פרשת השבוע

מה ההערכה שלך לגבי דונאלד טראמפ ?

בדיוק כמו בפרשת השבוע, קם היום "מלך חדש על מצרים". היום, יום שישי העשרים בינואר, נכנס נשיא לבן לבית הלבן ומשהו חדש מתחיל. אלא שהנשיא החדש הוא תעלומה גמורה.

שניאור אשכנזי | כ"א טבת התשע"ז | 19.01.17 | 17:32
בדיוק כמו בפרשת השבוע, קם היום "מלך חדש על מצרים". היום, יום שישי העשרים בינואר, נכנס נשיא לבן לבית הלבן ומשהו חדש מתחיל.
אלא שהנשיא החדש הוא תעלומה גמורה. שוחחתי עם שני חברים טובים בארצות הברית והם מציגים תחזיות הפוכות לחלוטין לגבי הצפוי לקרות. אחד אמר כי טראמפ הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לארץ ישראל מאז המלך כורש... הוא מוקף ביהודים גאים וזקופי קומה. חתנו היקר, האיש שאמור להיות נציגו האישי למזרח התיכון, הוא יהודי חם שבא ממשפחה אורתודוקסית ולכן זה בדיוק הזמן לבנות את ההתיישבות, לספח את מעלה אדומים ולקבוע עובדות בשטח.
השני טען בדיוק להיפך: טראמפ הוא איש מסוכן הרבה יותר מקלינטון ואובמה. הוא טיפוס עצמאי, אינו חושש מאף אחד, יש לו מספיק כסף משל עצמו ולא נוכל לאיים עליו בעזרת השדולה היהודית העשירה כמו שעבדו הדברים אצל הקלינטונים וחבר מרעיהם...
ובכן, מה עומד לקרות במערכת היחסים עם בת בריתנו הקרובה ביותר? הרשו לי להעניק את ההערכה המלומדת שלי...
הבה נפליג אחורה אל פרשת השבוע המתרחשת במצרים: נוכל לשים לב כי זירת המאבק העיקרית  בין משה לפרעה היא ה"יאור". הלוא הוא נהר הנילוס המפורסם.
זה מתחיל עם הגזירה הנוראה של "היאורה תשליכוהו". אנשי לשכת האוכלוסין של מצרים, הציגו לפרעה נתונים כי עם ישראל צומח וגדל בקצב מדהים והנה הופכים היהודים להיות 'גייס חמישי' שייאבק בנו מתוך מצרים. פרעה נבהל מהעתיד לקרות והוא גוזר את פקודת "הפתרון הסופי". הוא פוקד על אנשיו להמית את התינוקות היהודיים בצורת מיתה אכזרית במיוחד, כזו שלא שבה על עצמה במהלך ההיסטוריה.
"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". הטביעו את התינוקות הרכים ביאור, מיד אחרי לידתם. וזאת בהחלט עובדה מעניינת: לאורך ההיסטוריה של עם ישראל, טבחו בנו בכל ההמתות והעינויים האפשריים. הנאצים חנקו את אבותינו בגז, הספרדים העלו את סבינו וסבתותינו על המוקד והבבלים הרעיבו את אנשי ירושלים במצור ממושך. אך אף אחד לא חזר על הפיתרון האכזרי של פרעה, להטביע את התינוקות הרכים במי היאור.
מה עמד מאחורי צורת ההמתה הזו?
השנים חולפות ומשה ואהרן נשלחים לתבוע מפרעה את שחרור ישראל ממצרים. זירת המאבק בין הצדדים היא שוב: חופי היאור. משה ואהרן לא הולכים אל הארמון המפואר של מלך מצרים, אלא ממתינים לו על יד היאור. מדי בוקר, היה יוצא פרעה אל החוף ומשה ואהרן המתינו לו שם וניהלו מולו את מסע הדילוגים לשחרור ישראל ממצרים.
המאמצים הדיפלומטיים לא נשאו פרי ופרעה סירב לשחרר את ישראל. המכות הראשונות נוחתות על ראש מצרים והקרבן הוא היאור. מי היאור הופכים לדם וצפרדע ענקית עולה מהמים והורסת את חיי המצרים.
ובכן, מדוע הפך היאור לזירת הקרב בין ישראל למצרים?
 
 
תורת החסידות מסבירה, שהיאור הוא לא רק מקום, הוא סמל. הוא שורש הויכוח בין משה ופרעה. היאור היה מקור העוצמה והביטחון הכלכלי של מצרים. אדמות מצרים מתקיימות מן היאור. מדי תקופה עולים מי היאור על גדותיהם, בהתאם לתקופות של גאות ושפל ומשקים את אדמות מצרים.
אחד המתפללים בבית הכנסת בו אני משמש כרב, הוא מורה דרך וותיק שהוביל עשרות קבוצות במצרים. הוא סיפר לי כי ראה בקהיר העתיקה את ה"נילו-מטר". זה מד גבוה שתקוע על גדת הנילוס ועולה אל היבשה. יש עליו קווים שונים לפי גובה המים, וככל שהמים היו מגיעים אל גובה מסוים על המד – כך היו מעבירים מס למלך. אם הגיעו המים רק לקו נמוך, שילמו סכום מסוים ואם הייתה גאות חזקה והמים עלו עד קו גבוה יותר – שילמו יותר.
צורת החיים הזו, השכיחה מהמצרים את קיומו של א-ל עליון. הם פשוט לא היו זקוקים לאלוקים. הם ממש לא היו צריכים לבקש ברגש שלוש פעמים ביום: "ותן טל ומטר לברכה". הם סברו כי הכול מתחיל ונגמר כאן בדרכי הטבע. כאשר תבוא רוח ותבוא גאות – יבואו מים.
לעומת מצרים, בארץ ישראל, המצב הוא בדיוק הפוך. הקב"ה שם אותנו בשכונה הכי בעייתית במזרח התיכון. מצד אחד, אנחנו ארץ חקלאית שצריכה הרבה מים. מצד שני, אין לנו שום מקורות מים לסמוך עליהם. אין לנו נילוס מצרי, לא זכינו בנהר חידקל סורי וגם איננו ממוקמים גבוה כמו לבנון, שהיא ארץ הרים ומקבלת הרבה מים.
מקור המים היחיד שלנו, הוא הקב"ה. אנחנו רגילים לפתוח את השנה בתפילת הגשם, ובה בקשה ותחינה: "שאתה הוא ה' אלוקינו משיב הרוח ומוריד הגשם, לברכה ולא לקללה".
וכאן נוצר הפיצוץ בין משה ואהרן: משה טען כי הא-ל העליון ציווה לשחרר את ישראל ממצרים, ואילו פרעה זלזל ואמר: "לא ידעתי את ה'". כלומר, אולי הארץ שלך תלויה בקב"ה, אבל הארץ הזו אינה צריכה טובות מאף אחד. היא חזקה, עצמאית ובלתי תלויה בגורמים חיצוניים. היא תלויה בדרכי הטבע ובנילוס המקומי שיביא לנו מים.
המרוץ הרצחני להטביע את ילדי ישראל ביאור, סימל באופן פנימי את המאמץ לחנך את ילדי ישראל מחדש. כלומר, להטביע אותם במי היאור ולהרגיל אותם לצורת חשיבה כי הכול תלוי בדרך הטבע וככל שהילדים יקבלו חינוך מקצועי ואקדמי יותר – כך יגדלו אנשים מוצלחים יותר.
ולכן הכה ה' בראש ובראשונה את מי היאור. בכך פרעה למד בדרך הקשה, שאין הבדל אמיתי בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. "הטבע" הוא רק בגימטרייא "אלוקים". טבע הוא מלשון "טבוע", והוא בסך הכול כיסוי על הברכה האלוקית ששורה בתוך מסכי השגרה. גם מדינות חוץ לארץ מתנהלות בידי ההשגחה העליונה, וכל שכן ארץ ישראל.
שמעתי פעם משל יפה, המסביר את ההבדל בין מצרים לארץ ישראל: שני האנשים הקרובים אל מלך המדינה, היו שר החוץ ושר הביטחון. הם היו חברי ילדות שלו, למדו אתו יחד בבית הספר ובתיכון, עשו עמו את המסלול בצבא והתקדמו יחד עד ארמון המלוכה.
פעם נעדר המלך מהמדינה ושני השרים הבכירים ביצעו מעילה מקופת הארמון. הדבר התפרסם בעיתונות והמלך היה מוכרח להעניש אותם באופן חמור. היה לו קשה לעשות זאת, בכל זאת חברי ילדות ואנשי סוד וותיקים, אך לא הייתה לו ברירה. התקשורת תבעה דם.
המלך קרא תחילה לשר הביטחון ואמר כי הוא מוכרח להעניש אותו באופן חמור ולגרש אותו לצמיתות מהמדינה. אך כיון שהוא אוהב אותו, הוא יעניק לו חמישים מיליון דולר, מהם יוכל לחיות עד סוף ימיו מחוץ לגבולות המדינה.
אחר כך קרא לשר החוץ ואמר דבר הפוך: הוא אינו מסוגל להיפרד ממנו אפילו לרגע אחד, אך מצד שני הוא מוכרח להעניש אותו. לכן עונשו יהיה, שיפסיקו לשלם לו משכורת קבועה, וכל ראש חודש הוא יצטרך לבוא אל המלך ולבקש משכורת לשרוד את החודש.
כשיצאו שני השרים, התחיל ביניהם וויכוח את מי המלך אוהב יותר: שר הביטחון אמר, אותי הוא אוהב יותר. והראיה, שהוא סידר אותי עם חמישים מיליון דולר לכל חיי.
השיב לו שר החוץ: "טיפש מטופש. אותך הוא לא רוצה לראות יותר ולכן נתן לך את האפשרות להסתדר לבד. ממני הוא לא מסוגל להיפרד ולכן הוא מכריח אותי לבקר אצלו כל חודש מחדש"...
הנמשל מובן: לארץ מצרים, הקב"ה נותן כביכול חופש. הוא מאפשר לה לטעות ולחשוב כי היא מסתדרת לבד, עם תחושה שהיא תלויה בדרכי הטבע בלבד. בארץ ישראל, לעומת זאת, אין טעויות. אותנו השאיר את אלוקים תחת ניהולו האישי וכאן אי אפשר להסתדר אפילו רגע אחד בלי תפילות ובלי נסים. [כמו שמצטטים בשם ראש הממשלה הראשון של ישראל: "בישראל, מי שאינו מאמין בנסים, הוא לא מציאותי"...].
אם נשוב אל פרזידנט טראמפ: גורלם של עם ישראל וארץ ישראל, נקבע גבוה למעלה ולב מלכים ושרים ביד ה'. ככל שנתפלל יותר ברצינות, כך טראמפ יפתיע ויתנהג כמו ידיד.
 
פייסבוק מייל
הנקראים ביותר

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות