השלב הקריטי בדרך לצמיחה
שניאור אשכנזי
0
יהדות ומדע
ה' טבת - חג הספרים
השנה זה חל בשבת.. לחיות עם הזמן... (אדמו"ר הזקן) - היינו שבכל זמן וזמן מתרחשת פתיחת שער רוחני, דרכו יורדים לעולם הזה אור ושפע מיוחדים, אשר יש להכין כלים כדי לקלוט `גשמי ברכה` אלה ולתרגמם למעשים עד אשר תואר, באופן ממשי, סביבתנו המיידית בגוון המסוים של נתינת הכח הטמונה באותו זמן.
גניבת הספרים
בקיץ תשמ"ה נתגלה כי נעלמו ספרים יקרי ערך מספריית אדמו"ר הריי"צ (הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק שניאורסון). ספריה זו כוללת כתבי יד עתיקים וספרים נדירים בכל מקצועות התורה, אוצר פרשנות והגות בנגלה ובנסתר, ספרי קבלה ופירושים מופלאים של גדולי ישראל על ספרי התנ"ך.
הנסיונות לאתר את האחראי להיעלמות הספרים לא צלחו, עד אשר נפתרה התעלומה. באמצעות מצלמה נסתרת שהותקנה במקום, התברר לבסוף כי נכדו של הרבי הקודם נכנס בהיחבא מדי פעם בפעם לספריה ונוטל ממנה ספרים. הוא מצידו טען כי זוהי זכותו הלגיטימית לנהוג בה כרצונו, שהרי הספריה הינה רכושו הפרטי, ירושתו מסבו אדמו"ר הריי"צ. ואילו לרבי מליובאוויטש, שאינו אלא חתנו בלבד, וכן לכלל החסידים, אין כל שייכות אליה.
כמו כן, טען, כי מכיון שאין הציבור הרחב רשאי לבקר בספריה בחופשיות, הרי שבפועל אין הספרים וכתבי היד שבה משמשים ל`הפצת המעיינות`. ויתירה מזו, טען בחוצפה, אגודת חסידי חב"ד כלל אינה גוף פעיל.
המשפט
אגודת חסידי חב"ד נאלצה לפנות לבית המשפט. בשל ריבוי המסמכים שהוגשו בפני השופט, נתארכה חקירת הענין תקופה ממושכת. בין היתר נחקרה הרבנית חיה מושקא, רעייתו של הרבי מליובאוויטש, שקבעה
בעדותה: "הרבי, וגם הספרים שייכים לחסידים". אמירה זו שלה הרשימה את השופטים ותרמה ביותר להכרעת הדין.
סוף סוף, ביום ה` טבת תשמ"ז, פורסם פסק הדין. השופט קיבל את טענתה העיקרית של אגודת חסידי חב"ד כי כל חייו של הרבי הריי"צ היו מוקדשים לכלל. בפסק הדין נקבע כי הספרייה אינה רכוש פרטי ושייכת לאגודת חסידי חב"ד העולמית. הנאשם חוייב בהחזרת הרכוש הגנוב.
שמחת הניצחון
בשורת הניצחון התפשטה במהירות בכל רחבי תבל, ובכל ריכוזי חב"ד גאתה השמחה. יום זה הפך ל`יום טוב` עבור החסידים. המונים יצאו לרחובות ובמשך כל היום נמשכו הריקודים. עיקר השמחה התמקדה ב`בית חיינו` – המרכז העולמי של חב"ד (בית מס` 770) שברחוב איסטרן פארקווי שבברוקלין, ניו יורק, ובמקום התקבצו אלפים לחגוג את הניצחון הגדול.
השמחה הגיעה לשיאה כאשר הרבי מליובאוויטש התפלל תפילת מנחה בניגון של יום טוב בבית הכנסת הגדול, ולאחריה פתח בשיחה מיוחדת.
בין היתר אמר: "... כמו בעת מאסרו וגאולתו של רבנו הזקן, הרי בעל השמחה והגאולה למד מכל האירועים הוראות בעבודת ה`. אחת ממסקנותיו היתה כי עתה יש להוסיף ביתר שאת בהפצת המעיינות חוצה. ואם כך, ברורה גם לגבינו ההוראה האלוקית הנצחית הטמונה
באירוע הנוכחי. דוקא לנוכח הטיעונים וההאשמות כאילו אין `אגודת חסידי חב"ד` גוף חי ופעיל, הרי שמטיעונים אלה מוכרחים ללמוד עתה כי יש להגביר עוד יותר את הפצת תורת רבנו ולימודה ביחיד וברבים מתוך התלהבות עצומה ושמחה הפורצת כל גדר...". גם בימים הבאים נמשכה השמחה, ובמשך שבעה ימים נאמרה על ידי הרבי בכל יום שיחה מיוחדת. הימים האלו נזכרים בדברי ימי חב"ד כ"שבעת ימי המשתה" לרגל ה"דידן נצח" (הניצחון בידנו).
יום ה` בטבת, "דידן נצח", נקבע ליום חג ומועד, יום של ניצחון האור על החושך.
את יום חגם של הספרים, מציינים בהתוועדויות של שמחה, בקניית ספרים חדשים, ובעיקר - בלימוד בספרים הישנים והחדשים.
תגובות