חינוך

עונשים

העונשים, חייבים להיות מחושבים ומתוכננים, צריך להשקיע מחשבה במה ואיך להעניש את הילד ולחשוב מה יהיו התוצאות של העונש.

| כ"ז תשרי התשע"א | 05.10.10 | 00:00

פותחין בדבר מלכות, מדברי הרבי:

....צודק אשר אין זו הדרך להשתמש בחינוך בעונש השבט, כי לפעמים הכי תכופות יצא שכרו בהפסדו ודי למבין. ורואים במוחש אשר בתוקף המלובש בדרכי נועם – פועלים יותר.

שערי הלכה ומנהג חלק ג` עמוד קצב

"לא משתמשים בעונש כדי להרגיע את העצבים, התנהגות כזו לא תפעל על הילד לטובה,
ואדרבה היא תקלקל את הילד לתקופה ארוכה."

 

הגדרת עונש

עונש אין מטרתו לחנך. הוא בא רק כתמרור אזהרה, לצורך הבהרת גבולות. העונש הוא כלי שמשתמשים בו מחוסר ברירה על מנת לעצור מצבים לא טובים.
החינוך עצמו נעשה בשיחות, בלמידה, בהסברים וכד`.

צריך להרגיל את הילדים לקבל את המרות של ההורים, לא מתוך שתלטנות, אלא פשוט כי להורים יש יותר ניסיון בחיים, והילד צריך ללמוד מהם. כנקודת מוצא יש לדעת כי לא כל מעשה שלילי של הילד שולל את מרות ההורים. וכי תנאי בסיסי בענישה הינו שאם הילד אינו מבין מה עשה, לא מגיע לו עונש על כך.
צריך לדעת טוב מאוד וכיצד להשתמש בכלי של ענישה. אין להעניש בעונשים גדולים מדי כך שעדיף לא להעניש בכלל ורק שלא לתת עונש גדול מדי שיכול ליצור נזק לתקופה ממושכת.
העונשים, חייבים להיות מחושבים ומתוכננים, צריך להשקיע מחשבה במה ואיך להעניש את הילד ולחשוב מה יהיו התוצאות של העונש.

להלן כמה נקודות חשובות שיש להתייחס אליהן לצורך ענישה נכונה:

 

מתי מענישים?
כשילד לא מקבל את מרות ההורים.
כשהילד מאבד את המשמעת.
כשהילד מתחצף.

אם לא נעניש את הילד במצבים כאלה מתוך רחמנות, אח"כ נצטער על כך.
אבל צריך לזכור שזה לא במקום החינוך, זה רק לצורך הצבת גבולות ושמירה על הגבולות הקיימים.

 

מתי לא מענישים?
כאשר הילד נמצא בבעיה.
אי אפשר להעניש על כל דבר קטן, כי נכנסים לתוך מעגל.

למשל, הילד מציק לאחים אז מענישים אותו, מענישים אותו אז הוא מציק לאחים. צריך לעצור ולחשוב על פיתרון אחר, פיתרון לטווח ארוך. אפשרות חלופית היא למצוא לו תעסוקה אחרת שתסיח את דעתו מההתנהגות השלילית. ע"י מעגל הענישה וההתנהגות השלילית אנו עשויים להפוך אותו לילד בעייתי.

 

לא "לבזבז" עונשים
עונש זה כמו אגרות שהבנק מוכר, אם מפיצים יותר מדי זה מאבד את השווי, אם מענישים בלי סוף "מבזבזים" את העונשים, הם מאבדים את ערכם.

 

עצבים
לא משתמשים בעונש כדי להרגיע את העצבים, התנהגות כזו לא תפעל על הילד לטובה, ואדרבה היא תקלקל את הילד לתקופה ארוכה. לכן, אסור להגיב מתוך עצבים. כאשר מגיבים מתוך עצבים, התגובה תמיד תהיה שגויה, ובמקום לתקן מקלקלים.

 

פרופורציות
אם יום קודם הטיול השנתי נעניש אותו שלא ילך לטיול, אז הילד הפסיד כאן משהו לכל החיים, הוא יזכור את ההפסד הזה עד גיל מבוגר, כי את הטיול כבר  לא נוכל להחזיר לו. יותר מזה הוא לא ילך לטיול וכשהחברים יפגשו אותו הוא יצטרך לספר מה קרה והילדים ילעגו לו. העונש חייב להיות בפרופורציה למעשה. וכן, אין לאיים בעונש שלא נוכל לעמוד בו.

 

עונש פיזי
אעפ"י שעדיף להשתמש בעונש פיזי כמה שפחות, עדיין צריך שהילד ידע שיש אפשרות כזו ש"פעם ב.." זה עלול לקרות. כי אם נשלול את זה לחלוטין אז יחסר בהרתעה.

גם אם משתמשים בזה, צריך שהילד ירגיש שזה מגיע מאהבה, ולא חס ושלום מהוצאת עצבים. אפשר להזכיר לו תוך כדי כמה אוהבים אותו ורוצים בטובתו, רק פשוט המעשה שלו היה מוגזם והוא חייב ללמוד את הגבול וכו`.
באופן כזה הילד ילמד שעונש פיזי הוא לא פיתרון קל לבעיות בחיים, אלא שהוא נובע מאהבה ולכן גם הוא ידע להשתמש בזה רק בצורה הנכונה.

 

המדד
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו (לפני שמענישים), מה הילד יחשוב עלינו בינו לבין עצמו בלילה, שאנחנו נגדו או בעדו. אם העונש נכון ובמידה הראויה  הוא יבין שזה בעדו, אם נעניש בצורה הלא נכונה הוא יהיה בטוח שאנחנו נגדו, ויחשוב שאנחנו אכזריים.

 

הרב נדב כהן - אסנט צפת

פייסבוק מייל
הנקראים ביותר

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות