חגים ומועדים

ראש השנה

בעמדנו בערב ראש השנה מן הראוי כי ניתן את דעתנו על מהותו של יום ראש השנה. מצד אחד, ראש-השנה הוא יום הדין... מצד שני, הנקודה המרכזית של ראש-השנה היא הכתרת הקב"ה למלך על העולם...

| כ"ט אלול התשע"א | 28.09.11 | 00:00

בעמדנו בערב ראש השנה מן הראוי כי ניתן את דעתנו על מהותו של יום ראש השנה. מצד אחד, ראש-השנה הוא יום הדין שבו נגזר ונפסק על כל אדם את צרכיו הגשמיים והרוחניים לכל השנה, ולכן, אנו מבקשים בתפילות ראש-השנה על צרכינו הגשמיים: בנים, בריאות ופרנסה והן על צרכנו הרוחניים: קדושה, טהרת הלב, מחיקת עוונות, ועוד. מצד שני, הלוא ידוע כי הנקודה המרכזית של ראש-השנה היא הכתרת הקב"ה למלך על העולם, כפי שאנו אומרים בתפילות החג "מלוך על העולם כולו בכבודך", "מלך על כל הארץ", "המלך הקדוש", ועוד.והדברים לכאורה סותרים, שכן, הכתרת ה` למלך עלינו, משמעה ביטול מוחלט כלפי המלך. ביטול מוחלט פירושו ביטול כל הרצונות האישיים, גם הגשמיים ואפילו הרצונות הרוחניים. נשאלת אפוא השאלה: כיצד אפשר לחבר בין שתי עניינים המנוגדים זה לזה בתכלית – לעמוד בתנועת-נפש של ביטול מוחלט אל הקב"ה, ובה בעת לחשוב ולבקש על הצרכים האישיים?!
כדרכנו נפתח הסיפור חסידי על הבעל שם טוב הקדוש שציווה פעם לאחד מחסידיו, רבי זאב וולף קיצעס, שילמד את הכוונות, על פי הקבלה, של סידור התקיעות, כי הוא יהיה מסדר התקיעות ובעל התוקע בבית מדרשו של הבעל שם טוב בראש השנה. למד רבי זאב את הכוונות וכתב אותן על גליון מיוחד והניחו בכיס בגדו בכדי שיוכל להסתכל בו בשעת סידור התקיעות. הדבר לא מצא חן בעיני הבעל שם טוב, והגליון נשמט ונאבד. בבוא ר` זאב לסדר את התקיעות, התחיל לחפש את הנייר עם הכוונות בכיס בגדו, וכשלא מצאו, לא ידע מה לכוון...  הדבר ציער מאוד את רבי זאב, התמרמר בלבו, ובכה בכי תמרורים בלב נשבר ונדכה, והיה מוכרח לסדר התקיעות בלי שום כוונה.אחר התפילה אמר לו הבעל שם טוב: בהיכל המלך נמצאים הרבה חדרים והיכלות, ומפתחות שונים ומיוחדים לכל דלת, אך יש כלי אחד שעל ידו אפשר לפתוח כל המנעולים כולם, והוא הגרזן. הכוונות הן מפתחות לשערים שלמעלה, ולכל שער כוונה אחרת, אבל לב נשבר יכול לפתוח כל השערים וההיכלות כולם...אכן, עניינו של ראש השנה הוא המלכת הקב"ה על העולם בביטול עצמיותו ורצונו של האדם ובכל זאת אין בכך סתירה לעובדה שיהודי מבקש בראש-השנה גם על צרכיו. שכן, גם כאשר יהודי מבקש על צרכיו, אין כוונתו למען עצמו, דהיינו שיהיה לו שפע גשמי – אלא בקשתו באה כהמשך לעניין "תמליכוני עליכם". הייתכן?!כדי שאכן הקב"ה ימלוך על העולם ומלכותו תחדור במציאות העולם, על היהודי להתעסק בענייני העולם ולעשות מהם "מכון לשִׁבתו יתברך".
מבואר בספרים שלכל יהודי ויהודי יש חלקים מסויימים בעולם, בהם הוא צריך `לטפל`. למשל,  כשיהודי אוכל ושותה כדת, הרי הוא `מברר` בכך את המזון ומעלהו לקדושה. כאשר יהודי מרוויח את פרנסתו על-פי תורה ומנצל לאחר מכן את הכסף למטרות ראויות ואף מפריש ממנו לצדקה – הוא `מברר` את הכסף. מברר- הכוונה - מצרף, מזקק. עושה אותו נקי מכל פסולת.הדבר מבוסס על פי שיטת הבעל שם טוב שהזכרנו, שאומר על הפסוק  בתהילים "רעבים גם צמאים, נפשם בהם תתעטף". לכאורה, מה עניין רעב וצמא של הגוף אצל התעטפות הנפש? אלא מסביר הבעש"ט שאצל יהודי, גם הרעב והצמא של הגוף, נובעים ממקור רוחני – מהנפש. הנפש משתוקקת `לברר` את הניצוץ האלוקי שבתוך דבר המאכל או המשקה, והשתוקקות זו היא שמולידה רעב וצמא של הגוף הגשמי. כך  בראש השנה, כאשר יהודי עומד בראש-השנה בתפילה ומבקש מהקב"ה שייתן לו בנים, חיים ופרנסה – גם אם בשעת מעשה הוא חושב על עצמו ומתכוון למילוי צרכיו האישיים, כפשוטם – תפילתו משקפת בקשה אמיתית ועמוקה יותר של נפשו, להשלים את הכוונה העליונה, להחדיר קדושה בעולם ולהמליך עליו את הקב"ה.נמצא אם-כן שכאשר יהודי עומד לפני הקב"ה בראש-השנה ומבקש על בנים, על חיים, על פרנסה – אין הוא מתכוון לתועלתו האישית, אלא למילוי כוונת הבורא ולהשלמת תפקידו בעולם המלכת הקב"בה למלך על העולם ובתוך העולם.חברים יקרים, בהתקדש עלינו השנה החדשה, תשע"ב, נבוא כולם לבית הכנסת, נשפוך שיח לפני בורא עולם, נמליך את ה` על כל העולם ונבקש גשמיות ורוחניות, בנים, בריאות פרנסה, קדושה, טהרת הלב, מחיקת עוונות וכו` כי זהו חלק בלתי נפרד מהמלכתו של ה` על העולם וחלק מתפקידנו בזיכוך העולם והכנתו למכון לשבתו יתברך. שמעתי פעם ממזכירו של הרבי, הרב יהודה קרינסקי, שהרבי אמר פעם לכתבת של ה`ניו ורק טיימס` שבראש השנה הקב"ה ממליך את עצמו על כל העולם גם על אינם יהודים... ככה שלכל העולם יש חלק מיוחד בראש השנה וכולם יכולים לבקש גשמיות מהקב"ה.לסיום ברצוני לאחל לכל אחד ואחת מכם, שנה טובה ומתוקה, כתיבה  וחתימה טובה,  ונזכה לשנה של גאולה במהרה בימינו ממש.

פייסבוק מייל

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות