פרשת תרומה

פרשתינו פותחת בפסוק "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (שמות כה, ב). ה` מצווה את בני ישראל לבנות לו בית או בלשון הפסוק `משכן` - מקדש ארעי שינדוד עם בני-ישראל במדבר על כל כליו, המפורטים בפרשתינו ובפרשיות הבאות, בו יעבדו את האלוקים במדבר.

סיפור בניית המשכן ילווה אותנו בחמישה השבועות הבאים אשר בפרשיות שבועות אלו מפרטת התורה את תבנית המכן וכליו ואופן עשייתם בפרטי פרטים ולצורך כך פותחת פרשתינו בציווי הרמת התרומה לבניית המשכן, תרומות שונות הכוללות מתכות יקרות זהב, כסף ןנחושת, בדים מצמר ומפשתן צבועים בתכלת, ארגמן, תולעת שני, שש ועיזים, עורות אילים ותחשים, עצי שטים, שמן זית זך,בשמים ואבנים טובות.

האריכות הרבה והירידה לפרטי פרטים באופן בניית המשכן מעלה פליאה רבה. מה ראתה התורה להאריך בנושא זה יותר מכל עניין חשוב אחר כמו קריעת ים סוף, מתן תורה או אפילו בריאת מעשה שמים וארץ? הדעת מחייבת כי אריכות התורה בעניין המשכן מבטאת, בודאי, את חשיבותו ומשמעותו המיוחדים של המשכן.  עלינו לבחון, איפוא, מהי מטרתו של המשכן, ומדוע באמת מאריכה התורה כל-כך בתיאור בנייתו?

מסופר אודות רבי ישראל בעל שם טוב שקיבל לחדרו עשיר אחד שביקש את ברכתו. מה בקשתך? שאלו הבעל שם טוב. "אין לי שום בקשה מכבודו. עברתי דרך מז`יבוז` ואמרתי: יהודי עובר דרך מז`יבוז` ולא ילך לשאול לשלומו של רבי ישראל בעל שם טוב המפורסם בעולם? איני נצרך לשום דבר לא לעצה ולא לעזרה. יש לי ברוך השם פרנסה ובני ביתי בריאים.

אמר לו הבעל שם טוב: כיון שאינך נצרך לשום דבר אספר לו מעשה. בעיר פלונית היו שני חברים שגדלו יחד מילדותם, הלכו ל"חדר" אחד, למדו בחברותא בבית המדרש והיתה אהבה גדולה ביניהם. לא יכלו כלל לשער לעצמם אפשרות להיפרד זה מזה. לימים נשא אחד מהם בת עירו לאשה והשני מצא את בת זוגו בברדיצ`ב ושם היתה דירתו אחרי החתונה. בפרידתם הסכימו החברים לעמוד בקשרי מכתבים. מתחילה החליפו ביניהם מכתבים כסדרם, כפי שקיבלו על עצמם. אולם במרוצת השנים ומחמת רוב טרדות, פחתו המכתבים והלכו עד שפסקו לגמרי.

ויהי היום ונהפך הגלגל על התושב בברדיצ`ב, הגיע ממש עד פת לחם. נזכר בחברו בן עירו, שהצליח, על פי השמועה, להתעשר. נסע אליו לבקש ממנו עזרה. כשבא אצלו שמח עליו חברו הרבה. ישבו והסיחו בימים ראשונים, העלו זכרונות. וכטוב לב החברים הסיח האורח לפני ידידו את צרת לבו וביקשו להצילו מחרפת רעב.
אמר לו חברו: "הריני מוכן לתת לך מחצית מרכושי. אנשים אחים אנחנו, חברים מילדותנו, נפשי קשורה בנפשך. ובכן , אחי, נחלק בינינו את רכושי. כמאמר חכמינו ז"ל: "שלי שלך"...
נתן לחברו מחצית מרכושו. חזר חברו לביתו לברדיצ`ב, פרע חובותיו וחידש מסחרו. "גלגל חוזר בעולם"... הנה האירה לו ההצלחה את פניה ושוב נתעשר אך חברו בעיר מולדתו, איבד פתאום את הונו ונעשה עני ואביון. אף הוא נזכר בחברו מן ה"חדר", שבשעת דחקו עמד לו ותמך בו ביד רחבה. נסע לברדיצ`ב ושם נודע לו לשמחתו, כי חברו שוב עלה בסולם ההצלחה ונעשה עשיר. קיוה כי חברו ישלם לו כגמולו.

אך, לגודל צערו ותמהונו סירב חברו לעזור לו. וטען: אמנם זכור אזכור לך, ידידי ורעי, את החסד שעשית עמדי כשירדתי מנכסי, אבל מה אעשה ואיני יכול לעזור לך כלל. ראה, גלגל חוזר בינינו. כשאתה עולה אני יורד... וכשאני יורד אתה עולה... אם אחלצך ממצוקתך, תשלח ידך במסחר ותעלה מעלה מעלה, ומיד ארד אני מטה מטה... אדם קרוב אצל עצמו...לא אחפור לעצמי בור, ליפול לתוכו...
חברו ה"יורד" מנכסיו, שב לעירו אבל וחפוי ראש, אך רוחו לא נפלה בקרבו. נמצאו לו בעירו קצת אנשים טובים, שעזרו לו מעט. ושוב האירה לו ההצלחה את פניה ונחלץ ממצוקתו ואף עשה הון ועושר. אך, כיון שזרחה שמשו של זה שקעה שמשו של חברו. שוב ירדו פלאים עסקיו בברדיצ`ב ונעשה עני גמור. בצר לו פנה שוב אל חברו בעיר מולדתו. חברו הטוב לא זכר לו את רוע לבו ולא נטר לו טינה. נהג בו עין יפה וחלק לו ביד נדיבה מחצית מרכושו. אף הודיע לו, כי בלב שלם סלח לו בשעתו חטאו כנגדו. בטוח היה בהשם יתברך שיעמיד לו ריווח והצלחה ממקום אחר...

לימים, הלכו שניהם לעולמם. כשהגיעו לפני בית דין של מעלה יצא פסק דין לשלוח את החבר גומל הטוב לגן עדן ואת כפוי הטובה לגיהנום. אך החבר הטוב הודיע שלא יכנס לגן העדן, אלא בלוויית חבר ילדותו שיחדיו גדלו, ב"חדר" אחד למדו ובבית המדרש ישבו בצוותא ולמדו ש"ס ופוסקים.
כששמעו בבית דין של מעלה תביעה זו, נעשה רעש גדול. חזרו ועיינו בדינם. יצא פסק דין, ששניהם ישובו לעולם התחתון, החבר הטוב יהיה עני ואביון. והיה אם רעהו העשיר יתקן מה שפגם בגלגול הראשון ויעזור לחברו ביד רחבה, יזכה בבוא יומו לחלק בגן העדן; ואם לאו - לאו.
וכך היה. אולם כשהגיע החבר העני אל בית חברו העשיר לבקש ממנו תמיכה, מצא על סף הבית משרת זועם, שסירב להכניסו לבית. עמד העני המסכן על סף הבית והיה מצעק בקולי קולות ומפציר במשרת להכניסו פנימה. המשרת חרפו וגידפו. שמע העשיר את הצעקות, יצא בחרי אף וציוה על המשרת לגרש את העני הטורדן. העני הרצוץ והשבור מטלטולי הדרכים מעד ונפל מעל המדרגות ונפח את נשמתו...

כששמע האיש את הסיפור מפי הבעש"ט התעלף. וכששבה אליו רוחו געה בבכי מר וקרא: "אני הרשע, שהקשיח את לבו לעני מרוד. צויתי על המשרת לגרשו, ופרחה נשמתו"... הפטיר הבעש"ט: "ואתה אמרת, שאינך זקוק לא לעזרה ולא לעצה?! וכי יש אדם שאינו צריך לשאול עצה או לבקש עזרה?
המשיך הבעל שם טוב ואמר: יש לך תיקון! לך ותמצא את האלמנה והילדים של העני ותתמוך בהם כלכלית כל ימי חייך ואת כספך פזר לצדקה אז הקב"ה יסלח לך. הבעל שם טוב גילה לו את כל מה שהתרחש בישיבה של מעלה רק כדי שיחזור בתשובה ויבין את גודל עניין מצוות הצדקה.

חברים יקרים, אכן האריכות בתורה בעניין המשכן, והירידה לפרטי פרטים באופן עשייתו, מבטאת את החשיבות והמשמעות המיוחדת של המשכן. הקב"ה אומר ועשו לי ממקדש ושכנתי בתוכם כל פרט ופרט בבניית המשכן היא הוראה עבורנו. בזאת נבחין מיד בפסוק הראשון בפרשה דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. מדוע נאמר ויקחו היה מתאים יותר לומר ויתנו לי תרומה מה הכוונה ויקחו? אלא האמת היא, שבנתינה אנו למעשה מקבלים. ומקבלים לא רק ביחס לנתינה ולהשקעה אלא יותר ממה שאנו נותנים. כמאמר חז"ל יותר ממה שהבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. כי הנתינה היא בעצם קבלה, הנתינה מעניקה תחושת סיפוק וההשקעה מתגלית כמשתלמת. חז"ל אומרים עשר (תרומת מעשות) כדי שתתעשר.

הסבר נוסף למשמעות המילה "ויקחו" שכביכול, הקב"ה הוא ע"י התרומה שלכם אתם לוקחים אותי... כלומר אתם קשורים אלי ואני קשור אליכם. המדרש מביא על זה משל למלך שחיתן את בתו היחידה ומבקש מהם "עשו לי בית קטן בחצר שלכם כדי שאוכל להיות קרוב לבת שלי ולראות אותה מתי שארצה כי אני מאד אוהב אותה ולא רוצה להפסיד אותה...

הייתי רוצה לשתף אותכם ברעיון מעניין שמלמד  אותנו הרבי מליובאוויטש, כל הפרשה מדברת על עם ישראל שהרימו את תרומתם למשכן אבל בשום מקום לא כתוב שהקב"ה צווה אותם לתת אלא הציווי היה למשה למנות גבאים שידאגו לאסוף את התרומות ולמעשה כל אחד תרם ע"פ צו מצפונו, מהלב שלו, כי כל אחד רצה לקחת חלק בבנית המשכן.

זו הנקודה החשובה של פרשתינו, הקב"ה נתן חשיבות מיוחדת למשכן ןלבנינו על כל פרטיו היות ומלאכת המשכן נעשתה מכל הלב ומכל אחד בבני ישראל ללא כפיה אלא מרצונו החופשי להיות חלק מהעשיה, חלק מבנין המשכן וזה בא מהרצון החופשי והפנימי של כל אחד ואחת דבר המראה על הקשר החזק של בני ישראל עם הקב"ה ואז הקב"ה מחזיר להם כמה פעמים ככה.

זה מסביר לנו מדוע נקראת הפרשה בשם `תרומה` ולא בשם משכן וכד` כי זה העיקר התרומה מתוך הלב, מהרצון החופשי כדי להיות שייך, להיות מקושר, להיות חלק מהעניין. חברים יקרים, תרומות יש הרבה,אבל יש הרבה עשירים שנותנים אבל עם נטיות של אינטרסים פוליטים, כבוד או מניעים אחרים הכל טוב ויפה אבל זה לא נקי, זה לא הלב בפנימיות, הקב"ה רוצה את האמת שכל אחד יתן את הלב, תרומה גדולה או קטנה זה לא משנה, מה שחשוב שתהיה ללא פניות וללא אינטרסים. גם תרומה קטנה היא גדולה וענקית כי הוא נותן הרבה מעבר ליכולות שלו ועם כל הלב .