פרשת שופטים

השבת, פרשת משפטים, נקרא את הפסוק הידוע, שהפך לניב ואף חוברו לו שירים; "כי האדם עץ השדה" פשוטו של מקרא היא שיש דמיון מובהק בין האדם והעץ. ננסה להבין במה אכן דומה האדם אל העץ? מהו היחס ביניהם? ובכלל מה בא הדבר ללמדנו?

שמעתי פעם מראש ישיבת "תורת אמת" בירושלים הרב בנימין זאב סגל שסיפר על ראש ישיבה באחד הישיבות בבני ברק שראה בחור בישיבה שלומד בספר ה`תניא` שאל אותו ראש הישיבה: מדוע הינך לומד `תניא`? ענה לו הבחור אספר לך מעשה שהיה: אחותי הבכורה, בעודנה ילדה קטנה נלקח ממנה כוח הדיבור בבת אחת וללא סיבה הגיונית הניראית לעין. ככל שהורי ניסו לדובבה לא עזר שום דבר, והתקשורת עימה היתה באמצעות הכתיבה בלבד. הורי נשברו מאוד ולא נחו ולא שקטו לרגע, הלכו לגדולי הרופאים והפרופסורים בעולם וכתתו רגילהם אצל כי מי שהיה יכול לעזור אך אף אחד לא עזר להם באופן ממשי. עד שהגיעו לביקור אצל פרופסור יהודי גדול באירופה שבדק את הילדה ואמר להורים; טעות בידכם.  הילדה הזו לא דיברה מעולם... אך ההורים העמידוהו על טעותו הבסיסית שעד לפני מספר שבועות הייתה ככל ילדה בת גילה כולל דיבור רהוט ושוטף. אמר להם הפרופסור: אם כך, קטונתי. יש כאן מקרה מוזר, לא הגיוני ולא טבעי איני יכול להושיעכם לכו אל הרבי מליובאוויטש שבברולקין...האב שלא היה שייך לחסידות ולחבד בכלל סירב ללכת אך אשתו דחקה בו ולבסוף הם נסעו עם הילדה לרבי מליובאוויטש. כשנכנסו לרבי שפכו את ליבם לפני הרבי והתחננו לפניו שיושיע אותם. הרבי שמע את דיבריהם וענה כי אל דאגה הילדה תשוב לאיתנה ותדבר רק אבקשכם, ההורים, להמתין מעט מחוץ לחדר. כשיצאו ההורים מהחדר אמר הרבי לילדה: אל תיבהלי ממה שאומר לך, נשמתך היתה צריכה להיוולד ללא כוח הדיבור כלל אך זכות אבות נתנה לך את כוח הדיבור וכעת הסתיימה תקופה זו ולכן ניטל ממך כוח הדיבור. אך דעי, כי אם תקבלי על עצמך להתעסק בכוח הדיבור בחינוך ילדי ישראל ובקירובם לאביהם שבשמים יינתן לך כוח הדיבור. הילדה הינהנה בראשה לאות `כן` אך הרבי התעקש שתאמר זאת בםיה ואז היא אמרה בפה מלא `כן, אני מקבלת עלי להתעסק בחינוך ילדי ישראל`... מובן ששמחת ההורים לא ידעה גבולות ובעניים דומעות להודו לרבי על הישועה.חלפו שנים ואביה של הילדה נזדמן לניו יורק והחליט לבקר אצל הרבי. הפעם היה זה יחד עם בנו. שאל הרבי את הבן, איפה אתה לומד? ענה הבחור, בנויורק ובקרוב אלמד הארץ הקודש. הרבי הגיש לו את ספר התניא ואמר לו  `תראה לקבוע זמן כל יום ללמוד בספר התניא`... מאז - סיים הבחור את סיפורו  - אני מקיים את מצוות הרבי ולומד `תניא`.

חזרה לפרשתנו: "כי האדם עץ השדה". לא בכדי עם ישראל מציין בחגיגיות את ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות דווקא, הרי ישנן ארבעה ראשי שנים, מדוע מציינים במיוחד את טוב בשבט? אין הדבר אלא בגלל הדימיון בין האילן לאדם.

מוסבר בקבלה ובספרי חסידות כי האילן גדול ככל שיהיה הוא חייב להיות מחובר לשורשים שלו, למקור חיותו. לרגע אם ננתק את האילן מהארץ ברגע זה הוא יאבד את כל חיותו ויגווע. זוהי גם תכונתו של האדם. היהודי עיקר חיותו וקיומו זה מהמקור שלו מהקב"ה. "נשמה שנפחת בי טהורה היא`. היהודי חייב להיות כל העת מחובר ומקושר עם מקור חיותו, הקב"ה. לרגע  אם ננתק את היהודי מהקב"ה ברגע זה הוא יאבד את כל חיותו וינבל.איך יהודי קשור עם הקב"ה? ממש כמשל האילן שחיות שורשיו מהמים כך האדם חיותו מהמים הרוחניים, התורה. `אין מים אלא תורה` אמרו חז"ל. תורתו של הקב"ה היא מקור מים חיים, ועליה נאמר `כי הם חיינו ואורך ימינו`. יהודי הקשור למקור חיותו להקב"ב על ידי התורה הקדושה הרי הוא חי, צומח ומתעלה מעלה מעלה. וכשאדם מגיע לפרשת דרכים, כשיש לו ספקות הרי דרך צדיקי הדור ותורתנו הקדושה הוא מונחה בדרך הטובה הישרה והבטוחה.בפרשתינו אנו מצווים גם על מצוות מינוי מלך `שום תשים עליך מלך`. מוסבר בחסידות שבמלך ישנן שני תכונות מצד אחד לנהל את ענייני המדינה ומאידך ללמד את עם ישראל תורה ולחברם להקב"ה. הרמב"ם ממשיל את המלך ללב העם. מגוע דווקא ללב ולא לראש, למשל? אלא שהראש הוא קר מטיבעו, בשונה מהלב שהוא חם ובתנועה תמידית וזה המלך הוא חם לכל אחד מבני עמו, חש אותם ומתחבר אליהם וכך משפיע עליהם תורה ויראת שמים.חברים יקרים, בימים אלו נכנסנו לחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. כל אחד מאיתנו רוצה להתברך בשנה טובה ומבורכת. לכל אחד יש בטוח עניינים שצריך לתקן ולהתחזק בהם. אם אנחנו רוצים ברכה במעשה ידינו ושנה טובה, אנו צריכים לקחת החלטה להתחבר לתורת אמת ולצדיקים ואלו הדברים שיחברו אותנו לבורא העולם שבודאי ישלח לנו שנה טובה ומתוקה.

ברכת שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה