פרשת תצווה

פרשת השבוע מהווה המשך לפרשת הקודמת בה עסקנו בבנית המשכן ופרשתינו תעסוק בהדלקת המנורה, הכהנים ובגדי הכהונה, טקס קידוש הכהנים והמזבח הפנימי ומזבח הקטורת.פרשתינו פותחת במילים "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" ואתה תצווה. מי? משה רבינו. מפרשי המקרא שואלים: בכל פרשיות התורה בחיי משה, מאז לידתו עד פטירתו, מוזכר שמו של משה למעט פרשה זו. מדוע שמו של משה לא מופיע בפרשת השבוע במפורש?השאלה מתחזקת יותר מאחר שפרשת תצווה נקראת בדר כלל בסמוך ליום הולדת ופטירת משה רבינו ז` אדר ודווקא כאן תעדר הזכרתו של המנהיג משה רבינו?

סיפור הבעש"ט

מספרים על רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זצ"ל, שלפני פטירתו קרא לכל תלמידיו, וציוה להם איך יתנהגו וממה תהיה פרנסת כל אחד מהם. אל אחד מתלמידיו, ששמו רבי יעקב, פנה רבי ישראל ואמר לו: אתה תיסע לכל המקומות שמכירים אותי, ותספר מעשיות שראית ממני ומזה יהיה פרנסתך. הצטער מאד רבי יעקב ואמר לרבו: מה יצא לי מזה שאהיה נודד ולספר מעשיות?! אמר לו רבי ישראל: אל תדאג! אתה תתעשר מזה בעזרת ה`. והנה, כאשר נפטר רבי ישראל ועלה בסערה השמימה, קיימו תלמידיו ככל אשר ציוה עליהם. ורבי יעקב נסע לכל מיני מקומות וסיפר מעשיות מהבעל שם טוב והתפרנס מזה ברווח. באחד הימים, שמע רבי יעקב, שבאיטליה יש גביר אחד אשר נותן זהוב אחד בעד כל מעשה שמספרים לו מהבעש"ט. חשב בדעתו ללכת אליו, ולקבץ ממנו סך של זהובים, ואז לא יצטרך להיות נודד ממקום למקום. מיד קנה לו סוס ועגלה עם משרת ויצא לדרך. בבואו לעירו של הגביר, הלך אליו רבי יעקב, וביקש ממרשתיו של הגביר שיודיעו לו שהגיע תלמיד הבעש"ט, והוא יספר מעשיות רבות ממה שראו עיניו אצל רבו. הודיעו הסריסים לגביר, הגביר שמח שמחה גדולה, והזמין את רבי יעקב להתאכסן אצלו. נתן לו חדר מיוחד להגורר בו עד השבת, ובשבת יספר לו מעשיות. כאשר שמעו אנשי העיר שתלמיד הבעש"ט הגיע לעירם, התקבצו כולם לשמוע מעשיות ממנו. והנה בעת שישבו לסעודת שבת אחרי הזמירות, ציוה הגביר לרבי יעקב שיקום ויספר איזה דבר מהבעש"ט.

כשקם רבי יעקב לדבר, פתאום שכח את כל המעשיות של רבו, ולא היה יכול לזכור שום מעשה, כאילו נולד באותו יום, וממש לא זכר שום סיפור מרבו הבעש"ט. כל אנשי העיר כאב להם מאד, וחשבו בדעתם שמשקר הוא שהוא תלמיד הבעש"ט, ובודאי לא ראה אותו מעולם. ניגש אליו הגביר ואמר: לא נורא, נמתין עד למחר ואולי תיזכר. כל הלילה בכה רבי יעקב וניסה להיזכר, אך לא הועילו לו בכיותיו, כי שכח לגמרי איך להתחיל לספר מעשה מהבעש"ט, כאילו באמת לא ראה את הבעש"ט מעולם. בסעודת שחרית של שבת, שוב שאל הגביר את רבי יעקב אולי נזכר הוא באיזה מעשה, אך רבי יעקב לא ידע כיצד להשיב לו. אמר לו הגביר: נחכה עד לסעודה שלישית ואולי תיזכר. אבל גם בסעודה שלישית לא זכר רבי יעקב דבר מרבו, התעצב מאד, והלך לחדרו ובכה, ולאחר מכן יצא ואמר: כנראה מן השמים לא רוצים שאתעשר, או שיספרו פה מעשיות מהבעש"ט, כי יודע אני שאין זה מקרה, ועתה אשוב לביתי. הלך רבי יעקב וביקש רשות להפרד לשלום מהגביר, נתן לו הגביר נדבה הגונה ונפרד ממנו לשלום, ורבי יעקב עלה לעגלה כדי לנסוע חזרה לעירו. כאשר ישב על העגלה, נזכר הוא במעשה נורא מהבעש"ט, ומיד שב לבית הגביר ושלח את משרתו לומר לו שנזכר הוא במעשה יקר. הזמינו הגביר לחדרו וביקש לשמוע המעשה, ישב רבי יעקב וכך סיפר לגביר: פעם אחת לפני יום חגם של הנוצרים, היה הבעש"ט טרוד כל השבת והלך בביתו מצד לצד. את הסעודה השלישית גמר בזריזות, ומיד אחר צאת הכוכבים התפלל ערבית ועשה הבדלה במהירות, שלא כדרכו בקודש, וציוה לקשור הסוסים, ולקח שלושה אנשים עמו ובתוכם הייתי אני, ישבנו בעגלה, והעגלה נסעה מאליה במשך כל הלילה, ולא ידע איש את מטרת הנסיעה ומה היעד. באור הבוקר הגענו לעיר גדולה אחת, ונעמדנו ליד בית גדול שחלונותיו ודלתותיו היו סגורים. ציוה הבעש"ט לדפוק בדלת, ומיד פתחה אשה זקנה והחלה לצעוק: "מה אתם עושים פה?! תצאו מפה לפני שידקרו אתכם הנוצרים, היום הוא יום חגם, והורגים הם כל מי שיוצא מביתו החוצה". אך הבעש"ט לא פחד כלל, אלא נכנס לאותו בית והתיישב ליד החלון. ממול לבית היתה הכנסיה של הנוצרים, והם הציבו שם במה, ואלפי גויים חמושים בנשק המתינו לבואו של הבישוף.והנה כשהגיע הבישוף, נעמדו כולם לכבודו והמתינו שידבר. מיד קרא לי הבעש"ט, ושלח אותי לקרוא לבישוף. אני וכל בני הבית פחדנו מאד מכך, אך אי אפשר להפר את דברי הרב, ולכן בפחד אדיר ניגשתי אל הבישוף, עברתי בין הנוצרים ואף אחד לא העז לנגוע בי לרעה. כשהגעתי לבישוף, לחשתי לו באוזן שהבעש"ט רוצה לשוחח עמו.

כששמע הבישוף את שמו של הרב, מיד קם והלך אחרי, ונכנס עם הרב לאחד מחדרי הבית, וישבו שם כשעתיים. לאחר מכן יצא הבישוף והלך לדרכו, ואנחנו נסענו חזרה לביתינו. כששמע זאת הגביר, קרנו פניו מאושר, ואמר לרבי יעקב: תדע לך שאני הוא אותו בישוף. בתחילה הייתי יהודי, ולאחר מכן התדרדרתי לתרבות רעה, עד שנעשיתי בישוף, והבעש"ט ראה ברוח קודשו את מעשי הרעים, ובא להצילני מרדת שחת. וכששוחחנו בחדר, נתן לי הרב תיקון כיצד לחזור בתשובה, ואמר לי, שביום שיספרו לי את המעשה שקרה לי איתו, בזה אני ידע שהשלמתי את תיקוני. לכן תמיד חיפשתי אנשים שיספרו לי מעשיות על הבעש"ט, וכשבאת הנה ורצית לספר לי, ופתאום שכחת את כל המעשיות, הבנתי שעדיין לא הושלם תיקוני, ולכן לא מרשים לך משמים לספר לי את שראו עיניך עלי ועל הרב, אבל כעת יודע אני שהושלם תיקוני... שילם הגביר לרבי יעקב סכום כסף גדול, ואמר לו שאינו צריך לספר יותר מעשיות על הבעש"ט. אז הבין רבי יעקב לשם מה ציוה עליו רבו לספר מעשיות אודותיו...חזרה אל שאלת המפרשים מדוע לא נזכר שמו של משה בפרשתינו?

מפרשי המקרא מסבירים ששמו של משה נעדר מפרשתינו לאור בקשתו של משה עצמו מהקב"ה לאחר חטא העגל. כידוע, משה רבינו המנהיג המסור לעמו ולצאן מרעיתו, העמיד עצמו מנגד, לאחר חטא העגל ואמר להקב"ה אם אין אתה סולח להם על מעשה העגל "מחני נא מספרך אשר כתבת" אל תזכיר את שמי בתורתך... משה רבינו היה לכאורה קיצוני בהגנתו על עם ישראל עד כדי כך שלא יזכר שמו כלל בתורה - המכונה תורת משה. שמו של משה לא נזכר בפרשתינו למרות שה` סלח לבני ישראל היא לאור דיבורו של משה שיצא מפיו ומילה של צדיק אינה הולכת לאבדון.מפרש המקרא הידוע "בעל הטורים" מבאר שדווקא אי הזכרתו של משה בפרשתינו מדגישה יותר ויותר את נוכחות וחשיבותו של משה רבינו. כשהפרשה פותחת במילים "ואתה תצוה את בני ישראל" ואתה זה הולך על משה רבינו בלשון נוכח, עצמותו ומהותו של משה שזה הרבה יותר נעלה מהזכרת שמו.כוונת הדברים, שמו של האדם נועד למעשה לשימושו של הזולת ואינו משקף את מהותו, עצמותו ופנימיותו של האדם. שמו של האדם משמש כתווית המגבילה,מכסה ו`מתייגת` על מהותו. פנימיותו ומהותו של האדם הינו מעבר למגבלה כלשהיא.

כשהתורה אינה מזכירה בפרשתינו את שמו של משה ומשתמשת עליו במילה "אתה" הרי היא מתכוונת לעצמיותו הממשית והפנימית של משה רבינו שאינה מוגבלת ומתוייגת כמו הזכרת שמו. שהרי כאן היה חשוב להדגיש את מהותו של משה רבינו.

מהי מהותו של משה רבינו? מנהיגות אמיתית. הגנה במסירות נפש ללא גבולות על עמו, צאן מרעיתו, גם אם זה עולה לו בדברים הכי חשובים שרק יכולים להיות, כמו הזכרת שמו בתורה.אז נכון שמו של משה לא מוזכר בפרשתינו אבל מהותו, פנימיותו ועצמותו של המנהיג משה נמצא בפרשתינו ונוכחת במלוא עוצמתה "אתה תצווה". רצונו של משה ב`אי הזכרת שמו` למען הגנת עמו מבטאת את מהותו של המנהיג הגדול משה רבינו.זו היתה עוצמתו של משה רבינו שהשבוע, בתאריך ז` אדר בסמיכות לפרשת תצווה, אנו מציינים את יום הולדתו והסתלקותו של משה רבינו. זה המקום וזה הזמן להכיר את מהותו של משה רבינו שהיא הדאגה האמיתית לעם ישראל ללא מעצורים וגבולות.

בכל דור ישנו המנהיג של הדור, משה רבינו שבדור. מאז משה רבינו הרועה הנאמן דרך הבעל שם טוב הקדוש בדורו שדאג לנשמות ישראל עד דורנו זה בהנהגת הרבי מליובאוויטש בדאגתו לכל יהודי בעולם אנו נלמד ממסירותם לעם ישראל.

חברים יקרים, מה אנו למדים? לכל אחד מאיתנו יש מהות פנימית עמוקה המתבטאת בדברים טובים שאנו עושים בין אדם למקום או בין אדם לחבירו. לא תמיד הדברים נראים החוצה אך הם קיימים. זוהי המהות. הבה לא נתייג חברים פלוני כזה, אלמוני כזה. זו חיצוניות, בפנימיות המהות היא אחרת. נלמד להסתכל תמיד על הצד הטוב והמהותי שנמצא בזולת.