השלב הקריטי בדרך לצמיחה
שניאור אשכנזי
0
פרשת השבוע
המלך שמחובר אל העם
בפרשת השבוע, פרשת שופטים, אנו מצווים על מינוי מלך בטרם הכניסה אל הארץ המובטחת, והתורה מפרטת את המצוות והאזהרות הקשרות והשייכות אל המלך. ננסה להבין את מהותה של מצווה זו, שלכאורה, מינוי מלך ומנהיג על עם ומדינה, הוא דבר המתבקש מאליו לקיום אורחות חיי העם והמדינה ומה מקום לציווי על כך?! ובכלל מה תפקידו של המלך בעם ישראל?
בפרשת השבוע, פרשת שופטים, אנו מצווים על מינוי מלך בטרם הכניסה אל הארץ המובטחת, והתורה מפרטת את המצוות והאזהרות הקשרות והשייכות אל המלך. ננסה להבין את מהותה של מצווה זו, שלכאורה, מינוי מלך ומנהיג על עם ומדינה, הוא דבר המתבקש מאליו לקיום אורחות חיי העם והמדינה ומה מקום לציווי על כך?! ובכלל מה תפקידו של המלך בעם ישראל?
כדרכנו נפתח בסיפור קצר בטרם ניגש אל ביאור הדברים.
פעם אחת נסע הרבי מגור זצ"ל בעל `חדושי הרי"מ` בלוית משמשו רבי בונים מהעיר ורשה לביתו. כשהגיע קרוב לעיירה גור, ראה רבי בונים, איש א` שרץ אחרי המרכבה ומתאמץ בכל כחו להשיגם. בראותו זאת, ריחם על האיש שרץ בכל כחו להשיגם והוא מלא נטפי זיעה על פניו, ורצה לומר לעגלון שיעצור את הסוסים כדי שהאיש יוכל להשיגם, אבל באותו רגע אמר לו הרבי מגור: "למה המרכבה נוסעת כל כך לאט? תזרז את העגלון שיאיץ בסוסים". והוכרח המשמש לקיים את דברי הרבי.
כעבור כרבע שעה ראה המשמש כי האיש עדיין רץ אחריהם בשארית כחותיו ועל פניו ניכרים אותות יגיעה ועיפות רבה. שוב נכמרו רחמי רבי בונים עליו ורמז בשקט לעגלון שיאט קצת את מרוצת הסוסים. ושוב אמר לו הרבי: "מדוע אינך מזרז את העגלון בנסיעתו? אני אוהב לנסוע במהירות...".
לא יכל רבי בונים להתאפק עוד ואמר לרבי: "הנני מודה על האמת, כי אני צויתי לעגלון לנסוע לאט, כי אני רואה איש אחד שרץ בכל כחו אחרי המרכבה, ובודאי יש לו איזה ענין דחוף מאוד לומר לרבי ורחמתי עליו". השיבו הרבי: "מה אתה מסתכל על דברים כאלו? אני רוצה לנסוע במהירות!". הוכרח רבי בונים לצוות לעגלון לנסוע במהירות יותר ואחרי זמן מה ראה כי האיש נפל לארץ ובקושי רב הצליח לקום מנפילתו ומתאמץ לרוץ אחרי המרכבה. הרהיב רבי בונים עוז ואמר עוד פעם לרבי: "רבי, האיש כבר נפל על הארץ מרוב חולשת כוחו במרוצתו!!". אמר לו הרבי: "טיפש! מי מבקש את עצתך ועזרתך? האם אתה רחמן יותר ממני, אמור לעגלון שיסע במהירות האפשרית ביותר".
עשה כן המשמש ופליאתו גדלה מאד. כשבאו לגור והרבי ישב על כסאו לנוח קצת כדרכו, אמר למשרתו: "בודאי אתה תמה על האכזריות שראית ממני בדרך ובכן תדע, שהאיש הזה שרץ אחרינו נפטר כבר לעולמו, ולפעמים נותנים בשמים רשות לנפטר שירוץ אחרי צדיק הדור ואם הוא רץ אחריו ואינו משיגו הוא מקבל תיקון על מה שבחייו לא שמע לדברי אותו הצדיק שהוכיחו..."
חזרה לפרשתנו. תפקידו של מלך ומנהיג בישראל הינו תפקיד כפול. ראשית, תפקידו של המלך הוא לנהל את ענייני המדינה והעם זה כולל תקציב, ביטחון, החלת חוקים ובשעת הצורך גם ניהול מלחמות ועוד. אך למלך ולמנהיג ישנו תפקיד נוסף היא ההנהגה הרוחנית של העם לקרבם לתורה ומצוות ושילובם של שני התפקידים יהיה בעז"ה במלך המשיח יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.
בעומק יותר מבארת תורת החסידות את תפקידו של המלך על פי הגדרתו של הרמב"ם הממשיל את המלך ללב, "המלך ליבו הוא לב כל קהל ישראל". נשאלת השאלה, מדוע בחר הרמב"ם להמשיל את המלך דווקא ללב הרי המוח הוא הוא המנהיג את האדם? שם נמצא חדר השליטה והבקרה על כל מהלך חיי האדם, מדוע בחר הרמב"ם דווקא לדמות את המלך ללב?
אלא, מוסבר בחסידות, שהרמב"ם בא ללמדנו את מהותו של מלך אמיתי בישראל שהוא דומה דוקא ללב המתאפיין בכך שהוא פועם תמיד, בחמימות, ללא הרף, ומזרים את הדם לאיברי הגוף. אין מצב, חלילה, שהלב יעצור את פעולתו, יתנתק מהחייאת הגוף ויתרכז בעצמו. לעומת זאת, המוח, אף שהוא מנהיג את כל הגוף, הנהגתו היא בקרירות, בשיקול דעת ואין הוא חייב לעסוק ללא הרף בהפעלת האיברים, הוא יכול להתנתק מהם ולעסוק בעניינים של מחשבה והתבוננות, שאינם קשורים לאיברי הגוף כלל.
לכן, המלך נמשל ללב, מאחר וזהו כל עניינו של המלך להיות מחובר אל העם, להרגיש את תושבי מדינתו ולחוש אותם, הוא מנהיג את העם ואינו יכול להתנתק מהם ולו גם לרגע אחד, כשם שהלב אינו יכול לחדול מלהזרים דם לגוף.
ומכאן המסר לכל אחד ואחת מאיתנו, דווקא בימים אלו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, ימים בהם אנו צריכים להתחבר יותר האחד עם השני. כל אחד בעצם, הוא סוג של מנהיג, סוג של מלך. האבא והאמא בביתם, המחנך בכיתתו, וכל אחד במקום עבודתו או בעסוקיו וגם בכלל בין אדם לחברו, עלינו לדעת שראשית הדברים זה לחוש את הזולת ולהתחבר אל החברים והמשפחה כמו המלך המחובר אל העם או הלב המרגיש את אברי הגוף.
זהו הבסיס המשותף לכולנו, עם ישראל הם כגוף אחד שלם ועלינו לחוש ולכבד ולדאוג האחד לשני. נזכור, כי המעטפת המכסה את כל אחד מאיתנו, זה יכול להיות התפקיד, המשרה, המעמד וכו` וכו` אינה יכולה לכסות ולהעלים על הבסיס המשותף לכולנו שאנו אברים באותו גוף הנקרא עם ישראל. ולכן לעולם לא נאמר "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" כי התפקיד הוא רק המעטפת החיצונית, המשרה הינה זמנית והמעמד לא מובטח שהרי גלגל חוזר בעולם, ולא לעולם חוסן אבל זה ש`אנשים אחים אנחנו`, זה הדבר האמיתי ולכן נתייחס בכבוד לסובבים אותנו, נתגבר באהבת ישראל בין אדם לחברו ובזכות זה נכתב ונחתם לחיים טובים ולשנה טובה ומתוקה. שבת שלום!
כתיבה וחתימה טובה ושבת שלום.
הרב יעקב פרידמן
מוסקבה
כדרכנו נפתח בסיפור קצר בטרם ניגש אל ביאור הדברים.
פעם אחת נסע הרבי מגור זצ"ל בעל `חדושי הרי"מ` בלוית משמשו רבי בונים מהעיר ורשה לביתו. כשהגיע קרוב לעיירה גור, ראה רבי בונים, איש א` שרץ אחרי המרכבה ומתאמץ בכל כחו להשיגם. בראותו זאת, ריחם על האיש שרץ בכל כחו להשיגם והוא מלא נטפי זיעה על פניו, ורצה לומר לעגלון שיעצור את הסוסים כדי שהאיש יוכל להשיגם, אבל באותו רגע אמר לו הרבי מגור: "למה המרכבה נוסעת כל כך לאט? תזרז את העגלון שיאיץ בסוסים". והוכרח המשמש לקיים את דברי הרבי.
כעבור כרבע שעה ראה המשמש כי האיש עדיין רץ אחריהם בשארית כחותיו ועל פניו ניכרים אותות יגיעה ועיפות רבה. שוב נכמרו רחמי רבי בונים עליו ורמז בשקט לעגלון שיאט קצת את מרוצת הסוסים. ושוב אמר לו הרבי: "מדוע אינך מזרז את העגלון בנסיעתו? אני אוהב לנסוע במהירות...".
לא יכל רבי בונים להתאפק עוד ואמר לרבי: "הנני מודה על האמת, כי אני צויתי לעגלון לנסוע לאט, כי אני רואה איש אחד שרץ בכל כחו אחרי המרכבה, ובודאי יש לו איזה ענין דחוף מאוד לומר לרבי ורחמתי עליו". השיבו הרבי: "מה אתה מסתכל על דברים כאלו? אני רוצה לנסוע במהירות!". הוכרח רבי בונים לצוות לעגלון לנסוע במהירות יותר ואחרי זמן מה ראה כי האיש נפל לארץ ובקושי רב הצליח לקום מנפילתו ומתאמץ לרוץ אחרי המרכבה. הרהיב רבי בונים עוז ואמר עוד פעם לרבי: "רבי, האיש כבר נפל על הארץ מרוב חולשת כוחו במרוצתו!!". אמר לו הרבי: "טיפש! מי מבקש את עצתך ועזרתך? האם אתה רחמן יותר ממני, אמור לעגלון שיסע במהירות האפשרית ביותר".
עשה כן המשמש ופליאתו גדלה מאד. כשבאו לגור והרבי ישב על כסאו לנוח קצת כדרכו, אמר למשרתו: "בודאי אתה תמה על האכזריות שראית ממני בדרך ובכן תדע, שהאיש הזה שרץ אחרינו נפטר כבר לעולמו, ולפעמים נותנים בשמים רשות לנפטר שירוץ אחרי צדיק הדור ואם הוא רץ אחריו ואינו משיגו הוא מקבל תיקון על מה שבחייו לא שמע לדברי אותו הצדיק שהוכיחו..."
חזרה לפרשתנו. תפקידו של מלך ומנהיג בישראל הינו תפקיד כפול. ראשית, תפקידו של המלך הוא לנהל את ענייני המדינה והעם זה כולל תקציב, ביטחון, החלת חוקים ובשעת הצורך גם ניהול מלחמות ועוד. אך למלך ולמנהיג ישנו תפקיד נוסף היא ההנהגה הרוחנית של העם לקרבם לתורה ומצוות ושילובם של שני התפקידים יהיה בעז"ה במלך המשיח יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.
בעומק יותר מבארת תורת החסידות את תפקידו של המלך על פי הגדרתו של הרמב"ם הממשיל את המלך ללב, "המלך ליבו הוא לב כל קהל ישראל". נשאלת השאלה, מדוע בחר הרמב"ם להמשיל את המלך דווקא ללב הרי המוח הוא הוא המנהיג את האדם? שם נמצא חדר השליטה והבקרה על כל מהלך חיי האדם, מדוע בחר הרמב"ם דווקא לדמות את המלך ללב?
אלא, מוסבר בחסידות, שהרמב"ם בא ללמדנו את מהותו של מלך אמיתי בישראל שהוא דומה דוקא ללב המתאפיין בכך שהוא פועם תמיד, בחמימות, ללא הרף, ומזרים את הדם לאיברי הגוף. אין מצב, חלילה, שהלב יעצור את פעולתו, יתנתק מהחייאת הגוף ויתרכז בעצמו. לעומת זאת, המוח, אף שהוא מנהיג את כל הגוף, הנהגתו היא בקרירות, בשיקול דעת ואין הוא חייב לעסוק ללא הרף בהפעלת האיברים, הוא יכול להתנתק מהם ולעסוק בעניינים של מחשבה והתבוננות, שאינם קשורים לאיברי הגוף כלל.
לכן, המלך נמשל ללב, מאחר וזהו כל עניינו של המלך להיות מחובר אל העם, להרגיש את תושבי מדינתו ולחוש אותם, הוא מנהיג את העם ואינו יכול להתנתק מהם ולו גם לרגע אחד, כשם שהלב אינו יכול לחדול מלהזרים דם לגוף.
ומכאן המסר לכל אחד ואחת מאיתנו, דווקא בימים אלו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, ימים בהם אנו צריכים להתחבר יותר האחד עם השני. כל אחד בעצם, הוא סוג של מנהיג, סוג של מלך. האבא והאמא בביתם, המחנך בכיתתו, וכל אחד במקום עבודתו או בעסוקיו וגם בכלל בין אדם לחברו, עלינו לדעת שראשית הדברים זה לחוש את הזולת ולהתחבר אל החברים והמשפחה כמו המלך המחובר אל העם או הלב המרגיש את אברי הגוף.
זהו הבסיס המשותף לכולנו, עם ישראל הם כגוף אחד שלם ועלינו לחוש ולכבד ולדאוג האחד לשני. נזכור, כי המעטפת המכסה את כל אחד מאיתנו, זה יכול להיות התפקיד, המשרה, המעמד וכו` וכו` אינה יכולה לכסות ולהעלים על הבסיס המשותף לכולנו שאנו אברים באותו גוף הנקרא עם ישראל. ולכן לעולם לא נאמר "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" כי התפקיד הוא רק המעטפת החיצונית, המשרה הינה זמנית והמעמד לא מובטח שהרי גלגל חוזר בעולם, ולא לעולם חוסן אבל זה ש`אנשים אחים אנחנו`, זה הדבר האמיתי ולכן נתייחס בכבוד לסובבים אותנו, נתגבר באהבת ישראל בין אדם לחברו ובזכות זה נכתב ונחתם לחיים טובים ולשנה טובה ומתוקה. שבת שלום!
כתיבה וחתימה טובה ושבת שלום.
הרב יעקב פרידמן
מוסקבה
תגובות