פרשת השבוע

פרשת וארא

סירובו של משה לדבר אל פרעה בטענה: "הן אני ערל שפתיים ואיך ישמע אלי פרעה?, באה התשובה מה`: "ראה נתתיך אלוקים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך. אתה תדבר את כל אשר אצווך, ואהרן אחיך ידבר אל פרעה".

מערכת האתר | כ"ה טבת התשע"ב | 20.01.12 | 00:00

בפרשתנו אנו קוראים: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה` הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה: וַיֹּאמֶר ה` אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ:
לסירובו של משה לדבר אל פרעה בטענה: "הן אני ערל שפתיים ואיך ישמע אלי פרעה?, באה התשובה מה`: "ראה נתתיך אלוקים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך. אתה תדבר את כל אשר אצווך, ואהרן אחיך ידבר אל פרעה".
פרשן המקרא רש"י, מבאר את המילים אתה תדבר: "פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעתו מפי, ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה. זאת אומרת, שמשה נצטווה לומר לפרעה פעם אחת כל שליחות, בלשון המקורית (לשון-הקודש) כפי ששמע זאת מפי ה`, ואז יתרגם אהרן את דבריו לשפה המצרית.
נשאלת כאן השאלה, לשם-מה היה צורך שמשה עצמו ידבר אל פרעה, אם ממילא אהרן מסביר ומטעים את הדברים בשפתו של פרעה, מהי התועלת בדיבורו של משה, כשפרעה לא מבין את הדברים?!

כדרכינו נפתח בסיפור חסידי שקרה עם הרב הצדיק רבי ישראל מויזניץ זצ"ל.
ערב אחד, בעת שטייל רבי ישראל מוז`ניץ, כדרכו בלוויית שמשו, הרחיק עד לשכונה שבפאתי העיר. בשכונה זו נצבו בתים הדורי מראה, ומרבית יושביהם היו יהודים, שסרו מעם דרך התורה והמצוות.
מה התפלא השמש לראות את הרבי עוצר ליד ביתו ההדור של מנהל בנק ידוע. קרב הרבי אל דלת הבית, והשמש בעקבותיו, מלא תימהון היה השמש בהיכנסם אל תוך הבית. `מה לרבי וליושבי הבית הזה?` התפלא אך לא העז לשאול. בצייתנות פסע בעקבות רבי ישראל.
ואם פליאתו של השמש הייתה גדולה – גדולה הייתה עוד יותר פליאתו של בעל הבית כפל כפלים, בראותו את הצדיק מפסיע אל תוך ביתו. הוא קם לקראת הרבי וקבל את פניו בכבוד ובדרך ארץ. "שלום עליכם, רבי, ישב נא רבי". ישב הרב, אך מילה לא הוציא מפיו. ישב ושתק רגעים ארוכים, משנתארכה השתיקה, העז בעל הבית ללחוש לעבר השמש: `לשם מה בא הרבי לביתי?` והשמש השיב בלחישה נבוכה: `גם אני אינני יודע`....
שוב השתררה דממה. לאחר דקות אחדות קם הרבי ממקומו ומבלי לומר מילה עזב את הבית.  קם בעל הבית ויצא ללוות את הרבי. הלך בעקבות רבי ישראל עד שהגיעו לפתח ביתו, והרב עדיין שותק. ואז, כשעמדו על סף ביתו של הרבי, לא יכול מנהל הבנק להבליג ואמר: "ימחל לי הרבי על שאלתי: כששהה הרבי בביתי לא היה זה מן הנימוס לשאול אותו, מדוע זכיתי בביקורו. אבל עכשיו, ברצוני לדעת מהי סיבת הביקור!"
ואז שבר לראשונה הרבי את שתיקתו וכך אמר: "באתי לביתך לקיים מצווה. ובעזרת ה`, קיימתי את המצווה".
תשובתו של רבי ישראל הגבירה את פליאתו ומבוכתו של הבנקאי העשיר: "איזו מצווה קיים הרבי כשישב בביתי ושתק?" נפלטה השאלה מפיו.
והרבי הסביר: "חכמינו זיכרונם לברכה הורו לנו: `כשם שמצווה לומר דבר הנשמע – כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, אם אני אשב בביתי וכבודו ישב בביתו – איזו מצווה תהא אז, כשלא אומר לו את הדבר שאינו נשמע?!"
"לפי דברי חכמינו", המשיך הרבי, "עלינו ללכת לביתו של האיש, אשר אינו שומע לנו, ושם לא לומר דבר, ואז מקיימים אנו את המצווה כתיקונה. וכך, אמנם, עשיתי. באתי אל ביתך, ולא אמרתי את הדבר שאינו נשמע".
תשובתו של הרבי לא סיפקה את הבנקאי. "ואולי יאמר לי הרבי את הדבר? ואולי כן אשמע לדברו?" "לא", השיב הרבי, "בטוח אני שלא תשמע".
המשיך הבנקאי להפציר ברבי – אך הרבי מסרב, וככל שמפציר האיש ומבקש לשמוע את הדבר שבפי הרבי – כן גדלה והולכת הסתייגותו של הרבי.
לבסוף, לא יכול עוד רבי ישראל לעמוד בפני הפצרותיו של האיש. "ברצונך לשמוע את הדבר – ובכן, הסכת ושמע, אלמנה אחת בעירנו, אישה עניה מרודה, חייבת לבנק שבהנהלתך סכום כסף תמורת משכנתא על דירתה, בימים הקרובים מתכוון הבנק להעמיד את בית האישה למכירה פומבית, ואת האלמנה ויתומיה ישליכו החוצה. רציתי לבקש ממך לבטל את החוב של אותה אלמנה, אך לא אמרתי לך את בקשתי, שכן, כשם שמצווה לומר דבר הנשמע – כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".
שמע הבנקאי את דברי הרבי והגיב בתמיהה, "איך אפשר לעשות דבר כזה, לותר לאשה על חובה? הרי אין זה חוב פרטי שהיא חבה לי, החוב הוא לבנק כולו – ואני אינני בעל הבנק אלא רק מנהלו. ומדובר כאן בסכום גדול"...
"אם כך", הפסיקו הרבי, "צדקתי באמרי, שלא תשמע לדברי, ומצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע"... והרבי נכנס אל ביתו, בלוית שמשו.
על מפתן הבית נותר הבנקאי העשיר. רגע עמד שם, תפוס בשרעפיו. אחר פנה לשוב לביתו, בדרך הביתה גמלה בלבו ההחלטה...
ואם חפצים אתם לדעת את סופו של המעשה, נספר לכם רק זאת, ביתה של האלמנה לא העמד למכירה פומבית.

חזרה לפרשתנו: על המילים "נתתיך אלוקים לפרעה", מפרש רש"י: "שופט ורודה, לרדותו במכות ובייסורין". כלומר, תפקידו של משה היה לא רק למסור פיזית את הדברים לפרעה, אלא בעיקר לשמש "שופט ורודה". ולכן הכרחי הדבר שמשה ידבר אל פרעה למרות שפרעה לא הבין! כי דווקא דברי משה בעצמו גרמו לשבירת המצרים.
כוונת הדברים: מצרים אינה רק המלכות המצרית או המדינה הגשמית המכונה `מצרים`. אלא זו היא סוג של מהות המתנגדת לקדושה ועמדת מולה במלוא תוקפה. בחסידות היא מכונה `קליפת מצרים`. את קליפת מצרים לא ניתן להכניע ולשבר על ידי הסברה טובה או שכנוע אלא רק על ידי דברי ה` בעצמו. את הכוח הזה נתן ה` למשה במילים נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. דיבורו של משה כדיבורו של ה`. ורק לאחר שמשה פעל את שבירת קליפת מצרים על ידי דבר ה` (למרות שפרעה לא הבין) למעלה מדרך הטבע, מגיע השלב בו אהרון מתרגם את דברי משה לשפה המצרית על מנת שפרעה יבין מה נדרש ממנו בדרך הטבע באופן שפרעה יבין לפי הבנתו שצריך ישחרר את בני ישראל ממצרים.
כאן רש"י מעביר לנו מסר חד וברור. לכל אחד מאיתנו יש בחיים הפרטיים, בחיי הגשם ובחיי הרוח, טרדות ובעיות רבות ולפעמים אנו עומדים ממש לפני שוקת שבורה כשאין אנו מוצאים שום מוצא או דרך לצאת מהסבך. זה יכול להיות בעיות בבריאות, פרנסה, חינוך הילדים וכו` וכו` ולמי אין בעיות.... ואנו עומדים נבוכים ומיואשים איך נתגבר? איך נצא מזה? אומר רש"י ישנם שני שלבים להתגבר על הבעיות: ראשית יש לדעת שהדרך להתגבר אינה רק בדרך הטבע אלא בראש ובראשונה בכוחו של ה` והתנאי לזה הוא עמידה בתוקף על רצון התורה שהיא רצונו של ה` ורק לאחרי זה מוטל עלינו לעשות הכול על פי הטבע לפיתרון הבעיה.
משה רבנו בא בטענה אמיתית: הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה?! הרי אפי` קופאית "מגמגמת" במכולת לא תתקבל עבודה, בודאי שאי אפשר לגמגם מול ראש ממשלה או מלך...? תשובת ה` אליו הכול טוב ויפה, אבל אתה לא בא בשם עצמך, אתה בא בשמי, אמור את מה שאומר לך והדברים יפעלו את פעולתם!

ישנו פתגם, "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול..." לא עצם הדיבור כאן הוא הבעיה אלא מהות הדברים. כולנו זוכרים, להבדיל, את נשיא ארה"ב שלקח את השלטון באמצעות נאום מבריק וסחף את כולם אחריו, כיום אחרי כמה שנים אחוזי התמיכה  בו ירדו פלאים. מדוע?! כי העם רוצה לראות תכלית שאמריקה יותר טובה בכלכלה ברפואה וכ"ו את הדיבורים כבר לא זוכרים...
נזכור, שאחרי הכול ה`גמגום` היא תופעה חיצונית והעיקר הוא מי אני? עם מה אני בא? מהו ה"אני מאמין" שלי? כשאנו מביעים בהנהגתנו בתוקף את התנהלות חיינו לאור דבר ה` בודאי שנצליח להתגבר על כל מכשול.
במילים פשוטות. לכל אחד מאיתנו יש את ה"גמגומים" שלו, בחינוך הילדים, בבריאות ובהתעסקות בפרנסה ועסקים... נדע להתגבר רק אם בראש ובראשונה ננהג על פי רצון ה`. נעניק חינוך יהודי כשר לילדנו, נעשה עסקים ביושר ובאמונה כבסיס, ולאחר מכן נעשה הכול על פי הטבע בדרכי נועם ודרכי שלום ואין דבר העומד בפני הרצון.

פייסבוק מייל
הנקראים ביותר

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות