בשדה" הקב"ה פתוח לכולנו ומקבל את כולם כמו שהם "בשדה", בפנים
מאירות וממלא את בקשותינו לטובה ולברכה. ננצל את ההזדמנות, הבה נסתכל
קדימה, מעתה נהיה רק בתקומה ולא בנפילות ואז  הקב"ה יעזור לנו להתקדם,
להצליח ולעלות מעלה מעלה.

כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה, שנה של תקומה ואך טוב וחסד יהיה לנו
ולכל בית ישראל.אמן.

פייסבוק מייל
הנקראים ביותר

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות