חגים ומועדים

חנוכה – כד קטן - נדב כהן

כולנו מכירים את השיר הידוע מחנוכה "כד קטן כד קטן שמונה ימים שמנו נתן" שיר שחובר לזכר הנס הגדול של חנוכה, אך מה בדיוק היה שם, איך בדיוק קרה הנס ?...

מערת יהדות טיוי | ג' טבת התשע"ב | 29.12.11 | 00:00

כולנו מכירים את השיר הידוע מחנוכה "כד קטן כד קטן שמונה ימים שמנו נתן" שיר שחובר לזכר הנס הגדול של חנוכה, אך מה בדיוק היה שם, איך בדיוק קרה הנס ?
היוונים כידוע פרצו לבית המקדש וטימאו את כל השמנים על מנת שלא יהיה לנו שמן להדליק איתו את המנורה. כל השמנים טומאו אך בדרך נס נמצא פך אחד שהיה חתום בחותמו של כהן גדול (כלומר היה סגור באופן כזה המעיד על כך שלא נטמא). כמות השמן בפך על פי דרך הטבע היה צריך להספיק להדלקת שבעת קני המנורה יום אחד, אך בפועל נעשה נס והכמות באותו פך קטן הספיקה לשמונה ימים. 2000 שנה אחר כך ואנחנו עדיין מדליקים כל שנה באותו תאריך חנוכיה בת שמונה קנים לזכר הנס.
זהו בקצרה הסיפור הידוע, אין לנו ספק כי אכן קרה נס, הפך הספיק לשמונה ימים  (שאם זה לא היה קורה איך עם שלם היה מסכים לחגוג את זה כל שנה מחדש), אך יש שאלה על הנס הזה עצמו.

כיצד קרה הנס ?
השאלה היא לא כיצד הקב"ה עושה ניסים שהרי הוא כל יכול, השאלה היא באיזה אופן הנס הזה קרה.
יכולים להיות כמה אופנים בנס כזה

אופן ראשון
יכול להיות ששפכו את הפך לתוך שבעת קני המנורה ומילאו אותם לגמרי, המנורה דלקה יום שלם, וכשנגמר השמן באופן ניסי נברא שמן חדש בתוך הפך כדי שיוכלו לשפוך שוב, או שנברא שמן חדש בתוך הקנים כדי שיוכל לדלוק שוב. כלומר שהנס היה בנוגע לכמות השמן. כל יום נבראה כמות חדשה באופן ניסי.
אך יש בעיה להסביר את הנס בצורה כזו. מכיוון שההלכה בנוגע להדלקת המנורה אומרת כי חייבים להדליק בשמן זית, כלומר זיתים שלקחו וכתשו והוציאו מהם שמן (והלא על זה היה צורך בנס שהשמנים טומאו וטרם ייצרו שמן חדש), ולפי הסברה שהצענו, אמנם, ביום הראשון אכן דלק שמן שנכתש מזיתים, אך השמן ביום השני, היה שמן שנברא באופן ניסי ולא שמן שנכתש מזיתים. ולכן קשה לומר שכך היה הנס.

אופן שני
יכול להיות שבמקום למלא את כל הקנים עד הסוף מילאו רק שמינית מכל קן, והשמינית הזו דלקה יום שלם באופן פלאי, יום למחרת מילאו שוב שמינית וכן הלאה עד היום האחרון (או שמילאו את הקן עד הסוף וכל יום נחסר ממנו רק שמינית במקום כמות מלאה). כלומר שהנס היה בנוגע לאיכות השמן, שמינית מהכמות הרגילה מספיקה ליום שלם.
גם אם אופן זה של הנס יש בעיה. שוב בעיה הלכתית. כיוון שההלכה אומרת שכאשר מדליקים את המנורה יש צורך למלאות כמות מינימאלית של שמן – לוג (יותר מהשמינית המדוברת) – ויתירה מזו יש צורך למלא את הקן עד הסוף, אי אפשר למלא רק שמינית (לפי הסברה שמילאו עד הסוף וכל יום נשרף רק שמינית נפתרת הבעיה של מילוי הקנים עד הסוף רק לגבי היום הראשון, ומהיום השני שהקנים כבר לא היו מלאים ישנה בעיה זהה).

אופן שלישי
יש גם דרך שלישית להסביר את הנס. דרך זו תפתור לנו את הבעיות שהיו בשני הדרכים הראשונות, אך היא תאתגר לנו את גבולות השכל על מנת להבינה מאידך.
הדרך השלישית היא שאכן שפכו את הפך לקנים במלואו כבר ביום הראשון ומילאו את הקנים עד הסוף (ואין את הבעיה ההלכתית שהקנים לא מלאים), אכן הנרות דלקו משמן זית (ולכן את הבעיה ההלכתית שזהו שמן ניסי) אך יחד עם זאת השמן לא נחסר. כלומר הנר דלק מהשמן, אך השמן לא התאכל.

מקום הארון
בדומה לנס זה היה נס נוסף שהתרחש בבית המקדש (הראשון) באופן קבוע. ארון הקודש שנמצא בקודש הקודשים לא תפס מקום.
כאשר מדדו את רוחב החדר קצה אחד לקצה השני התוצאה הייתה 20 אמה (אמה היא מידת אורך בערך כחצי מטר). כאשר מדדו מקצה אחד עד הארון התוצאה הייתה 10 אמה כאשר מדדו את הארון התוצאה הייתה 2.5 אמה, וכאשר מדדו מצידו השני של הארון עד לקצה השני של קודש הקודשים התוצאה הייתה שוב 10 אמה (במקום 7.5 אמה כמצופה). כלומר שהארון היה גשמי, פיזי בעל אורך אך יחד עם זאת לא תפס מקום ומהמדידות היה משמע שהוא לא קיים.
שוב זהו נס המאתגר את השכל ומותח את גבולות ההיגיון שלנו. אם הארון היה בלתי מדיד אז זה נס "מובן", הקב"ה יצר משהו בלתי מדיד (בצורה ניסית) ולכן אלו הם התוצאות. אך מכיוון שהוא כן היה מדיד ויחד עם זאת "התנהג" כבלתי מדיד, זהו נס שלמעלה מכל הבנה

חוקי ההיגיון של הניסים
האופן השלישי בהסברת הנס מאתגר את השכל יותר מהשניים הראשונים. גם שני הדרכים הראשונות לא פשוטות להבנה, כיצד נברא שמן חדש (נס כמותי) או כיצד שמינית כמות הספיקה ליום שלם (נס איכותי).
בנוגע לשני דרכים אלו אנו מניחים שהקב"ה כל יכול ובוודאי "מצא דרך" לברוא שמן חדש או לחזק את השמן הקיים.
אך בנוגע לדרך השלישית המצב שונה, האם הקב"ה מסוגל לעשות כזה נס שהשמן יידלק את המנורה ולא יישרף ? זה הרי נגד חוקי ההיגיון, אפילו נגד חוקי היגיון של הניסים כביכול, לא ?

נמנע הנמנעות
בשאלה פילוסופית זו התעסקו גדולי ישראל לאורך הדורות. כאשר אומרים על בורא עולם כי הוא כל יכול, השאלה היא עד כמה הוא כל יכול ? האם הוא יכול לברוא עיגול משולש (כלומר שיהי עיגול אבל משולש) ? האם הוא יכול לברוא אדם שיושב ועומד בו זמנית ? האם הוא יכול לברוא אבן שהוא לא מסוגל להרים אותה ?

ההכרעה לגבי השאלות הללו היא כמובן חיובית
בורא עולם אינו מוגבל בשום הגבלה, בוודאי שהוא אינו מוגבל בחוקי ההיגיון שלנו או בחוקי ההיגיון שלדעתנו חלים על הניסים, שהרי הוא ברא לא רק אותנו אל גם את ההיגיון שלנו!
כלומר, העובדה שההיגיון שלנו לא יכול "לעכל" מצב בו הריבוע הוא גם עיגול בו זמנית, מצב בו בורא עולם יוצר אבן שהוא לא יכול להרים אותה, לא "מפריעה" לו להצליח במשימה.

הנקודה שאנו שוכחים היא שחוקי ההיגיון שלנו נבראו על ידו ולכן בוודאי שהוא אינו מחויב בהם.
בדוגמת מתכנת מחשבים שיוצר משחק מחשב בו הדמויות מוגבלות בפעולות מסוימות בלבד, בוודאי שהוא עצמו אינו מוגבל גם כן לאותן פעולות. אנו פשוט מרגישים את העולם כדבר אמיתי הקיים בפני עצמו ושוכחים שהוא נברא על ידי הבורא, ולולא כך לא היה מתקיים. במילים אחרות אנו אותם דמויות במחשב...
לכן בורא עולם מכונה נמנע הנמנעות, נמנע הכוונה שאינו מוגבל, נמנע הנמנעות שאינו מוגבל גם בכך שאינו מוגבל!

ניסים בחיי היום יום
שלושת אופני הסברת הנס בוודאי אינם רק לצורך שעשוע אינטלקטואלי, שלושה אופנים אלו קיימים גם אצלנו בנפש ובוודאי שאפשר להפיק מהם הבנה חדשה לגבי החיים הפרטיים  שלנו.

נס וטבע בנפש האדם
גם בחיי היום יום יש אצלנו מצבים המוגדרים כטבע ומצבים המוגדרים כנס. כאשר אנחנו חיים על פי הטבע, לפי הרגש וההיגיון, עושים רק מה שמבינים ועד כמה שרק מבינים, זה נקרא שחיים באופן טבעי.
כאשר יהודי מתעלה מעל השכל שלו, מתחבר לנשמה, (נשמה בהיפוך אותיות=השמן) לדרגות העל שכליות, לאמונה, אזי מצב זה מכונה כנס.

כך גם בקשר שלנו עם הבורא ישנן שתי דרגות. בדרגה הראשונה, הדרגא הטבעית, אנו קשורים אליו באופן מוגבל עד כמה שרק מבינים, עד כמה שהיכולת שלנו יכולה להביא אותנו. מקיימים רק את המצוות המובנות לנו, גם אם מקיימים את המצוות שלא מובנות, עושים זאת כי אין ברירה אך ללא חשק ותענוג, כיוון שלא מבינים.
אך ישנה דרגה נוספת בקשר, דרגה ניסית, קשר על שכלי. מקיימים את המצוות כיוון שכך הקב"ה רוצה ללא הבנה, וגם כאשר לא מרגיש לנו. ממילא מקיימים את זה בהתלהבות לא קשר מה שאנחנו מבינים (שהרי הקיום הוא לא מצד ההבנה) הקיום הוא בקבלת עול. נעשה ונשמע, עושים כי כך הקב"ה רוצה.

מסירות נפש
מסירות נפש, מצב בו אנו מוכנים לוותר על חיינו (או לפחות לוותר על רצונותינו) בשביל הבורא יכולה להגיע רק מהקשר העל שכלי, שהרי אם נשאל את השכל מה הוא מעדיף לקפוץ לאש או להשתחוות לפסל בוודאי שיעדיף להשתחוות. אם השכל הוא המחליט אז בוודאי שיפסוק שאין היגיון בוויתור על החיים הגשמיים שלנו בשביל הבורא.

איזון
בוודאי שיש למצוא את האיזון בין שתי הדרכים, שהרי מהציווי נעשה ונשמע משמע שלא מספיק רק נעשה (קבלת עול) אלא שיש גם לשמוע (להבין), אלא שהתחלת העבודה צריכה להיות נעשה- קבלת עול, קשר על שכלי.

לחיות באופן ניסי
שלוש האופנים בנס מקבילות לשלוש אופנים בהם אפשר להתקשר לבורא.

האופן הראשון
כפי שהסברנו היה נס כמותי. הנס היה ברגע אחד בבוקר, כאשר באופן ניסי התחדשה כמות השמן. אך לאחר מכן כאשר המנורה דלקה לא היה ניכר שאירע כאן נס, ואם הגיע מישהו מבחוץ וראה מנורה דולקת הוא לא היה יכול לדעת כי זה קרה בעקבות נס.
אופן זה מקביל למצב בו אנו תחילת הקשר שלנו לבורא היא על שכלית (תחילת הקשר או לחילופין כל בוקר) אנחנו מאמינים במה שלא רואים, אבל בשלב הבא אנחנו חיים לפי ההבנה שלנו, ומי שיתבונן בנו מבחוץ לא יבחין בכך שיש לנו גם קשר על שכלי איתו.

האופן השני
כפי שהסברנו היה נס איכותי, כמות קטנה של שמן הספיקה ליום שלם. גם כאן הנס התרחש ברגע אחד, בהתחלה הבורא שינה את איכות השמן ולאחר מכן הוא דלק משך זמן ארוך. אכן התוצאה של הנס הייתה ניכרת (ראו נר דולק משך זמן ארוך ביחס לכמות השמן) אך הנס עצמו (שינוי איכות השמן) לא היה ניכר.
אופן זה מקביל למצב בו הקשר שלנו עם הקב"ה הוא אכן על שכלי, ואכן האדם מוכן למסור את נפשו בשביל בוראו משך כל היום ולא רק בתחילתו. אך עדיין לא מדובר על מצב בו אדם עסוק במסירת נפש כל היום, מצב בו אדם מוכן לוותר על הרצונות הפרטיים שלו משך כל רגע מהיום למען הקב"ה. מדובר במצב בו בזמן התפילה וקריאת שמע, מתחברים לנקודה העל שכלית, לכח המסירות נפש, וזה משפיע וניכר גם במשך היום.

האופן השלישי
דליקת הנר כל הזמן ויחד עם זאת השמן אינו מתכלה, מחייב שיתבצע נס כל רגע מחדש ונס זה יהיה ניכר.
אופן זה מקביל לקשר שהוא אפילו יותר מעל שכלי. האדם מוצא בעצמו כוחות למסור את נפשו בכל רגע. לא רק מסירות נפש בבוקר המאירה את שאר היום, אלא מסירות נפש המתהווה כל רגע מחדש ומתגלה בפועל בהתנהגות שלו, בדוגמת הנס שהתחדש כל הזמן, והיה נראה בגלוי כי מתרחש כאן נס.

השפעת הסביבה
האדם הוא יצור חברתי והסביבה משפיעה מאוד על התנהגותו, לכן גם שלוש האופנים שהסברנו קשורים בסביבה האדם נמצא.

כאשר המצב הכללי בעולם הוא שאין חושך רוחני (כמו בזמן בית המקדש), ולכולם ברורה האמת, אכן אין צורך בעבודה של מסירות נפש, ומספיק לעורר את הקבלת עול בבוקר ולאחר מכן להתקשר לבורא לפי ההיגיון והרגשות.
כאשר המצב הוא שיש חושך בעולם (זמן הגלות), ולא רואים את האמת, אזי צריך להפעיל גם את כוחות המסירות נפש, אך עדיין אפשר להסתפק במסירות נפש כזו שמאירה מהבוקר למשך כל היום. (למשל חיים בזמן הגלות אך בסביבה דתית)
אך כאשר יש מצב בו העולם שורר לא רק בחושך המסתיר על האמת אלא בחושך המנגד לאמת.
חושך רוחני שבא וטוען כי אין אמת (או לחילופין כי הוא האמת) ונלחם באור, אז צריך להפעיל את כוח המסירות נפש בכל רגע מחדש. (למשל חיי שליחות בסביבה שאינה דתית או אף כזו העוינת לדת, שעל מנת להישאר חזקים לא מספיק רק לעורר את הכוחות בבוקר אלא יש צורך לעורר אותם כל רגע מחדש).

מידה כנגד מידה
ההקבלה בין הניסים לקשר עם הבורא אינה רק משל, אלא פועל יוצא. כאשר הקשר הוא על שכלי ויש מסירות נפש הקב"ה מתנהג איתנו בחזרה מידה כנגד מידה. כמה שאנו חיים יותר באופן של נס כך אנחנו רואים יותר ניסים בחיים שלנו. כמה שהמסירות שלנו היא יותר תמידית כך דרגת הניסים שאנו חווים היא גבוהה יותר.

תקופת יוון – מסירות נפש תמידית
לכן הנס בחנוכה היה צריך להיות באופן השלישי דווקא. מכיוון שהמצב הרוחני היה כזה שהיוונים התנגדו לכל דבר שבקדושה, וניסו למנוע מאיתנו את קיום התורה והמצוות, ובפרט ניסו להפריע לקשר העל שכלי שלנו עם הבורא. שהרי המצוות בהם רצו לפגוע היו בעיקר המצוות המסמלות את הקשר העל שכלי (מילה, שבת וקידוש החודש).
ובזכות המסירות נפש התמידית של החשמונאים הקב"ה החזיר לנו בנס תמידי.

י"ט כסלו
עכשיו אפשר להבין מדוע ראש השנה של החסידות חל בסמיכות לחנוכה, שהרי זהו אותו עניין. אור החסידות הפציע בעולם דווקא בזמן בו החושך הלך והתגבר. דווקא בימינו כאשר נשמעות דעות המנגדות לקדושה ומנסות להילחם באור יש צורך בלימוד החסידות כיוון שהיא זו המגלה בנו את כוחות המסירות נפש ועוזרת לנו להתמודד עם החושך הרוחני בעולם.
ולכן התנהגות באופן של חשמונאים, מסירות נפש תמידית על הקשר עם הבורא היא שתביא לגילוי של משיח – נאו (חשמונאי בהיפוך אותיות=משיח נאו).

 

הרב נדב כהן - אסנט צפת

פייסבוק מייל
הנקראים ביותר

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות