מסע החיים
0
עכשווי
5000 שלוחים והצחוק שלא מפסיק להתגלגל
עולה תמיהה בתחילת הפרשה: התורה מעניקה תשומת לב רבה לרכילות מטופשת, שלא שווה לכאורה התייחסות. הפרשה מתחילה בלשון כפולה: "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". רש"י מסביר כי התורה באה לשלול בכך רכילות כואבת שהייתה פופולארית באותם ימים. "ליצני הדור" היו מתלוצצים כי "מאבימלך נתעברה שרה". כותבי הוואטספ למיניהם הפיצו שמועה כי יצחק לא נולד מאברהם. הנה הם אמרו, שרה הייתה נשואה לאברהם קרוב לשבעים שנה ולא הרתה. היא ירדה לגרר ונלקחה לארמונו של אבימלך, ותקופה קצרה אחר כך התעברה עם יצחק. ההיגיון הוואטספי מחייב כי "מאבימלך התעברה שרה" ואין לילד כל קשר לאברהם אבינו. אך במקום להתעלם ולהמשיך הלאה, הקב"ה בחר להתייחס לשמועה הזו ועשה נס מיוחד, לפיו יצחק היה דומה באופן ברור לאברהם וכולם ראו שהילד נולד ממנו.
צריך להיות כותב מוכשר במיוחד, כדי לסכם בכמה מילים את התחושות הגואות מהחוויה היהודית העילאית שחווינו השבוע, ביחד עם קרוב לחמשת אלפים שלוחי הרבי מלובאוויטש מהארץ ומהעולם. בכל זאת, כדרכם של יהודים, אנסה לעשות זאת בעזרת וארט נפלא על פרשת השבוע.
מה עושה אדם שנופל קרבן לרכילות מרושעת? איך אמור להגיב מישהו שהסתבך עם השכן שלו וזה מפיץ עליו שמועות מרושעות חסרות בסיס? התגובה הנכונה בדרך כלל היא, להתעלם ולהמשיך הלאה. מחר יהיו בעיתון כותרות חדשות עם רכילויות פיקנטיות אחרות וישכחו מהסיפור הנוכחי.
[אגב, יהודי מסוים התלונן פעם בפני הרבי מלובאוויטש, שכתבו עליו בעיתון האשמה מרושעת והעיתונאי לא טרח אפילו לבדוק את מקור השמועות. הרבי השיב בחיוך כי אמנם העולם שלנו הפך להיות שטחי וחסר מקצועיות, אבל יש בכך גם מעלה: אנשים שוכחים מהר ועוברים בזריזות אל הסיפור השטחי הבא...].
וכאן עולה תמיהה בתחילת הפרשה: התורה מעניקה תשומת לב רבה לרכילות מטופשת, שלא שווה לכאורה התייחסות. הפרשה מתחילה בלשון כפולה: "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". רש"י מסביר כי התורה באה לשלול בכך רכילות כואבת שהייתה פופולארית באותם ימים.
"ליצני הדור" היו מתלוצצים כי "מאבימלך נתעברה שרה". כותבי הוואטספ למיניהם הפיצו שמועה כי יצחק לא נולד מאברהם. הנה הם אמרו, שרה הייתה נשואה לאברהם קרוב לשבעים שנה ולא הרתה. היא ירדה לגרר ונלקחה לארמונו של אבימלך, ותקופה קצרה אחר כך התעברה עם יצחק. ההיגיון הוואטספי מחייב כי "מאבימלך התעברה שרה" ואין לילד כל קשר לאברהם אבינו.
אך במקום להתעלם ולהמשיך הלאה, הקב"ה בחר להתייחס לשמועה הזו ועשה נס מיוחד, לפיו יצחק היה דומה באופן ברור לאברהם וכולם ראו שהילד נולד ממנו. לכן אומרת התורה בלשון כפולה: "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". כיון שכולם ראו שאברהם הוא האבא של יצחק.
וכאן מתפלא כל אחד, למה זה אמור לעניין אותנו? מדוע התורה צריכה להגיב לשמועה, שהיא עצמה מגדירה אותה כבדיחה של "ליצני הדור"? מה גם שחלפו אלפי שנים מאותה בדיחה ואם התורה לא הייתה מתייחסת אליה, לא היינו יודעים ממנה כלל. כך שהתורה היא בעצם זאת שמנציחה את הלשון הרע!.
הפלא גדול יותר, כאשר חושבים על עצם הטענה של הליצנים. לא סתם מגדיר זאת רש"י כ"ליצנות", כיון שלמען האמת, לא היה כאן כלל "סיפור". כל אחד שמפעיל את הראש, מבין שאין כאן יותר מבדיחה זולה שנועדה להסיח דעת מן העיקר.
הרי אברהם כבר הביא ילד לעולם. הוא ילד את ישמעאל ביחד עם הגר. כך שברור ש(לפחות בשלב הזה) לא אצלו הייתה בעיית העקרות, אלא הבעיה הייתה אצל שרה. כדבריה המפורשים של שרה: "אחרי בלותי הייתה לי עדנה". מה יכול אבימלך להועיל כאן יותר מאברהם?
ובכל זאת, באופן די מפתיע, התורה וחז"ל בוחרים להעניק התייחסות מכובדת לרכילויות הללו. באחת השיחות הראשונות שכתב הרבי מלובאוויטש על פרשת תולדות, הוא העניק פרשנות מעמיקה ומעוררת השראה על הדיאלוג בין התורה והליצנים.
ליצני הדור העלו טענה בעלת חשיבות: הבה נשים לב שכל האנשים הגדולים בתורה הם תופעה חד פעמית. הם תופעה של דור אחד שלא חוזר על עצמו שוב. מנגנון "ירידת הדורות" פועל כאן בעוצמה.
אדם הראשון היה איש גדול מאוד, יציר כפיו של אלוקים, אך הוא לא הצליח לשחזר את הגנים שלו. התפוחים שלו נפלו רחוק מהעץ: על קין, עדיף לא לדבר, הבל נרצח בצעירותו, ועל שת, בנו השלישי, לא נאמר בתורה שום דבר בולט.
נח היה "איש צדיק תמים היה בדורותיו", אך התורה לא מספרת שום דבר מיוחד על הילדים שלו. על חם, היא מספרת דווקא דברים גרועים ולא נעימים. [אם כי נאמרו במדרשים, דברים יפים על שם בן נח].
במקרה של גדול הגדולים, משה רבנו, אנו יודעים בוודאות שבניו לא היו דומים לו. התורה מספרת באופן בולט ומכאיב מאוד, איך משה עצמו בוחר את היורש שלו – וזה לא אחד מילדיו. בעוד שאהרן זכה להמשך מתוך המשפחה, משה צריך להכתיר בידיו יורש מחוץ למשפחה. כל אחד מבין כי בניו לא היו ראויים לו.
וזאת הייתה טענת ה"ליצנים": הם הכריזו בלהט כי אברהם אבינו הוא תופעה חד פעמית שתיעלם מההיסטוריה. לא צריך להתפעל מהמפכה האדירה שנקראת אברהם אבינו, משום שלא יהיה לה המשך. "מאבימלך התעברה שרה" ולכן יצחק יהיה דומה לשכנים עימם גדל בגרר ושיחק עימם בחצר.
מה עשה הקב"ה? הוא שינה את מהלכם של גלגלי הטבע והראה לכולם כי יצחק דומה באופן מוחלט לאברהם (ולמען האמת, היו עניינים שיצחק אף עלה על אברהם, כמוסבר בתורה אור פרשתנו). השם "יצחק" הוא מלשון "צחוק", צחוק מהמציאות, צחוק מההתנהלות הטבעית, צחוק מכל מה שאנו מכירים ויודעים, כי יצחק הוא היהודי הראשון שנולד בטהרה ושום חוק מחוקי הטבע לא חל עליו.
אחרי השואה הנוראה, התחושה הכללית הייתה שהכול נגמר. היהדות היא סיפור של עשר, עשרים שנה וזהו זה. אם היית בא לאדם באותם ימים ואומר לו: הנכד שלך יהיה יותר דתי ממך, הוא לא היה מבזבז אפילו צחוק של לעג.
אחרי הכול, הדור ההוא גדל בקהילות הפורחות של וורשה ולודז', בבודפשט ובעלז, והילדים? הדור הבא? הם כבר גדלו בקיבוץ משמר העמק ובמרחביה, בניו יורק ובסן פרנציסקו, במוסקבה ובקייב הקומוניסטיות. לא היה סיכוי גדול לגדל דור נוסף של יהודים.
ואז הגיע הרבי מלובאוויטש וצחק את הצחוק של "יצחק". הוא טען כי העם היהודי מעולם לא התנהל על פי מנגנונים טבעיים ואם נעשה את שלנו – נצליח להשלים את מה שחרב והדור הבא יהיה אף יותר יפה מהדור הקודם.
ואת הסיפור הזה, שמענו השבוע מכל אחד מחמשת אלפים השלוחים בכנס. מהארץ ומחו"ל, מקרוב ומרחוק. אברכים צעירים עם בקושי חתימת זקן, פותחים בתי כנסת שהיו רדומים עשרות שנים. עורכים חופות יהודיות לראשונה מאז השואה, והדבר החשוב ביותר: מקימים גני ילדים יהודיים אחרי עשרות שנים שלא נפתחו מוסדות כאלו.
נאמר זאת כך: אם פעם אמרו "סבא שלי היה רב", היום אומרים: "הנכד שלי מתחזק"...
ואי אפשר חסיד בלי סיפור: בהיותי נער בישיבה בכפר חב"ד, זכיתי ללמוד "חברותא" עם בחור מוכשר בשם "שלמה כובש". לקח לי זמן לגלות את הסיפור מאחורי הבחור נעים ההליכות הזה.
הוא גדל במשפחה ליברלית בבודפשט אחרי עשרות שנים של קומוניזם. ההורים התרחקו מכל סממן של דת וראו בה משהו בין "פרימיטיביות" ל"שרלטנות". בגיל 13, שלמה פגש פעיל של בני עקיבא והוא שכנע אותו להשתתף בקייטנה של התנועה בארץ. זה היה נשמע תמים וטוב וההורים הסכימו לנסיעה. בסוף הקייטנה, המדריכים רצו לשמור איתו על קשר, אבל ידעו שההורים לא יאפשרו זאת.
אחד מהם החליט להתחכם: הוא נתן לילד בקבוק קטשופ כשר וביקש ממנו להעביר אותו לרב של חב"ד בבודפשט, הרב ברוך אוברלנדר. הילד החמוד נקש בדלת משפחת השליח וביקש להעביר לרב חבילה מהארץ. הרב הופתע, הוא לא המתין לשום חבילה מהארץ, אבל הוא הבין שההשגחה העליונה מסובבת את גאולת הנשמה הזו.
הוא הזמין את הילד לסעודת שבת ועוד אחת, והיום, הרב שלמה כובש הוא הרב הראשי של הצבא ההונגרי ורב קהילה פורחת ומשגשגת במרכז בודפשט.
הנביא אומר: "ואתם תלוקטו לאחד אחד מבני ישראל". עוד יהודי מתלקט ועוד אחד, והנה אנו זוכים לראות את משיח צדקנו מלקט את כולנו לארצנו הקדושה ולירושלים עיר הקודש.
מה עושה אדם שנופל קרבן לרכילות מרושעת? איך אמור להגיב מישהו שהסתבך עם השכן שלו וזה מפיץ עליו שמועות מרושעות חסרות בסיס? התגובה הנכונה בדרך כלל היא, להתעלם ולהמשיך הלאה. מחר יהיו בעיתון כותרות חדשות עם רכילויות פיקנטיות אחרות וישכחו מהסיפור הנוכחי.
[אגב, יהודי מסוים התלונן פעם בפני הרבי מלובאוויטש, שכתבו עליו בעיתון האשמה מרושעת והעיתונאי לא טרח אפילו לבדוק את מקור השמועות. הרבי השיב בחיוך כי אמנם העולם שלנו הפך להיות שטחי וחסר מקצועיות, אבל יש בכך גם מעלה: אנשים שוכחים מהר ועוברים בזריזות אל הסיפור השטחי הבא...].
וכאן עולה תמיהה בתחילת הפרשה: התורה מעניקה תשומת לב רבה לרכילות מטופשת, שלא שווה לכאורה התייחסות. הפרשה מתחילה בלשון כפולה: "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". רש"י מסביר כי התורה באה לשלול בכך רכילות כואבת שהייתה פופולארית באותם ימים.
"ליצני הדור" היו מתלוצצים כי "מאבימלך נתעברה שרה". כותבי הוואטספ למיניהם הפיצו שמועה כי יצחק לא נולד מאברהם. הנה הם אמרו, שרה הייתה נשואה לאברהם קרוב לשבעים שנה ולא הרתה. היא ירדה לגרר ונלקחה לארמונו של אבימלך, ותקופה קצרה אחר כך התעברה עם יצחק. ההיגיון הוואטספי מחייב כי "מאבימלך התעברה שרה" ואין לילד כל קשר לאברהם אבינו.
אך במקום להתעלם ולהמשיך הלאה, הקב"ה בחר להתייחס לשמועה הזו ועשה נס מיוחד, לפיו יצחק היה דומה באופן ברור לאברהם וכולם ראו שהילד נולד ממנו. לכן אומרת התורה בלשון כפולה: "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". כיון שכולם ראו שאברהם הוא האבא של יצחק.
וכאן מתפלא כל אחד, למה זה אמור לעניין אותנו? מדוע התורה צריכה להגיב לשמועה, שהיא עצמה מגדירה אותה כבדיחה של "ליצני הדור"? מה גם שחלפו אלפי שנים מאותה בדיחה ואם התורה לא הייתה מתייחסת אליה, לא היינו יודעים ממנה כלל. כך שהתורה היא בעצם זאת שמנציחה את הלשון הרע!.
הפלא גדול יותר, כאשר חושבים על עצם הטענה של הליצנים. לא סתם מגדיר זאת רש"י כ"ליצנות", כיון שלמען האמת, לא היה כאן כלל "סיפור". כל אחד שמפעיל את הראש, מבין שאין כאן יותר מבדיחה זולה שנועדה להסיח דעת מן העיקר.
הרי אברהם כבר הביא ילד לעולם. הוא ילד את ישמעאל ביחד עם הגר. כך שברור ש(לפחות בשלב הזה) לא אצלו הייתה בעיית העקרות, אלא הבעיה הייתה אצל שרה. כדבריה המפורשים של שרה: "אחרי בלותי הייתה לי עדנה". מה יכול אבימלך להועיל כאן יותר מאברהם?
ובכל זאת, באופן די מפתיע, התורה וחז"ל בוחרים להעניק התייחסות מכובדת לרכילויות הללו. באחת השיחות הראשונות שכתב הרבי מלובאוויטש על פרשת תולדות, הוא העניק פרשנות מעמיקה ומעוררת השראה על הדיאלוג בין התורה והליצנים.
ליצני הדור העלו טענה בעלת חשיבות: הבה נשים לב שכל האנשים הגדולים בתורה הם תופעה חד פעמית. הם תופעה של דור אחד שלא חוזר על עצמו שוב. מנגנון "ירידת הדורות" פועל כאן בעוצמה.
אדם הראשון היה איש גדול מאוד, יציר כפיו של אלוקים, אך הוא לא הצליח לשחזר את הגנים שלו. התפוחים שלו נפלו רחוק מהעץ: על קין, עדיף לא לדבר, הבל נרצח בצעירותו, ועל שת, בנו השלישי, לא נאמר בתורה שום דבר בולט.
נח היה "איש צדיק תמים היה בדורותיו", אך התורה לא מספרת שום דבר מיוחד על הילדים שלו. על חם, היא מספרת דווקא דברים גרועים ולא נעימים. [אם כי נאמרו במדרשים, דברים יפים על שם בן נח].
במקרה של גדול הגדולים, משה רבנו, אנו יודעים בוודאות שבניו לא היו דומים לו. התורה מספרת באופן בולט ומכאיב מאוד, איך משה עצמו בוחר את היורש שלו – וזה לא אחד מילדיו. בעוד שאהרן זכה להמשך מתוך המשפחה, משה צריך להכתיר בידיו יורש מחוץ למשפחה. כל אחד מבין כי בניו לא היו ראויים לו.
וזאת הייתה טענת ה"ליצנים": הם הכריזו בלהט כי אברהם אבינו הוא תופעה חד פעמית שתיעלם מההיסטוריה. לא צריך להתפעל מהמפכה האדירה שנקראת אברהם אבינו, משום שלא יהיה לה המשך. "מאבימלך התעברה שרה" ולכן יצחק יהיה דומה לשכנים עימם גדל בגרר ושיחק עימם בחצר.
מה עשה הקב"ה? הוא שינה את מהלכם של גלגלי הטבע והראה לכולם כי יצחק דומה באופן מוחלט לאברהם (ולמען האמת, היו עניינים שיצחק אף עלה על אברהם, כמוסבר בתורה אור פרשתנו). השם "יצחק" הוא מלשון "צחוק", צחוק מהמציאות, צחוק מההתנהלות הטבעית, צחוק מכל מה שאנו מכירים ויודעים, כי יצחק הוא היהודי הראשון שנולד בטהרה ושום חוק מחוקי הטבע לא חל עליו.
אחרי השואה הנוראה, התחושה הכללית הייתה שהכול נגמר. היהדות היא סיפור של עשר, עשרים שנה וזהו זה. אם היית בא לאדם באותם ימים ואומר לו: הנכד שלך יהיה יותר דתי ממך, הוא לא היה מבזבז אפילו צחוק של לעג.
אחרי הכול, הדור ההוא גדל בקהילות הפורחות של וורשה ולודז', בבודפשט ובעלז, והילדים? הדור הבא? הם כבר גדלו בקיבוץ משמר העמק ובמרחביה, בניו יורק ובסן פרנציסקו, במוסקבה ובקייב הקומוניסטיות. לא היה סיכוי גדול לגדל דור נוסף של יהודים.
ואז הגיע הרבי מלובאוויטש וצחק את הצחוק של "יצחק". הוא טען כי העם היהודי מעולם לא התנהל על פי מנגנונים טבעיים ואם נעשה את שלנו – נצליח להשלים את מה שחרב והדור הבא יהיה אף יותר יפה מהדור הקודם.
ואת הסיפור הזה, שמענו השבוע מכל אחד מחמשת אלפים השלוחים בכנס. מהארץ ומחו"ל, מקרוב ומרחוק. אברכים צעירים עם בקושי חתימת זקן, פותחים בתי כנסת שהיו רדומים עשרות שנים. עורכים חופות יהודיות לראשונה מאז השואה, והדבר החשוב ביותר: מקימים גני ילדים יהודיים אחרי עשרות שנים שלא נפתחו מוסדות כאלו.
נאמר זאת כך: אם פעם אמרו "סבא שלי היה רב", היום אומרים: "הנכד שלי מתחזק"...
ואי אפשר חסיד בלי סיפור: בהיותי נער בישיבה בכפר חב"ד, זכיתי ללמוד "חברותא" עם בחור מוכשר בשם "שלמה כובש". לקח לי זמן לגלות את הסיפור מאחורי הבחור נעים ההליכות הזה.
הוא גדל במשפחה ליברלית בבודפשט אחרי עשרות שנים של קומוניזם. ההורים התרחקו מכל סממן של דת וראו בה משהו בין "פרימיטיביות" ל"שרלטנות". בגיל 13, שלמה פגש פעיל של בני עקיבא והוא שכנע אותו להשתתף בקייטנה של התנועה בארץ. זה היה נשמע תמים וטוב וההורים הסכימו לנסיעה. בסוף הקייטנה, המדריכים רצו לשמור איתו על קשר, אבל ידעו שההורים לא יאפשרו זאת.
אחד מהם החליט להתחכם: הוא נתן לילד בקבוק קטשופ כשר וביקש ממנו להעביר אותו לרב של חב"ד בבודפשט, הרב ברוך אוברלנדר. הילד החמוד נקש בדלת משפחת השליח וביקש להעביר לרב חבילה מהארץ. הרב הופתע, הוא לא המתין לשום חבילה מהארץ, אבל הוא הבין שההשגחה העליונה מסובבת את גאולת הנשמה הזו.
הוא הזמין את הילד לסעודת שבת ועוד אחת, והיום, הרב שלמה כובש הוא הרב הראשי של הצבא ההונגרי ורב קהילה פורחת ומשגשגת במרכז בודפשט.
הנביא אומר: "ואתם תלוקטו לאחד אחד מבני ישראל". עוד יהודי מתלקט ועוד אחד, והנה אנו זוכים לראות את משיח צדקנו מלקט את כולנו לארצנו הקדושה ולירושלים עיר הקודש.
תגובות