התחדשות בעשייה

היום המיוחד בחודש שבט 
בכ"ב שבט אנו מציינים את יום פטירתה של הרבנית חיה מושקא רעייתו של הרבי מלובביץ. אמנם זכיתי לראותה מספר פעמים, אך באופן כללי, הרבנית היתה ידועה כאישה צנועה ונחבאת אל הכלים כיאה לנאמר `כל כבודה בת מלך פנימה` וכמעט שלא היתה יוצאת מביתה. הרבנית היתה ממש אשת חיל שעמדה לצד ימינו של הרבי כל חייה. אחרי פטירתה ניכר היה היטב על פניו צערו של הרבי איך היא חסרה לו... 
במשך השנים הוקמו עשרות מוסדות לנשים ובנות הנושאים את שמה של הרבנית, ואלפי הורים העניקו לבנותיהם את שמה - חיה מושקא. בכל שנה, בשבוע של יום השנה לפטירתה, נערך בברוקלין שבניו-יורק "כינוס השלוחות העולמי" לזכרה בו מתכנסות שלוחות חב"ד מרחבי העולם לסוף שבוע של התחזקות במשימתן המיוחדת. גם ממוסקבה יצאו עשרות שלוחות וברכת הצלחה רבה שלוחה להן.

פרשת משפטים, שבת מברכין חודש אדא א` - "משנכנס אדר מרבים בשמחה".

פרשת משפטים היא למעשה המקור למשפט העברי ועוסקת בדינים ובמצוות שבין אדם לחברו. הפרשת פותחת בדיני עבד עברי: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם.  כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם"

התורה היא ספר החוקים של עם ישראל בכל מקום ובכל זמן, מצוותיה אקטואליים ורלוונטיים גם אלפי שנה אחרי נתינתן, והנה דיני עבד עברי, הרי אינם תקפים כלל מזה דורות רבים, מאז בוטלו דיני היובל ולמעשה היו תקפים רק בימי בית ראשון בזמן שכל עם ישראל מרוכז בארץ ישראל. אם כך, למה לעסוק במשהו שלכאורה,לא רלוונטי ולחלוטין אינו אקטואלי?! 

מסופר על המצביא הצרפתי נפוליון שבאחד בקרבות הקשים שלו, נחל כישלון חרוץ ובאותו יום ברח נפוליון ליער ושם מצא מסתור בבקתה של איכר יהודי אחד, מתחת לערימת שמיכות שבעל הבית הניח עליו.
חיילי האויב הגיעו עד לבקתה וערכו שם חיפוש נרחב בעזרת כידון שנעצוהו בכל מקום שחשבו ששם יכול להסתתר, עד שהגיעו למקום מסתורו והחלו לדקור את ערימת השמיכות, ובאמת הכידון ננעץ עמוק והגיע עד לכמה מילימטרים ספורים מבטנו של נפוליון.
וכך אירע שניצל נפוליון בזכות אותו איכר יהודי, ולימים כשהפך המצביא הצרפתי לקיסר צרפת החליט לגמול לאותו איכר יהודי את המגיע לו והגיע אל ביתו, שם אמר לו שיכול לבקש מה שירצה כי הוא חב לו את חייו.האיכר יהודי בתמימותו אמר רק זאת: ברצוני לדעת איך הרגשת שעה שהכידון הייתה קרובה כמה מילימטרים מגופך?...
נפוליון הגיב בזעם רב על חוצפתו של האיכר וציווה להוציאו להורג בכיכר העיר על שהעז לשאול שאלה כה אישית וחודרנית לקיסר ומצביא חשוב שכמותו...
האיכר הובל אחר כבוד לכלא לשלושה ימים ולאחר מכן הובל לחבל התליה בכיכר העיר לעיני כל. החבל נכרך סביב צווארו ואז הופיע לפניו הקיסר נפוליאון בכבודו ובעצמו.
האיכר האומלל הביט בעיני הקיסר בעיניים אחוזות פלצות כשכל גופו רועד מפחד ומתדהמה על המצב אותו הביא לעצמו, ואז כשהתליין ממתין לפקודת לביצוע התלייה קרא לפתע נפוליאון ואמר: "עצור! שחרר האיכר"! פנה אל האיכר המבולבל ואמר לו: "זוכר אתה ששאלת אותי איך הרגשתי כשחרב מונחת על צווארי? בדיוק כפי שאתה מרגיש כעת... את תחושותַי אז לא יכולתי לתאר לך במילים, אלא רק במעשים והרי קיבלת את מבוקשך... ישנם תחושות שאין להעבירם במילים אלא באמצעות הרגשה זהה לזו שחש המספר. לאור דברים הללו ניתן להבין את האקטואליות שבציווי דיני שחרור עבד עברי.
מי כעם ישראל יודע עבדות מהי? רק עם ישראל שהרגיש את תחושת העבדות יכול להבין את מצות עבד עברי... הרי רק לפני שתי פרשיות קראנו של יציאת מצרים של בני ישראל לאחר מאות שנות עבדות, ואף כל יהודי מצווה לזכור את "יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". אומנם, כיום דיני עבד עברי לא נוהגים במובנם הפשוט והמעשי אך הם קיימים ברובד הרוחני של העניין.
עבדות רוחנית

הזוהר הקדוש מגלה לנו את הרובד הפנימי-הרוחני של מצוות עבד עברי. אין כיום עבדות פיזית אבל יש עבדות רוחנית. 
וכי ימכור איש את בתו לאמה, מבאר הזוהר הקדוש, איש זה הקב``ה. ביתו זו הנשמה. לאמה זה הגוף הגשמי. לא תצא כצאת העבדים מלוכלכת בטיט החטאים כי אם בזכויות כבת חורין.
בכל יהודי יש נשמה שירדה ונמכרה ע"י הקב"ה לעבדות וגלות בתוך הגוף זו אינה עבדות פיזית אלא חמורה יותר עבדות רוחנית. עבדות ושעבוד ללחץ חברתי, לכסף וצבירת הון, לחיים חומרניים, לחיים שכולן "שואו" לחברה. באה התורה ומאירה את ענינו במצוות עבד עברי, כי זה אקטואלי ורלוונטי לחיי הרוח והנשמה. נדע לא לשעבד את עצמינו לאותם סוגי עבדות... נדע כי הכסף אינו אלא אמצעי ודרך לעשות את רצונו של הקב"ה ולממש את שליחותה של הנשמה עלי אדמות. 
הקב"ה אומר על בני ישראל "עבדי הם" אנו עבדים לה` ולא עבדים לעבדים. התורה מלמדת אותנו על דיני העבד ושיחררו לחופשי כי גם אם השתעבדנו ל"עבדות" במובנה הרוחני ללחץ החברתי, לכסף וצבירת ההון, לחיים החומרניים יש אפשרות להשתחרר ולחזור לעבוד את ה` אך חשוב להשאר עיקביים באותם נתיבים ומשפטים שהתורה מורה לנו.

בעצם, ניתן להמשיל את רעיונות הפרשיות משפטים, יתרו ופרשת בשלח העוסקות ביציאת מצרים, קבלת התורה ושמירתה בתמידיות כמשל על קשר הזוגיות ומיסוד משפחה. זוג ההולך להקים בית בישראל, בתחילה יש סערות וריגושים רומנטיקה וכו` כמו  קריעת ים סוף שפרשת בשלח לאחר מכן מגיעה החתונה שזהו מעמד הר סיני יום חתונתו של הקב"ה עם ישראל בפרשת יתרו ואח"כ, אחרי כל ההתרגשויות מגיעים הימים השגרתיים ואז צריכים את המשפטים... כדי לשמור את האהבה והקשר האמיתי.

מעשה שהיה...

מסופר על רב אחד שפעם שאל את תלמדיו מהו לדעתכם הפסוק הכי חשוב בתורה?שלושת תלמידיו ענו כל אחד תשובה שונה. הראשון ענה הפסוק החשוב ביותר הוא: `ואהבת את ה אלקיך` השני ענה לדעתו הפסוק הוא `ואהבת לרעך כמוך` ענה השלישי כי נראה לו שהפסוק "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים" שפרשת הקורבנות הוא הפסוק החשוב. אמר הרב שהתלמיד השלישי צדק. ולמה? כי אהבת ה` ואהבת ישראל אם לא יודעים איך ליישם את זה בתמידיות ובקבע כמו שכתוב בפסוק השלישי על הקורבנות בבוקר..ובין הערביים פעמיים ביום...זה לא שווה שום דבר כי זה לא יחזיק מעמד... וכך גם בנישואין, הריגושים והרומנטיקה והחתונה הכל טוב ויפה אבל אם לא מיישמים וממסדים את זה חזק במשפטי התורה זה לא יחזיק מעמד.

החכמה היא לגלות עשייה תמידית וקבועה בכל יום והתחדשות תמיד ואז זה יהיה דבר נצחי.