יהדות ומדע

סוד הנשמה חלק א’ מאמר ח’ - המאבק

מודעות עצמית לפי ספר התניא

נדב כהן | ח' אדר א' התשע"א | 12.02.11 | 00:00

תחפושות
בשיעורים הראשונים הסברנו כי צריך להכיר את כל אחת מהנפשות הפועלות בנו, כדי שנוכל להפעיל את כל המערכת.
נוסיף על כך ונאמר שצריך להכיר טוב את המערכת גם כדי שנוכל לזהות את כל אחת מהנפשות, שנדע לזהות את הקול הפנימי שבי, האם מקורו בנפש האלוקית או שמא מקורו בנפש הבהמית.
אחד ה"טריקים" של הנפש הבהמית הוא להתחפש לנפש האלוקית ואז לנסות לשכנע אותנו להקשיב לה. היא יודעת שאם היא תבוא ותציג את עצמה כבהמה אז לא נקשיב לה.. מסופר כי עשיו שהיה רשע גדול היה מסתובב בלבוש חרדי עם כובע וחליפה. הוא ידע כי רק כך מישהו יהיה מוכן להקשיב לו.
ולכן מאוד חשוב שנהיה פיקחים ונפתח חוש ריח "להריח" מי מהנפשות מדברת כרגע. 

 

שתי נפשות

אחרי שלמדנו על כל אחת מהנפשות. הנפש האלוקית, הכוחות שלה, הלבושים שלה, ואופן ההתקשרות שלה לקב"ה. הנפש הבהמית, הכוחות שלה והלבושים שלה, מהי עבירה, ואיך מעלים לקדושה את ענייני ההיתר.
עכשיו צריך להבין איך בפועל נראה המאבק ביניהם. מה הן מנסות להשיג ואיך נראה הניצחון של כל אחת מהן.

 

מיקומים                                                                                                                        הנפש הבהמית ממוקמת בלב, בחלל השמאלי ומשם היא מתפשטת לכל הגוף. הכעס, התאווה, ההתפארות וכל המידות הלא מתוקנות שוכנות בלב, משם הן עולות למח ומתפשטות לכל האיברים.
הנפש האלוקית ממוקמת במח שבראש ומשם מתפשטת לכל האיברים וגם לחלל הימני שבלב.
בנפש הבהמית התהליך מתחיל בלב, ראשית יש תאווה ורצון לפעול ואחר כך משכנעים את השכל שכך צריך לפעול מצד ההיגיון. למשל, עוברים ליד מאפיה מריחים את הריח של המאפים, הלב חומד ומשכנע את השכל שאכן הדבר הכי הגיוני עכשיו יהיה לאכול (לא אכלתי כבר שעתיים, מי יודע מתי אהיה שוב ליד מאפיה וכד`).
לעומת זאת בנפש האלוקית התהליך מתחיל בשכל. מתבוננים בגדולת הבורא, ביוקרו, בתפארתו, וכתוצאה מכך הלב מתעורר ברגשי אהבה עזה, וכן בשמחה גדולה על הזכות שלנו להיות קשורים לבורא האינסופי.

המאבק  

הגוף נקרא עיר קטנה. בעיר יכול להיות רק מושל אחד, רק מלך אחד. אם יש לו מתחרה הוא ילחם בו עד אשר יכבוש את העיר ויהיה המושל היחיד, כיוון שהוא מעוניין שכל התושבים יקשיבו לו בלבד.
כך גם שתי הנפשות. הן מתחרות ביניהן על השליטה בגוף. כל אחת רוצה להיות השולטת היחידה ושכל האיברים יקשיבו לה בלבד.

 

שלטון הנפש האלוקית                                                                                                    הנפש האלוקית רוצה להיות השולט היחיד, שכל האיברים יעשו את רצונה בלבד, עד שיהפכו להיות מרכבה שלה.
מה הכוונה מרכבה ?
במילים של ימינו אפשר להמשיל את המרכבה למכונית. כשאדם נוהג במכונית, הוא שולט בה באופן מוחלט, המכונית נוסעת לאן שהוא קובע. למכונית אין רצון משלה, היא זזה אוטומטית לפי מה שהנהג קובע.
למצב זה שואפת הנפש האלוקית להגיע. שהגוף יזוז אוטומטית לפי רצונה, כמו מרכבה הבטלה לרוכב.
יותר מזה. לא רק שהגוף יהיה מרכבה, אלא שהגוף יהיה כ"לבוש" לעשר הכוחות (המקבילים לעשר הספירות כפי שהסברנו בשיעור השלישי) ולשלושת הלבושים (מחשבה דיבור ומעשה, כפי שהסברנו בשיעור הרביעי).
וכך הגוף יהיה "מלא" מהנפש האלוקית, כל מה שיורגש בגוף זו הנפש האלוקית, כוחותיה ולבושיה, וממילא לא יהיה מקום למשהו נוסף, כוחות "זרים" לא יוכלו "לפלוש" לתוך העיר.

 

איך זה נעשה בפועל   

המוח (חב"ד - חכמה,בינה ודעת) יהיה מלא בחכמת השם ובינתו, מתוך התבוננות עמוקה בגדולת השם, ועל ידי מוח הדעת "יוליד" את המידות שבלב, יראה ואהבה. כאשר ההתבוננות היא כראוי, תתעורר אהבה עצומה, כאש בוערת, כרשפי שלהבת אש. הרגשת כיסופים וגעגועים, עד שמרגישים כי מוכנים לוותר על הכל בשביל הבורא.
האהבה תהיה כל כך חזקה, עד שתמלא לגמרי את החלל הימני שבלב (מקום משכן הנפש האלוקית) ומשם "תישפך" גם לצד השמאלי מקום משכן נפש הבהמית.

 

מעט אור דוחה הרבה מן החושך
מסופר על מישהו שנוסע ברכב סוסיתא ישן ביום שרבי ו"מתפוצץ" מחום, כל החלונות פתוחים והוא מזיע בלי סוף. פתאום הוא רואה רכב וולוו חדש עוקף אותו שנוסע עם חלונות סגורים. הוא חושב לעצמו איך יכול להיות שלא חם לו. אולי בגלל שהחלונות סגורים אז החום לא נכנס, הוא מהרהר בליבו, אני גם אעשה זאת. הוא סוגר את החלונות וכמובן שעכשיו הרבה יותר חם. הוא נעצר ליד הרכב החדש ברמזור ומסמן לו לפתוח את החלון, "איך לא חם לך עם חלונות סגורים"? הנהג של הוולוו לא מבין מה הוא רוצה ממנו, "מה השאלה, יש לי מיזוג אוויר".
והנמשל – לפעמים חושבים שאם נסגור את כל החלונות (האוזניים, העיניים) אז לא יכנס חום מבחוץ, לא יהי לנו חמימות, משיכה לתאוות, אבל צריך לדעת שהחום הוא מבפנים. ולכן הפיתרון הוא להדליק את המיזוג אוי"ר – ראשי תיבות אהבה ויראה.
 אם הצד הימני יהיה מלא וגדוש באהבה ויראה אז זה כבר יעבור לבד גם לצד השמאלי, והתאוות "ישטפו" החוצה. לא צריך בכלל להתעסק בויכוחים עם הטיעונים של הנפש הבהמית, חושך לא מגרשים במקלות. צריך לשפוך הרבה אור, להאיר עם אהבה ויראה.

 

שינוי המידות
כשהאהבה בחלל הימני של הלב היא כל כך חזקה, היא ממלאת את החלל הימני ועוברת כבר באופן אוטומטי לצד השמאלי, כשהיא "פוגשת" שם את התאוות והמידות הרעות, היא הופכת אותם למידות טובות. שאהבת תענוגי העולם הזה תהפוך לאהבת השם. היינו שגם הנפש הבהמית תאהב את הקב"ה. זהו עומק הכוונה בפסוק "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך" שאנו אומרים מידי יום בקריאת שמע. אהבת השם היא "בכל לבבך", האות ב` מופיעה פעמיים, כדי לומר לנו שאהבת השם צריכה להיות לא רק עם נפש האלוקית אלא גם עם הנפש הבהמית. אדרבה, זו לא חכמה שהנפש האלוקית אוהבת את השם זה טבעי אצלה, כל העניין הוא שגם "הבהמית" תצטרף, שגם הצד שבנו שבטבעו מרגיש נפרד, מרגיש מרוחק מהבורא, מחפש את ההנאות האישיות, שגם הוא "יתאהב" בקב"ה, ואז כל הכוחות שלו גם ירתמו למשימה, גם הוא ימשך לקדושה.
בדרגה הראשונה מדובר על אהבה הנמשלת לאש, אש שבוערת כל הזמן ורוצה להתגבר עוד ועוד, בשלב הבא הנעלה יותר מדובר על אהבה הנמשלת למים, כאן כבר מדובר על תנועת נפש של "תענוג", התענגות על השם, התענגות מלימוד תורה, התענגות מהמצוות.
כלומר, כשאני במקום אחד ורוצה להגיע למקום שני, אני כמו אש בוערת, ששואף להגיע למקום אחר, אך כאשר כבר מגיעים לשם, כשכבר נמצאים באותו מקום אז התנועה היא של מים, של תענוג מהדבר עצמו.

תענוג                                                                                                                           חשוב לציין כי מדובר פה על דרגות גבוהות ביותר בעבודת השם, דרגות של צדיקים ששמחים בהשם. אך גם אם לא הגענו לשם ואנחנו עוד לא במדרגה הזו, גם אנחנו צריכים למצוא תענוג כלשהו בקדושה.
תענוג זה הוא חשוב ביותר, כיוון שכל אחד מאיתנו מחפש להתענג ממשהו בחיים. למדנו בפרקים הקודמים שההתענגות מענייני העולם מרחיקה אותנו מהקב"ה, אך אי אפשר להישאר ללא תענוג כלל. אם רק נזנח את התענוגות הגשמיים ולא יהיה לנו תחליף בקדושה, לא יהי לנו מקום שבו אנחנו נהנים ומתענגים, אז במשך הזמן הנפש תימשך חזרה לתענוגות העולם.
לכן, חשוב והכרחי להתענג בתוך עולם הקדושה, ולא לעשות את המצוות רק כי כך צריך, או כך חייבים.

 

טוב גמור

כשאכן מצליחים בכך, אזי הופכים את הנפש הבהמית, להיות כמו הנפש האלוקית (בשיעור הבא נראה את הדרגות השונות שבזה אצל הצדיקים), ואז כל המידות שבלב הנובעות מהמידות ה"ראשיות" (אהבה ויראה) יהיו מופנות להשם בלבד, וזה יתלבש במחשבות, בדיבורים ובמעשים שיהיו עסוקים בתורה ומצוות ובענייני קדושה בלבד.
ומה רצונה של הנפש הבהמית                                                                                              הנפש הבהמית רוצה בדיוק אותו דבר אבל להיפך...
גם היא רוצה שליטה מלאה על הגוף וכל האיברים וגם היא רוצה שהכוחות שלה יתלבשו בגוף ושהגוף יהיה מרכבה שלה ולא של הנפש האלוקית. אין כאן צורך לפרט יותר מדי שהרי את הנפש הבהמית אנחנו מכירים היטב...
משל הזונה בזוהר הקדוש
אבל האמת היא שגם הנפש הבהמית לא בדיוק רוצה את זה, בפנימיות שלה היא רוצה להפסיד את המלחמה.
משל למלך שהיה לו בן יחיד שאותו הוא מאוד אהב, ומתוך אהבה זו ציווה עליו שלא יתקרב לאישה זרה.
פעם אחת רצה המלך לנסות את בנו. לשם כך זכר זונה וציווה עליה לפתות את בנו.
חשוב לציין, כי הניסיון לא בא רק כדי לבדוק את הבן, אלא הוא בר לרומם את הבן. כשאנחנו מתגברים על ניסיונות אנחנו מתעלים לדרגה נעלית יותר. כשמתמודדים בחיים עם קשיים כראוי אז כתוצאה מהקושי אנחנו עולים למקום גבוה יותר.
אמנם הזונה נשלחה לפתות את הבן, אך כיוון שהיא יודעת כי המלך הוא זה ששלח אותה, והיא יודעת כי המלך מעוניין בכך שהבן יעמוד בניסיון ועל ידי כך יתעלה למדרגה גבוהה יותר, לכן היא גם רוצה שהבן יסרב לה.
כך גם הנפש הבהמית, בחיצוניות היא כביכול נגדנו, מנסה להפיל אותנו ולמשוך אותנו למקומות לא טובים, אך בפנימיות, בעומק שלה, היא בעדנו. היא רוצה שנגיד לה לא. היא רוצה שנתגבר עליה. גם היא שליחה של הקב"ה והיא יודעת שהוא היה רוצה שהיא תפסיד. כך גם כל ענייני העולם שנראה לנו שהם נגדנו ובאים להפריע לנו בחיים. צריך לדעת שבעצם הם בעדנו. בעומק שלהם הם רוצים שנעמוד בפיתוי ולא נלך אחריהם.

אפילו אומות העולם שנראה לנו שהם נגדנו, בעצם באים לטובתנו. על ידי שהם מקשים עלינו אנחנו באים לאחדות גדולה יותר. כשהם מקשים עלינו אנחנו מגלים את הכוחות הפנימיים וכו`.
אמנם אם נשאל אותם מדוע הם מצרים עלינו הם יענו תשובה אחרת, אך זאת מכיוון שהנקודה הזו שהם בעדינו, היא כל כך פנימית ועמוקה עד כדי כך שהם בעצמם לא מרגישים אותה.
על דרך משל, אם המלך שלח זונה לפתות את הבן והיא שלחה אחת אחרת במקומה והיא גם  שלחה אחת אחרת במקומה וכן הלאה, עד שהזונה שהלכה בפועל לפתות את הבן לא יודעת שהיא בעצם שליחה של המלך, אבל ודאי שהזונה הראשונה יודעת זאת.
כך גם בנמשל, אמנם בחיצוניות בעולם שלנו נראה כי הנפש הבהמית נגדנו ואכן ברובדים הנמוכים כך היא גם מרגישה, אבל בוודאי שבפנימיות, בשורש היא יודעת מה תפקידה האמיתי. 

 

סיפור – גם הנפש הבהמית רוצה שנעמוד בפיתוי
יהודי שהתחיל להתקרב לתורה ומצוות באירופה היה מגיע באופן קבוע לבית חב"ד. אמנם הוא התחיל להניח תפילין ולשמור שבת, אך עדיין הייתה לא חברה לא יהודיה שאיתה הוא תכנן להתחתן. בית חב"ד לא כל כך ידעו מה לומר לו, סה"כ זה לא כל כך פשוט לבוא ולהגיד לו ישירות שהוא חייב להיפרד ממנה, הוא רק התחיל להתקרב ולא ברור כיצד יקבל זאת.
באחת הפעמים שהשליח טס לרבי מלובביץ`, אותו יהודי החליט להתלוות אליו, "אני אעבור מול הרבי ואבקש ברכה לחתונה, ותראה שאשכנע אותו" כך הוא אמר לשליח.
כשעבר מול הרבי וסיפר לו על תכניותיו להתחתן עם אותה אישה שאינה יהודיה, אמר לו הרבי:"אני מקנא בך". הוא לא ידע מה לענות, לתשובה כזו הוא לא ציפה, הוא חשב שהרבי ינסה לשכנע אותו עם הסברים על העם היהודי על המורשת וכד` ובמקום זה הוא אמר לו שהוא מקנא בו.
הוא עמד בהלם מול הרבי והרבי הסביר לו שלהתקרב לקב"ה זה כמו לטפס על סולם. כל ניסיון שיש לנו בחיים הוא שלב בסולם, כמה שהניסיון גדול יותר כך השלב בסולם גדול יותר, ומכיוון שניצב מולך ניסיון כזה גדול שבאמצעותו תוכל להתקרב מאוד לקב"ה לכן אני מקנא בך.
בעצם הרבי הסביר לו כי מה שניצב מולו כרגע זה ניסיון, המציאות של העולם שנראית לו כדבר הכי אמיתי היא בעצם ניסיון, הקב"ה יצר את כל הסיטואציה כדי לבחון אותו , ובכדי שעל ידי עמידה בניסיון יתעלה מעלה מעלה. כך אנחנו מסתכלים על הנפש הבהמית שלנו וכך בכלל על העולם.

 

לסיכום

כל אחת מהנפשות רוצה שליטה מוחלטת ללא פשרות. מצב של חצי חצי לא מתקבל אצל אף אחת מהן, צריך להכיר היטב את כל אחת מהן כדי לדעת כיצד לוודא כי יד הנפש האלוקית תמיד תהיה על העליונה. עכשיו שיש לנו את התמונה הכללית נוכל להגדיר מהו צדיק וטוב , צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו ובינוני.

 

הרב נדב כהן - אסנט צפת

פייסבוק מייל

כותרות עיקריות

סיפורים
0

המעשה הוא העיקר - סיפור

לעיתים קרובות, יושבים חסידים ומתוועדים. המשפיע אינו מסתפק רק בהעברת מסרים, אלא מרבה לתבל אותם בסיפורים שונים, מהעבר וגם מההווה. מהי הסיבה לכך ? מדוע אינו מספיק להעביר את המסר עצמו ?
קראו עוד
קצרים
רוחניות
רוחניות