פרשת וירא

פרשת העקידה, הלא הוא ניסיון עקידת יצחק המתואר בפרשתנו, נחשב לניסיון הקשה ביותר מבין עשרה נסיונות בהן נתנסה ועמד אברהם אבינו ע"ה. לא בכדי מידי יום אנו קוראים את סיפור העקידה כהקדמה לתפילת השחר, ופרשת העקידה נקראת בראש השנה, נזכרת בברכת הזכרונות: "ועקדת יצחק היום לזרעו ברחמים תזכור" אין זאת אלא משום יחודיותו של ניסיון זה על כל הנסיונות האחרים. מדוע באמת נחשב נסיון העקידה לניסיון הקשה ביותר הרי כל ניסיון וניסיון היה קשה כשלעצמו ובודאי לא היה פשוט כלל וכלל, על סמך מה החשיבו חז"ל את ניסיון העקדה לקשה מכולן, ובעצם, מהו יחודיותו של ניסיון זה?
בטרם ניגש אל ההסבר נקדים ונפתח, כדרכינו, בסיפור שסיפר `בעל התניא` ומייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי: פעם אחת כשהיתי בחצרו של מורי ורבי, המגיד ממעזריטש, - מספר רבי שניאור זלמן - שמעתי שיחה בין שלושה חסידים ש`דנו` ביניהם "מה היה המיוחד כל כך בעקדת יצחק?" שאל החסיד הראשון. "אם אלוקים היה מתגלה אליי ומצווה עליי להקריב את בני יחידי, האם לא הייתי מציית לו?" ומיד השיב: "אילו אלוקים היה אומר לי להקריב את בני יחידי, הייתי דוחה קצת את מעשה ההקרבה בכמה ימים. גדולתו של אברהם הייתה נעוצה בכך שהוא קם מוקדם בבוקר כדי למלא מיד אחר הצו האלוקי". אמר החסיד השני: "אילו אלוקים היה אומר לי להקריב את בני יחידי, כאברהם, גם אני לא הייתי מבזבז אף רגע והייתי מבצע את פקודתו מיד. אבל הייתי עושה זאת בלב כבד.
גדולתו של אברהם הייתה גלומה בעובדה שהוא הלך לעקדה בלב מלא שמחה על ההזדמנות להגשים את רצונו של אלוקים". אמר החסיד השלישי: "אני, כאברהם, הייתי ממלא אחר רצון אלוקים מיד ובשמחה. אני חושב שייחודיותו של אברהם התבטאה בתגובתו כאשר גילה שמדובר היה במבחן בלבד. כאשר אלוקים ציווה עליו, "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה..." אברהם התמלא שמחה – לא מפני שבנו יחידו ניצל ממוות, אלא מפני שניתנה לו הזדמנות למלא צו אלוקי נוסף..." סיכם רבי שניאור זלמן את הסיפור ואמר: "האם אתם סבורים שהיו אלה דיבורי סרק? כל אחד מהם תיאר את מידת ההקרבה העצמית שהוא עצמו הגיע אליה בעבודת ה` שלו".

בעצם עניין ניסיון העקידה ויחודיותו, מבואר בספרים הקדושים שניסיון העקידה לא היה רק ניסיון קשה מנשוא, ולא רק עניין של מסירות נפש של ויתור על בנו-יחידו למען מטרה נעלית ככל שתהיה. בניסיון העקידה אברהם אבינו הקריב לא רק את בנו כפשוטו אלא גם את עצמו ממש, אברהם אבינו הניח בצד את כל עצמותו בביטול מוחלט לרצון ה`. לכאורה, גם בניסיון בכבשן האש מסר אברהם את נפשו שלו בפועל ממש ומה החידוש בעקידת יצחק? אלא שיש הבדל בין שני נסיונות אלו. אכן בניסיון כבשן האש אברהם אבינו מסר את נפשו ממש אך בניסיון העקדה אברהם אבינו לא רק מסר את הנפש אלא גם הקריב את עצמו, את מהותו בביטול מוחלט לרצון ה`.
בפרשת לך לך מספרת התורה על הדין ודברים בין הקב"ה לאברהם בענין הבטחת הזרע. "ויאמר אלוהים, אל-אברהם, שרי אשתך, לא-תקרא את-שמה שרי כי שרה, שמה. ובירכתי אותה, וגם נתתי ממנה לך בן ובירכתיה והייתה לגויים, מלכי עמים ממנה יהיו... ויאמר אברהם, אל-האלוהים:  לו ישמעאל, יחיה לפניך. ויאמר אלוהים, אבל שרה אשתך יולדת לך בן, וקראת את-שמו, יצחק והקימותי את-בריתי איתו לברית עולם, לזרעו אחריו... ואת-בריתי, אקים את-יצחק, אשר תלד לך שרה למועד הזה, בשנה האחרת". הבטחת הקמת האומה היהודית מאת הקב"ה היא מיצחק בלבד ולא מישמעאל! כיצד ייתכן שהקב"ה יצווה לאברהם לקחת את בנו יחידו שהובטח לו "כי ביצחק יקרא לך זרע" ולשוחטו על המזבח?!...?!

בניסיון זה אין כאן מסירות נפש גרידא למען קיום רצון ה` כבנסיון כבשן האש, או המילה, יש כאן הנחת והקרבת עצמותו של אברהם אבינו שהניח בצד את שכלו לחלוטין ולא העלה במחשבתו איך יקרא זרע ביצחק והוא שוחטו?! זו הייתה גדלות נסיון העקידה, ההקרבה עצמית והויתור על כל האינטרסים העצמיים שלו. ביטול מוחלט לרצון ה`. חז"ל אומרים "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב" הדברים מופלאים, מי מאיתנו יכול להתקרב לדרגתם של אברהם יצחק ויעקב? איך אדם יכול לאחל לעצמו דרגות בשיעורי קומה שכאלו? אלא מבואר שבכל זאת, את מהות עניינם של האבות הם הורישו לנו וכל אחד בדרגתו הוא, יכול לפעול כאברהם אבינו בעת הנסיונות.

חושבני, שהמוטיב המרכזי שהזכרנו בניסיון העקידה, בו אברהם אבינו הניח בצד את שיכלו, מציאות ועצמיותו בביטול מוחלט לרצון ה` צריך לשמש עבורנו מודל להתמודדות וההסתכלות על החיים בכלל ובעת ניסיונות, ולמי אין כאלו, בפרט. כמעט על כל צעד ושעל בחיים, כיהודים שומרי מצוות, אנו משתדלים ומתאמצים להיות מציאותיים ורציונאלים, אנו מפעילים שיקול דעת ומחשבים הפסד כנגד ריוח, מה יצא לי מזה... אברהם אבינו מלמדנו שלפעמים האדם צריך לצאת מעצמו, להניח את מציאותו ושיכלו בצד ולומר לעצמו, זהו רצון ה` אז אני עושה ללא חשבון! בבחינת `השלך על ה` יהבך`, תשאיר להקב"ה את החשבונות... ניקח כדוגמא, ניסיון שאנו מתמודדים איתו כל יום, ובאמת הוא ניסיון גדול, מצוות הצדקה. האדם עמל קשה על הכסף, לא אחת מסכן את עצמו ושם נפשו בכפו על מנת להרוויח את כספו ובנפשו יביא לחמו, אומרים לו `תתרום` תקיים מצוות צדקה. האדם החושב והרציונאל אומר לעצמו רגע, יש לי לשלם חובות כך וכך, אני כעת מושקע בעסק או ברכישת דירה. אין מצב! לא יכול... 
פעם אחת נפגשתי עם יהודי אמיד מאוד, עניינתי אותו בפרוייקט מיוחד של חסד וצדקה ובקשתי ממנו תרומה של מאה אלף דולר... הגביר שמע, שאל והתעניין אפילו נתן כמה עצות והזכיר כמה אנשים טובים שיכולים לעזור, אך לבסוף הפטיר, מצטער איני יכול לתת לך. אמרתי לו אתה יודע מה, תתרום כמה שאתה חושב אפילו אלף דולר או מאה דולר. בסופו של דבר הוא לא נתן כלום... דנתי אותו כמובן לכף זכות שייתכן שבאותו זמן המצב לא היה מי יודע מה מזהיר אצלו וכו` אך עלינו לדעת כי לפעמים עלינו להתנהג כאברהם אבינו בניסיון העקידה שהקריב את עצמו ממש והניח את שכלו, את המציאות והרציונאל בצד למען המטרה. ודווקא בעניין הצדקה יש לנו הבטחה מהקב"ה "בחנוני נא בזאת" כביכול, הקב"ה אומר תנו צדקה ותבחנו אותי אם לא אתן לכם חזרה בכפל כפליים ובשפע ברכה והצלחה. הרבי התבטא פעם בעניין מצוות צדקה שעל האדם לתת גם מעבר ליכולתו כי בעצם ההחלטה שקיבל על עצמו לתת מעבר ליכולתו הוא פתח את הצינור להמשכת הברכה והשפע אליו על מנת שיוכל לעמוד בדיבורו ולתת את מה שהבטיח לתת.

כמו בעניין הצדקה כך המצוות אחרות עלינו לקיים את המצוות בהידור ללא התחשבניות כאלו ואחרים אלא לקיים את רצון ה` בביטול מוחלט כאברהם אבינו ולהיות דוגמא חיה בכך לחברינו ומכרינו, וכשהם יראו אותנו מתנהגים בדרכו של אברהם אבינו הם ינהגו כך גם בעצמם. אחד מחשובי וזקני חסידי חב"ד הנגיד הרב זלמן גוראריה, שהיה בן בית אצל הרבי הקודם מחב"ד וגם היה מקורב מאוד אצל הרבי מליובאוויטש האחרון. כשהיה בחור הוא שאל את הרבי הקודם מחב"ד "איך אני יכול לקרב כמה שיותר יהודים לתורה ומצוות?" ענה לו הרבי תהיה אתה בעצמך חסיד ותראה דוגמה חיה לסובבים אותך וזה ישפיע בצורה הטובה ביותר על אחרים..."