פרשת ויקהל

השבת אנו ממשיכים בעניין המשכן בפרשת ויקהל הפותחת במילים "ויקהל משה את
כל עדת בני ישראל". פרשן המקרא הידוע, רש"י, מגלה לנו כי המועד עליו
מספרת פרשתינו בו הקהיל משה את העם היה "למחרת יום הכיפורים". זאת אומרת,
משה רבינו ירד מהר סיני ביום כיפור עצמו עם המסר שה` סלח לעם ישראל על
חטא העגל "סלחתי כדברך". אומר רש"י שלמחרת יום הכיפורים מכנס משה רבינו
את העם ומצווה עליהם לבנות את המשכן.

השאלה המתבקשת, ראשית, מדוע זה חשוב לדעת שזה היה למחרת יום כיפורים?
ושנית, מדוע באמת המתין עם ציווי עשיית המשכן עד למחרת ולא הודיעם על כך
יחד עם המסר חשוב  "סלחתי כדבריך"?
מסופר על אחד מתלמידי המגיד הגדול ממזריטש רבי דב-בער זצ"ל בשם רבי פנחס
הלוי הורוביץ שהיה רבה של פרנקפורט, המכונה "בעל ההפלאה" על שם חיבורו,
שפעם ציוה עליו רבו המגיד שילמד יחד עם רבי זוסיא בחברותא. כמובן שרבי
פנחס מילא אחר הוראת רבו והלך ללמוד עם רבי זוסיא שעסק אז בגמרא במסכת
ברכות בסוגיא מעניינת על צירוף עשירי למניין.

הגמרא אומרת שם: "אמר רב הונא: תשעה וארון מצטרפין. (תעשה אנשים יחד עם
ארון הקודש - התורה - מצטרפין למנין) אמר ליה רב נחמן: וארון גברא הוא?
(רב הונא שואל: ארון הקודש - התורה - זה בן אדם?) אלא אמר רב הונא: תשעה
נראין כעשרה מצטרפין (עונה רב הונא: תשעה נראים כעשרה, שאין אדם מבחין
בהן כל כך, מתוך שהן יחד). ע"כ הגמרא אותה למדו יחד רבי פנחס ורבי זוסיא.
שאל רבי זוסיא את רבי פנחס: מה כוונת רב נחמן בשאלתו "וארון גברא הוא?"
כל בר דעת מבין שארון אינו בן אדם... הוא שואל והוא מותיב... וכך הסביר
רבי זוסיא את הגמרא. הגמרא סברה בתחילה: מהו כוחם של עשרה מישראל שהם
מהווים יחד מנין? התורה השוכנת בתוכם. אם כך, אם יש רק תשעה אז התורה
שבארון הקודש מצטרפת ומשלימה למנין. על כך שאל רב נחמן: "וארון גברא
הוא?" זה שיש תורה זה לא אומר שהוא גברא, קרי, בן אדם... ובזה הסביר רבי
זוסיא את תמיהתו-קביעתו של רב נחמן אדם שיש בו תורה אבל אין בו דרך ארץ,
אין בן מידות טובות, עבודת המידות כיצד יצטרף למנין?...

אז הבין רבי פינחס מדוע שלח אותו רבו המגיד ללמוד יחד עם רבי זוסיא כדי
לדעת שתורה ללא מידות טובות אין לה ערך "אם אין דרך ארץ אין תורה".

הפרשה מספרת לנו כי משה הקהיל את העם, אסף את העם. מתי? אומר רש"י "למחרת
יום הכיפורים... ביום הכיפורים אין צורך בפעולה מיוחדת לאסוף את העם הם
באים לבד. הבעיה מתחילה לאחר יום הכיפורים אז צריך לפעולה מיוחדת לאסוף
את העם. צא וראה עמא דבר, בתי כנסיות מלאים עד אפס מקום ביום הכיפורים,
וביום שאחרי בקושי מצליחים להשיג מניין לתפילה?... צריך לחפש...
משה רבינו ירד מן ההר ביום כיפור ונתן לבני ישראל את הלוחות, את התורה
הקדושה. משה רצה לתת דגש מיוחד על התורה ועליה לבד, כדי שהעם יתחבר אל
התורה, יחבב את מצוותיה ויאמץ אותה לדרך חיים ורק אז, למחרת, לאחר שהעם
הפנים בליבו ואימץ את התורה לא רק כדבר שכלתני אלא כדרך חיים אפשר לצוות
את העם על עשיית המשכן.

וזה היה למחרת יום הכיפורים כשיורדים מהקדושה של יום הכיפורים אל חיי
היום יום, ממשיכים את יום הכיפורים אל חיי המעשה. וזה בא רק כאשר האדם
עובד על מידותיו שיהיו על פי התורה שלמד. לא שחלילה הלימוד אצלו תיאורטי
בלבד ללא קשר אל חיי המעשה אלא "למחרת יום הכיפורים" חיי המעשה שלו
מושפעים מהתורה שלמד, או אז מתקיימת בו דברי רב הונא: תשעה נראין כעשרה
מצטרפין (תשעה נראים כעשרה, שאין אדם מבחין בהן כל כך, מתוך שהן יחד).
בימים אלו של מהפכות ותהפוכות בעולם, בין אומות העולם אנו בטוחים בדברי
המדרש שאומר "שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה
בזה... וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם, ויאחוז אותם
צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים, ואומר: להיכן נבוא ונלך,
להיכן נבוא ונלך? ואומר להם (הקב"ה): בני, אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא
עשיתי אלא בשבילכם... אל תיראו הגיע זמן גאולתכם...
עלינו כולנו להתחבר לתורה ולמצוותיה, לאמצם כדרך חיים ובטוחים אנו בישועת
ה` כהרף עין בקרוב ממש.